קריקטורה שמסתובבת במרשתת מציגה את השליט העליון של איראן עלי חמינאי, כשהוא רודף אחרי יחיא סינוואר עם כפכף ומנסה לחבוט בו כשברקע להבות אש הגיהינום האופפת את שניהם. "הכול בגללך", הוא צועק, רגע לפני ששניהם נבלעים בתהום הנשייה של ההיסטוריה.
כבר בימים שאחרי שמחת תורה תשפ"ד היו מי שציירו אותו בתור נס. עם חשיפת טבעת החנק האיראנית, שיכולה הייתה להיסגר עלינו באחת מצפון ומדרום (תחת מטרייה בליסטית כבדה שתחריב את המרכז), הטבח הנורא בעוטף עזה הצטייר כפרי בוסר שנקטף בטרם עת בידי הפלג הפחות מוכשר מתוך שונאינו הרבים. וככל שהחוליות בשרשרת הרשעה החלו להישבר, החלה לטפטף ברשתות המחשבה: אולי כל זה היה בעצם לטובה? לא מתוך זלזול באחת מתוך 1,200 הנפשות ששילמו בחייהן ביום הטבח, אלא מתוך ההכרה שבהינתן גודל האיום היה זה המחיר הנמוך ביותר שיכולנו לשלם.
לטענה זו יש גם פן פוליטי: את סוגיית האחריות ל"טבח 7 באוקטובר" חשוב מאוד לחקור, את אירוע הפתיחה המצער של "מלחמת התקומה" זה כבר טיפה פחות דחוף. אך בעיניי המחשבה הזו שגויה מן הפן העקרוני.
הכי מעניין
קודם כול, כפי שכתב קלייב סטפלס לואיס והמחישו יצירות הוליוודיות רבות, אין שום דרך בעולם לדעת מה היה קורה אילו. יכול להיות שבלי אירועי שמחת תורה היה ציר הרשע יוצא למתקפת פתע אכזרית בהובלת חיזבאללה ומשמיד את מדינת ישראל מעל פני האדמה. אך באותה מידה אפשר שהמתקפה הייתה נכשלת, כיוון שחיזבאללה חשוף הרבה יותר מחמאס לגופי המודיעין, וכך היינו מגיעים בדיוק לתוצאה הנוכחית, פחות 1,200 הרוגים. אין דרך לדעת איזה מן התרחישים עשוי היה להתממש, וגם לא תהיה דרך לדעת אי פעם בעתיד. כך שצורת החשיבה הזו היא עקרה מעיקרה.
אך היא שגויה גם מן הפן ההלכתי. יש הלכה מיוחדת במינה בהלכות ברכות ההודאה: "מברכים על הרעה מעין הטובה". אם למשל יורד גשם שוטף ומציף את השדה שלך ומשחית את כל היבולים, עליך לברך על השמועה הרעה הזו את ברכת "דיין האמת". אבל מה קורה אם אתה יודע שבזכות הגשם החריג בעוצמתו השדה יהיה פורה פי ארבעה בעונה הבאה, ותכניס לכיסך יותר ממה שיכולת לקוות לו בלעדיו? עדיין אתה מברך "דיין האמת", ולא "הטוב והמיטיב". כי מה שקרה עכשיו הוא מעציב. תבואה שהשקעת בה את נשמתך יורדת לטמיון. כל מיני הסתעפויות חיוביות שיקרו אי פעם בעתיד, הן רק אפיק אחד, או אפשרות אחת, להשתלשלות האירועים. אולי הן לא יגיעו. ואם יגיעו, מי אמר שזה חייב היה לקרות דווקא בצורה הזאת. הגשם החזק יכול היה הרי לרדת אחרי שתקצור את התבואה. אם הקב"ה רוצה לפנק אותך, הוא יכול גם סתם לשלוח איזה מלך שייתן לך שדה נוסף במתנה.
עוד כתבות בנושא
היומרה לקשור באופן חד־חד־ערכי בין אירוע כואב בהווה להשלכה חיובית בעתיד נובעת ממבט אנושי צר שמחמיץ את אינסוף האפשרויות העומדות בפני הא־ל. נכון שלפעמים הקב"ה מקדים רפואה למכה, ועשוי להיות קשר סיבתי בין אירועים. אך הוא יכול היה לבחור תרופה אחרת, עם פחות תופעות לוואי מדממות.
מה שכן, יש הלכה נוספת בהלכות ברכות ההודאה: "חייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", מתוך יישוב הדעת ושלווה. ומסביר רמב"ם, שבאופן כללי אנחנו יכולים טיפה להירגע. היו מי שביקשו לקבוע יום של צום לזכר אירועי הטבח, ולעומתם מי שרצו לקבוע יום של חג בהלל והודאה על ניסי הניצחון. לאט לכם, אומר רמב"ם, אפשר להרים קצת את הראש גם ברגעים של אבל, ולא כדאי לנופף אותו יותר מדי גם ברגעי שמחה. ראיתם רק פרק אחד של הסדרה, אתם עוד לא יודעים איך זה הולך להיגמר, אין לכם שמץ של מושג, אולי זאת רק העונה הראשונה.