בתאריך 9.2.2026 פורסם באתר “מקור ראשון” מאמר דעה שכותרתו מגדירה את מחקרנו כ“מחקר בשירות בג״ץ” ש“מתגלה כריק מתוכן”. הכותב אף טען כי המחקר פורסם “בצירוף מקרים מופלא” בסמוך להגשת עתירות וכי מדובר היה “במניפולציה מראשית ועד אחרית”. מדובר בטענות חריפות במיוחד, אולם קריאתן לצד המחקר עצמו מעוררת רושם כי הביקורת נכתבה מבלי שהמחקר נקרא לעומקו, ומבלי שהובנה המתודולוגיה שעליה הוא מבוסס.
עוד כתבות בנושא
ראשית יש להעמיד דברים על דיוקם העובדתי. כתיבת המחקר, שהנו המאמץ הראשון לגבש תמונה מבוססת נתונים אודות פטורים ממכרז בשירות המדינה והקשר שלהם לפוליטיזציה, הושלמה בחודשים הראשונים של שנת 2024, זמן רב לפני הגשת העתירות שעסקו בהליך מינוי נציב שירות המדינה, וממילא ללא כל ידיעה או ציפייה שהוא יצוטט בדיון משפטי כלשהו. העובדה שגורמים ציבוריים או משפטיים בוחרים להשתמש במחקרים אקדמיים לאחר פרסומם אינה מעידה דבר על מטרותיו או על מניעי מחבריו. מחקר אמפירי אינו נכתב כדי לשרת צד משפטי, ופסקי דין רבים, בכל הערכאות השיפוטיות, מזכירים ומפנים למקורות אקדמיים ואחרים.
ביקורת על מחקר אקדמי צריכה להתבסס על בחינת שיטותיו, נתוניו ומסקנותיו. טענה כללית על “מניפולציה” שאינה מצביעה על פגם מתודולוגי מוגדר אינה טענה מדעית אלא קביעה רטורית. כאשר מבקרים מחקר מבלי להתמודד עם שיטות האיסוף, עם ניתוח המשתנים ועם בסיס הנתונים, אין מדובר בהפרכה אלא בדעה.
הכי מעניין
שנית, הביקורת מתעלמת לחלוטין מן המסגרת התאורטית הרחבה שהמחקר מציג. המחקר אינו יוצא מנקודת מוצא אידאולוגית אחת אלא סוקר את שתי הגישות המרכזיות בספרות - גישת הממלכתיות, המדגישה ניטרליות מקצועית של השירות הציבורי, מול גישת התנועתיות – המדגישה נאמנות לדרג הנבחר – ומראה כי בכל דמוקרטיה מתקיים שילוב ביניהן. מחקר המציג שתי גישות מתחרות ומכיר במורכבות התופעה אינו יכול להיחשב תעמולה חד-צדדית אלא דווקא ניסיון לאיזון אנליטי. חבל שכותב הכתבה לא השתדל אף הוא לעשות כן.
שלישית, הכתבה לא מקפידה על דיוק בנתונים המובאים במחקר. כך למשל, מקריאת הכתבה אפשר להבין כי המחקר זיהה 1600 “משרות בכירות פטורות”. ואולם בפועל ממצאי המחקר מצביעים כי נכון לאפריל 2024 קיימים יותר מ-1641 מינויים הפטורים מחובת מכרז מכל הסוגים יחד, לא רק בכירים. מתוך כלל המשרות הללו, 609 הן משרות מקצועיות בכירות ועוד 514 הן משרות אמון (עוזרי שרים, סגני שרים, מנכ"לים וכד'). ערבוב בין קטגוריות אלה אינו ביקורת הוגנת אלא, במקרה הטוב, טעות קריאה בסיסית. מי שמבקש להפריך מסקנה מחקרית חייב להתמודד עם הנתונים עצמם, לא עם גרסה משוערת שלהם.
יתר על כן, המחקר מצביע על מגמה שאינה נתונה לפרשנות: מספר המשרות הפטורות ממכרז גדל ביותר מפי שמונה מאז שנת 2000, ובקרב הסגל הבכיר העלייה חדה אף יותר ומגיעה לפי שנים־עשר. מתוך כך, המספר הגדול ביותר של החלטות אלה, באופן יחסי לשנה, התקבלו בידי הממשלה המכהנת כיום. כמו כן, המספר הגדול ביותר של החלטות כאלה, הן באופן נומינלי והן באופן יחסי לשנה, התקבלו בהובלת נציב שירות המדינה המכהן כיום (בעבר כנציב קבוע, כיום כממלא מקום). נתונים אלה אינם עמדה פוליטית. אלו הם ממצאים אמפיריים המבוססים על ניתוח כלל החלטות הפטור שפורסמו רשמית על ידי נציבות שירות המדינה מאז 1999.
רביעית, הביקורת מייחסת למחקר קביעה שלפיה כל פטור ממכרז הוא מינוי פוליטי פסול. זוהי טענה שגויה. המחקר מדגיש במפורש כי לא כל פטור ממכרז הוא בהכרח מינוי פוליטי, ולעיתים מדובר בצורך תפעולי או באילוצי זמן. למעשה, נקודת המוצא של המחקר היא שהשאלה אינה עצם קיומם של פטורים אלא היקפם, התפלגותם ומגמת השינוי שלהם לאורך זמן. הצגת המחקר כאילו הוא טוען אחרת היא, במקרה הטוב, ייחוס עמדה שלא נטענה.
בנוסף, נדמה כי הכותב מתעמת בעיקר עם טיעונים שהושמעו באולם בית המשפט על ידי צדדים לעתירה (ובמרומז גם עם האכסניה שבה התפרסם המחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה), ולא עם המחקר עצמו. אין ולא היה כל קשר בין מחברי המחקר לבין באי כוח הצדדים, ואין למחקר כל תפקיד בהליך המשפטי מעבר לכך שצוטט כמקור נתונים. בלבול בין שימוש חיצוני במחקר לבין תוכנו הפנימי הוא כשל לוגי ידוע: הוא מבקר את המשתמשים בממצאים אך מייחס זאת למחברים.
עוד כתבות בנושא
אנו מזמינים את הקוראים לקרוא את המחקר במלואו ולשפוט בעצמם, כולל הנספח המלא שבו מפורטות המשרות הפטורות שנבחנו. דווקא בתקופה שבה השיח הציבורי בישראל טעון ומקוטב, האחריות הציבורית מחייבת לדייק בעובדות לפני שמטילים דופי במחקר. ביקורת עניינית היא חיונית לשיח דמוקרטי; ייחוס טענות שלא נטענו אינו כזה.
רון דול היה היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה ומאז פרישתו משירות המדינה בינואר 2024 נותן שירותי ייעוץ ומחקר למכון הישראלי לדמוקרטיה. ניסים (נסי) כהן פרופ' למנהל ומדיניות ציבורית וראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.