אחרי המלחמה: המשימה הבאה כעם קשה והכרחית לא פחות

המבחן הגדול עוד לפנינו: בשנים האחרונות, מערכות הבחירות בישראל הפכו לזירות התקוטטות ופילוג, ובעיקר לתקופות אשר מעמיקות ומחריפות את השסעים השונים. אסור לנו לאפשר שהבחירות הקרובות יהיו כאלה

תוכן השמע עדיין בהכנה...

מפגינים בעד אחדות. | שילה פריד

מפגינים בעד אחדות. | צילום: שילה פריד

ישראל נמצאת ברגע היסטורי נדיר. בעוד שאנו מצויים ברגעי השיא וההכרעה של מערכה צבאית ארוכה ומורכבת, אשר נמשכת כבר קרוב לשלוש שנים, רעשי הרקע של המערכה הבאה כבר נשמעים היטב. זו כבר לא תהיה מערכה צבאית, אלא חברתית. מערכת הבחירות שבפתח הולכת להיות הרבה יותר מאירוע לבחירת ההנהגה הבאה של מדינת ישראל, אלא מבחן גורלי לחוסן החברתי.

עוד כתבות בנושא

לאחר שנים של לחימה, בהם אנו עסוקים בשאלה כיצד נוכל לנצח ולהכריע את יריבנו בשדה הקרב, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב כיצד אנחנו לא מפסידים את המערכה החברתית שמתרחשת אצלנו בתוך הבית.

מדינת ישראל עלולה לצאת מהמלחמה הזאת חזקה יותר מבחינה ביטחונית, אך פצועה וחלשה יותר חברתית מאי פעם, כאשר מערכת הבחירות שתתקיים לאחריה עשויה להעמיק את המשבר החברתי עוד יותר. האתגר המרכזי שלנו לחודשים הקרובים הוא לוודא שתרחיש כזה לא יקרה, וכפי שנוהגים לומר בעגה הצבאית – עלינו להתחיל לבנות את בניין הכוח החברתי כבר עכשיו.

הכי מעניין

כתושב בית שמש מצאתי את עצמי מגיע לזירה הקשה של נפילת הטיל בעיר. בתוך המכתש העצום והעצוב שנפער במקום, ראיתי מחזה שהוא תמצית הסיפור הישראלי. לצד כוחות הביטחון והחירום, פעלו מתנדבים מכל חלקי החברה הישראלית: חרדים וחילונים, אנשי רשויות מקומיות, ארגוני חסד, חיילים ואזרחים, כולם עובדים יחדיו בסינרגיה מושלמת למען מטרה משותפת אחת: לעזור ולשקם. בין האנשים שפגשתי שם היה אבריימי, חבר חרדי שמוביל ארגון חסד בעיר וכבר החל לארגן סיוע למשפחות שנפגעו. לידו עמדו אנשי כוחות הביטחון ונציגי ארגונים שונים, ויחד, הם פעלו כגוף אחד.

הרגע הזה המחיש לי משהו עמוק: זו לא הייתה רק תגובה אנושית לאירוע הקשה. זו הייתה הדגמה של החוסן החברתי הישראלי במיטבו. אם תרצו, הייתה זו "התחמשות" מסוג אחר.

דווקא ברגעים הקשים של המלחמה אנו רואים  עד כמה החברה הישראלית מסוגלת להתלכד. זירות האסון של הימים האחרונים בבית שמש, בתל אביב, בבאר שבע ועוד, הפכו למקומות בהם נחשפת עוצמה מסוג אחר.

בשנים האחרונות אנו שומעים ללא הרף על בניין הכוח הצבאי: מערכות נשק, כוח אדם, מודיעין, טכנולוגיות ועוד. אך לצד כל אלה, אסור לנו לשכוח את בניין הכוח החברתי. הוא לא  נבנה בישיבות המטכ"ל, במכוני המחקר או במפעלי התעשיות הביטחוניות, אלא במפגשים בין אנשים, בשיתופי פעולה בין גורמים, וביכולת לראות זה את זה מעבר להגדרות המגזריות.

המבחן הגדול עוד לפנינו, בשנים האחרונות מערכות הבחירות בישראל, הפכו לזירות התקוטטות ופילוג, ובעיקר לתקופות אשר מעמיקות ומחריפות את השסעים השונים - בין ימין לשמאל, דתיים לחילונים ועוד. אחרי התקופה הקשה שעברנו, אחרי אינסוף זירות הפיגועים, הנפילות והאסונות שהיינו בהם יחדיו בשנים האחרונות - אסור לנו לאפשר שהבחירות הקרובות יהיו כאלה.

הבחירות הקרובות הן הזדמנות להוכיח שהחברה הישראלית מסוגלת לנהל מחלוקות מבלי לאבד את תחושת השותפות. שאנחנו יודעים להתווכח, אבל גם לזכור שבשעת מבחן אנחנו עומדים זה לצד זה.

זהו בדיוק הלקח שעולה מהזירות הקשות שראינו בשנים האחרונות וכך בדיוק נראתה זירת הנפילה בבית שמש בשבוע שעבר. אם אנשים כל כך שונים זה מזה יכולים לעבוד יחד תחת אש, אין שום סיבה שלא נוכל לעשות זאת גם תוך כדי מערכת בחירות.

עוד כתבות בנושא

המערכה הצבאית נכנסת לרגעי ההכרעה, כאשר האבק ישקע, נידרש כולנו להכריע איזה סוג של חברה אנחנו רוצים להיות ביום שאחרי: חברה שממשיכה את רוח הסולידריות של זירת הנפילה בבית שמש או החברה המקוטבת של השנים האחרונות. כולנו נמשיך לחיות כאן יחד גם אחרי הבחירות. בידינו לבחור!