רבנים בולטים מן הזרם החרד"לי בציונות הדתית פירשו את אירועי הטבח בשמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר, ואת המלחמה שפרצה בעקבותיהם כגילויים של התוכנית האלוהית המקדמת את הגאולה. אלה, למשל, דברי הפרידה שנשא הרב איתן איזמן, מרבני ישיבת מרכז הרב, ביום שני, 9 באוקטובר, בפני חיילי מילואים שעמדו לצאת למלחמה:
אנחנו נמצאים ברגעים הרי גורל, רגעים מרוממים ונפלאים... אנחנו יודעים לפי מאמרו של הרב קוק: 'כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כוח של משיח'. תבינו שכרגע מתעורר כוח של משיח. עם ישראל חוטף מדי פעם מכות והמכות האלה צריכות להתברר בנפרד, אבל אנחנו לפני מהלך גדול של המשך קוממיות עם ישראל. אתם נמצאים היום בחזית. אתם מובילים את המהלך של ביאת המשיח... אנחנו מדברים על התקדמות במהלך הגאולה (צוטט באתר ערוץ 7).
רחל קיני, "התקהלות", צבעי מים, דיו ופיגמנט על נייר, 2025 | צילום:
ימים אחדים לאחר הטבח נשא הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת "ברכת יוסף" שבאלון־מורה, בפני תלמידיו את הדברים הבאים:
הכי מעניין
זה מהלך של הקב"ה... רואים עין בעין את המהלך... הנוראות האלה זה תוכנית אלוקית מאוד ברורה לעשות סדקים עמוקים בקרב העם... וכשלא מתעוררים אז הוא עושה סדקים נוראים שכולם מתעוררים מהסדקים האלה...יש מהפך והקב"ה מוביל את התוכנית הגדולה שלו למהפך הגדול... ומעל הכל: הראיה הכוללת. לראות 'עין בעין יראו בשוב ה' ציון'... נכוון את העין שלנו אל מול ריבונו של עולם" (צוטט באתר ישיבת אלון מורה).
גם המלחמה נגד איראן ביוני 2025 ("עם כלביא") זכתה לפירוש משיחי. כך התבטא בעניין הזה הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת:
יש עכשיו עידן חדש בתולדות העמים. הנביאים הראו לנו וה' מגלה לעם ישראל מה הוא הולך לעשות... אנחנו בעת גדולה מאוד... זה פלא פלאים מה שקורה עכשיו, זה לא יאומן... הבלחה של משהו מעין ימות המשיח... מציאות של גאולה. זכיתם לחיות בדור הזה. צריך לומר תודה גדולה לקב"ה... זה מהלך אלוקי... אחיי ורעיי אנחנו עכשיו בתקופת מלכות ה', אנחנו נכיר בזה, העולם יכיר בזה ( מתוך סרטון יוטיוב "עם כלביא – לאן הולכת המלחמה").
בלתי ניתן לעצירה
דברים ברוח דומה השמיעו רבנים נוספים, אך די בדוגמאות אלה כדי להבין לאן הדברים נוטים. לכאורה אין בדברי הרבנים האלה משום חידוש, שכן כבר למחרת מלחמת ששת הימים היו אישים בולטים בציונות הדתית שראו במלחמה הזאת חבלי משיח. כך, למשל, כתב המשורר יעקב רימון כשבועיים לאחר סיום המלחמה:
כל חזיונות הגאולה הנשגבים והמראות הרמים שראינו במו עינינו, הנסים והנפלאות שהעניק לנו בורא עולם על ידי זרוע קדשו צבא ההגנה לישראל... והתשועה הגדולה שניצלנו מהשמדה וכליה – מעידים כי הגאולה הצועדת השלימה את עצמה. היה זה רצון השם, באופן ברור, שקוף, מחוור ומוחלט להחזיר לבניו את ארץ ישראל השלימה. כל הסימנים מגלים לנו כי בא מועד, אלה הם ימות המשיח (מכתבים למערכת, הצופה, 26 ביוני 1967).
הרב שאול ישראלי, שכיהן אז כדיין בבית הדין הרבני הגדול וכר"מ בישיבת מרכז הרב, פנה ימים אחדים לאחר סיום המלחמה אל רבני הציונות הדתית בדברים האלה:
נגדיר את התקופה בשמה הנכון ונכוון את הציבור לקראת הימים הגדולים הבאים לקראתנו. נדע אנחנו ונודיע לעם כולו כי ימות המשיח הם הימים! כי כל אשר נתגלה עדיין כאין וכאפס הוא לעומת מה שעומד להתגלות, ואף מה שהתנסינו בו אינו אלא בבואה דבבואה ממה שאנו עוד עומדים להתנסות בו... נעמיק קרוא בדברי התורה ונביאי קדשנו ובדברי חז"ל, ונשנן לעם כי גאולת ישראל קרובה לבוא... כי חזון אחרית הימים הולך להתגשם, וכי על העם להתכונן לקראת מלכות ה' על עמו ונחלתו (שבילין י"ח־י"ט, סיון תשכ"ז).
להלכי הרוח המשיחיים שהתעוררו בעקבות מלחמת ששת הימים קדמה משנה משיחית סדורה שהגה הרב צבי יהודה קוק. לשיטתו, אפשר ואף ראוי לקרוא את דבר האל מעל דפי ההיסטוריה. על סמך ההנחה הזאת הוא היה משוכנע כי מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים הם שלבים בתהליך הגאולה. יתר על כן, הוא קבע כי התהליך הזה בלתי ניתן לעצירה, וכי שום גורם לא יוכל לבלום אותו.
לכאורה אירועי מלחמת יום כיפור היו אמורים לסדוק את ההשקפה המשיחית. "המחדל" שהתבטא בהתקפת הפתע של צבאות מצרים וסוריה, כיבוש המוצבים של צה"ל על גדת תעלת סואץ, כיבוש מרבית רמת הגולן, והמספר הגדול של החיילים שנפלו בקרב – כל אלה עמדו בסתירה לכאורה לציפיות המשיחיות שהתעוררו בעקבות מלחמת ששת הימים. היטיב לתאר את הדילמה התיאולוגית הזאת הרב יהודה עמיטל, ששאל: "הארץ כבר בידינו, ולשם מה אפוא המלחמה הזאת?... האין כאן חזרה לאחור חס ושלום? כלום עצם פריצתה של המלחמה אינה מעלה אפשרות שיש כאן כאילו חזרה במהלך האלוקי של אתחלתא דגאולה?" (המעלות ממעמקים, עמ' 11–12).
ואולם, הרב עמיטל ואחדים מעמיתיו לא היו מוכנים להשלים עם הרעיון שמהלך הגאולה נבלם. לפיכך הציעו הסברים לכשלים שאירעו בימי המלחמה הראשונים. הרב עמיטל טען שהקדוש ברוך הוא קורא לחזרה בתשובה בתחום שבין אדם לחברו, וכי הקריאה הזאת מכוונת בראש ובראשונה אל הציבור הדתי. הרב חיים דוד הלוי הסביר שמדובר בעונש על כך שממשלת ישראל הייתה מוכנה לשקול ויתורים על שטחי ארץ ישראל. ואילו הרב מנחם מנדל כשר קבע שמלחמת יום כיפור היא מלחמת גוג ומגוג. בין כך ובין כך, הרבנים האלה ורבים אחרים הבטיחו לצאן מרעיתם כי תהליך הגאולה הולך ונמשך.
משבר תיאולוגי
במסגרת הסכמי השלום עם מצרים, שנחתמו בשנים 1978–1979, התחייבה ישראל לפנות בתוך שלוש שנים את כל חצי האי סיני ובכלל זה את כל היישובים היהודיים בחבל ימית. כשנה לפני מועד הפינוי נוסדה "התנועה לעצירת הנסיגה בסיני". אלפי מתנדבים נענו לקריאתה להתיישב בחבל ימית על מנת למנוע את הפינוי. קבוצת רבנים מקרב הציונות הדתית פרסמה חוות דעה הקובעת שצפון סיני הוא חלק מארץ ישראל וכי יש איסור מן התורה למסור אותו לידי מצרים. ואולם הממשלה הייתה נחושה לקיים את הסכם השלום, וצפון סיני נמסר לידי מצרים. חנן פורת, ממנהיגי המאבק לעצירת הנסיגה בסיני, מצא נחמה בכך ש"הטראומה שהתרחשה בימית... תכביד מאוד על האפשרות שמשהו מעין זה יקרה בעתיד... במאבק על שארית סיני הוקמה, למעשה, החטיבה הלוחמת של נאמני ארץ ישראל ונאמני מהלך גאולת ישראל" ("ומה הלאה", נקודה 43, 21 במאי 1982) .
ואולם גם התקווה הזאת נכזבה כאשר בשנת 2005 הודיע אריאל שרון על תוכנית "ההתנתקות" מרצועת עזה. רבים מקרב הציונות הדתית התגייסו אז כדי להיאבק בגזירת "הגירוש". הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב ולשעבר הרב הראשי לישראל, פרסם פסק הלכה הקובע כי הוויתור על חבל עזה אסור מן התורה, וכי חיילים שיידרשו לקחת חלק בפינוי חייבים לסרב פקודה. הקריאה לסירוב פקודה נתמכה גם על ידי הרב מרדכי אליהו, לשעבר הרב הראשי הספרדי. הרב אליהו גם ביקש לעודד את המתיישבים ותומכיהם בהצהרה ש"היה לא תהיה".
היציאה מחבל עזה חוללה משבר תיאולוגי בקרב רבים מאנשי הציונות הדתית. האמונה שכיבוש כל שטחי ארץ ישראל המערבית במלחמת ששת הימים היה ביטוי מובהק של תהליך הגאולה, וכי השליטה בארץ ישראל כולה היא רכיב חיוני בתהליך הזה, הייתה זה מכבר לאמת שהונחלה לדורות של צעירים במוסדות החינוך ובתנועות הנוער של הציונות הדתית. הוא הדין באשר לקביעה שוויתור על שטחי ארץ ישראל אסור מן התורה. אין פלא אפוא שמי שנחשפו לאמיתות הללו והפנימו אותן, התחבטו כעת בשאלה מה קרה לגאולה.
מסקנה קיצונית מן המשבר התיאולוגי הסיק הרב שמואל טל, מי שעמד בראש ישיבת "תורת החיים" בגוש קטיף. הרב טל החליט להתנער מן הזיקה לציונות הדתית ולהצטרף לחברה החרדית. מרבית רבני הציונות הדתית, לעומת זאת, בחרו להמשיך ולהחזיק באמונה שתהליך הגאולה בעיצומו. ביטוי אופייני לגישה הזאת יש בדברי הרב שלמה אבינר. בהסתמכו על התפיסה הדיאלקטית של ההיסטוריה, זו שמילאה תפקיד נכבד בהגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, טען הרב אבינר שבמהלך הגאולה חושך ואור משמשים בערבוביה, יש עליות ויש ירידות, ואולם האל אינו נוטש את עמו והגאולה מתקדמת ללא הפסק. ברוח דומה הגיב הרב חיים דרוקמן:
כל עוד שהתהליך לא הושלם, עלולים להיות בו ירידות, עיכובים וסיבוכים, אבל אין ולא יכולה להיות בשום פנים ואופן נסיגה מוחלטת ממנו... לכן אסור בשום פנים להיחלש, אסור בשום פנים להירתע ממצבים קשים... ובוודאי שאין מקום כלל לייאוש (ענת רוט, לא בכל מחיר, עמ' 278–279).
להתפכח מן היומרה
לכאורה אפשר היה לצפות שאסון 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו יובילו להערכה מפוכחת ולחשבון נפש בכל הקשור לעניין הגאולה. חלפו כחמישים ותשע שנים מאז שהרב ישראלי צפה שהנפלאות שהתרחשו במלחמת ששת הימים הם "כאין וכאפס הוא לעומת מה שעומד להתגלות", ואולם רשימה חלקית של האירועים מאז ועד עתה מלמדת שהציפייה הזאת לא התגשמה. אל פינוי חבל ימית וגוש קטיף נוספו מבצע ליטני (1978), מלחמת לבנון הראשונה (1982), מלחמת המפרץ (1990–1991), מלחמת לבנון השנייה (2006), מבצע עופרת יצוקה (2008–2009), מבצע צוק איתן (2014) ועוד אין ספור "סבבים" ואירועים ביטחוניים. מבט מפוכח על מצבה של ישראל בששת העשורים האחרונים מלמד שהיא מתקיימת בסביבה עוינת, והנפלאות המובטחות לימות המשיח הן בינתיים ממנה והלאה.
אשר למלחמת חרבות ברזל ולמלחמה נגד איראן, אכן היו בהן גילויים מרשימים של גבורה, התנדבות ותושייה. ואולם למרות ההישגים של צה"ל בכל החזיתות שהוא נלחם בהן, "הניצחון המוחלט" טרם נראה באופק. חמאס עדיין שולט בחלק גדול מרצועת עזה, קטאר וטורקיה אמורות להשתתף בניהול הרצועה, ולפועלים למען חידוש ההתיישבות היהודית בעזה נכונה אכזבה. בעצם הימים האלה, איראן שהוכתה קשות במלחמת 12 הימים ממשיכה להמטיר טילים בליסטיים על ישראל, וגם חיזבאללה חזר לאיים על כל צפון הארץ ואף מעבר לכך.
השאלה המתבקשת היא: האומנם אפשר לדבר על גאולה? אם ההשקפה שלפיה אנו נמצאים בעיצומו של תהליך הגאולה מתבססת על ההנחה שהקב"ה מדבר אלינו מעל דפי ההיסטוריה, כי אז כל האירועים שנמנו לעיל חייבים להוביל למסקנה שהתהליך הזה, שהחל לכאורה בעקבות הקמת המדינה ומלחמת ששת הימים, נבלם, ושמא לא היו דברים מעולם.
ואולם הרבנים הלהוטים להתבונן באירועי התקופה דרך עדשות הגאולה המשיחית אינם מסוגלים להכיר בעובדות הקשות כפי שהן, והם עוטפים אותן במעטה של ניסים ונפלאות. אגב כך הם מסיחים את דעתם ואת דעת צאן מרעיתם מן התופעות הקשות והמסוכנות המעיבות על חיינו בשנים האחרונות. החברה בישראל מקוטבת ומפולגת כפי שלא הייתה מעולם; עשרות אלפי ישראלים, רבים מהם בעלי מקצועות נדרשים, נואשו מן המדינה והיגרו לארצות נכר; עשרות אלפי חרדים חייבי גיוס מצהירים כי הם מעדיפים למות ולא להתגייס, וזאת בתמיכה מלאה של "גדולי התורה"; מעמדה המדיני של ישראל בקרב אומות העולם הידרדר לשפל חסר תקדים; אפילו בארצות הברית, שבה דעת הקהל הדו־מפלגתית הייתה מאז ומתמיד אוהדת את ישראל, מתעצמת המגמה העוינת את ישראל; יהודים וקהילות יהודיות ברחבי העולם נחשפו לגילויי אנטישמיות בהיקף ובעוצמה שלא היו כמותם מאז מלחמת העולם השנייה. האם אפשר לראות בכל התופעות האלה סימנים של גאולה?
חמורה לאין ערוך היא עצם ההעזה לפרש את טבח 7 באוקטובר ואת המלחמה שפרצה בעקבותיו כגילויים של נס או גאולה. האם אפשר לספר לאלפי האלמנות והיתומים, ההורים, האחים והאחיות השכולים, שהם איבדו את יקיריהם מפני שזה מה שנדרש על פי התוכנית האלוקית? האם אפשר לומר זאת לאלפי הפצועים בגוף ובנפש? לחטופים שבילו פרקי זמן ארוכים במנהרות החמאס ולמשפחות החטופים שנרצחו בשבי? איזו מין דימוי אלוהות עומד ביסוד ההשקפה המשיחית הזאת? האם בורא עולם, הכול־יכול, אינו יכול לגאול את עמו שלא באמצעות טבח והרג של 1,200 נפשות ביום אחד?! "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? האם בתיאור הזוועות כחלק מן התוכנית האלוהית אין משום חילול השם?
ההיאחזות בפרשנות המשיחית לזוועות 7 לאוקטובר מובילה להתנערות מאחריות ומחשבון נפש אישי, מגזרי ולאומי. אם כל שאירע הוא חלק מן התוכנית האלוהית, הרי שאין טעם לחקור מדוע נגרם המחדל שאִפשר את הטבח, וכיצד יש לפעול כדי למנוע מחדלים כאלה בעתיד. ושמא הגיעה העת להתפכח מן היומרה לגלות את כוונות האל ולדבר בשמו. שמא נכון וראוי יותר להתבונן במבט מפוכח ואמיץ באתגרים הרבים העומדים בפנינו, ולהתמודד איתם כפי מיטב יכולתנו.
עוד כתבות בנושא
