אם הייתם צריכים לבחור בין רכישת כל התוצרת הכלכלית של מדינת שוודיה, כולל איקאה, וולוו וספוטיפיי, לבין תוכנית ההשקעות של ארבע חברות אמריקניות - הייתם נשארים עם עודף בכיס במקרה הראשון. עונת הדו"חות האחרונה בוול סטריט לא הייתה סתם עוד רבעון של מספרים ירוקים או אדומים. היא הייתה הצהרת כוונות היסטורית, כמעט אלימה בהיקפה. אפל, אמזון, מיקרוסופט וגוגל הניחו על השולחן התחייבות השקעה דמיונית שמוערכת בכ-600 מיליארד דולר רק לשנת 2026 לבדה.
עוד כתבות בנושא
רק כדי לסבר את האוזן ולתת למוח האנושי שלנו, שמתקשה לתפוס מספרים עם כל כך הרבה אפסים, קנה מידה: הסכום הזה גבוה מהתמ"ג השנתי של מדינות כמו תאילנד, בלגיה, אירלנד או אוסטריה. דמיינו שארבעה מנכ"לים יושבים בחדר ומחליטים להקים מדינה אירופאית מבוססת תעשייה מאפס. זה בערך סדר הגודל. אבל הם לא בונים ערים או סוללים כבישים לאזרחים, הם בונים את המפעלים של המאה ה-21.
משרדי מייקרוסופט במינכן, גרמניה | צילום: שאטרסטוק
לפני שנצלול למשמעות ההיסטורית, בואו נפרק את המילה המפחידה ששלטה בשיחות המשקיעים: CAPEX (הוצאות הוניות). בעולם העסקים, יש הבדל תהומי בין לקנות חלב למשרד הוצאה שוטפת ( OPEX) - לבין לקנות את הרפת ואת הפרות.
הוצאה הונית – CAPEX הוא הכסף שחברה משקיעה ברכישת נכסים פיזיים, שדרוג תשתיות ובניית יכולות לטווח ארוך. כשאמזון קונה צי של משאיות, זה קאפקס. כשמיקרוסופט בונה חוות שרתים בגודל של עיר קטנה בלב המדבר, זה קאפקס. ולמה הן עושות את זה? כי הן הבינו שהעולם הישן, זה של תוכנה שרצה על מחשבים פשוטים, מת. העולם החדש דורש כוח מחשוב שהוא משאב פיזי, זולל אנרגיה ויקר להחריד.
הכי מעניין
ארובות העשן החדשות: המהפכה התעשייתית השנייה
אנחנו רגילים לחשוב על "מהפכה תעשייתית" במונחים של ארובות עשן, מנועי קיטור ופסי ייצור של הנרי פורד. אבל מה שקורה כרגע הוא השידור החוזר רק על סטרואידים. המהפכה התעשייתית הראשונה החליפה את השריר האנושי במכונה ואת הסוס במנוע הקיטור. המהפכה השנייה, זו שאנו חיים בתוכה ברגעים אלו ממש, מחליפה את המוח האנושי במעבד (GPU) והמעבדים האלה צריכים בית.
ההשקעה המסיבית הזו מסמנת מעבר חד מעולם של "קוד ותוכנה קלים" לעולם של "תשתיות כבדות". גוגל ומיקרוסופט כבר לא סתם כותבות שורות קוד; הן הופכות לחברות תשתית, כמעט כמו חברות חשמל, מים או רכבות במאה ה-19. דאטה סנטרים (מרכזי נתונים) הם בתי הזיקוק החדשים. המעבדים הגרפיים של אנבידיה הם מנועי הקיטור המודרניים. והחשמל? הוא הפחם החדש. לא סתם מיקרוסופט חתמה לאחרונה על עסקה להחייאת כור גרעיני שלם (Three Mile Island) רק כדי להזין את השרתים שלה. אנחנו עוברים מעידן שבו חברות הייטק היו "רזות" (Asset Light) לעידן שבו הן חייבות להיות "כבדות" כדי לשרוד. מי שלא ישפוך את הבטון היום, לא יהיה לו איפה לאחסן את הבינה המלאכותית מחר.
מפעלים בצ'כוסלובקיה | צילום: AP
הקורבנות שבדרך: ה-SaaS מדמם
בזמן שהענקיות בונות את התשתית החדשה, האדמה רועדת מתחת לרגליים של חברות התוכנה המסורתיות SaaS - - תוכנה כשירות.) חברות כמו Salesforce ,Monday ServiceNow)שהיו יקירות המשקיעים רק לפני שנתיים, ראו את המניות שלהן נחתכות בעשרות אחוזים בשנה האחרונה.
הסיפור כאן הוא סיפור של "חפיר כלכלי" שמתייבש. המשקיעים מביטים קדימה ושואלים שאלה פשוטה ומפחידה: למה שחברה תשלם מיליוני דולרים בשנה על מערכת CRM לניהול לקוחות, אם בינה מלאכותית יכולה לעשות את זה לבד, מהר יותר ובשבריר מהמחיר? למה צריך תוכנה לניהול פרויקטים כמו מאנדיי, אם סוכן AI חכם יכול לנהל את המשימות של הצוות באופן אוטונומי, לתזכר עובדים ולסכם ישיבות? הפחד הוא שהבינה המלאכותית תהפוך את התוכנות האלה ל"קומודיטי" (סחורה בסיסית), תבטל את הצורך ברישיונות יקרים לכל עובד ("Per Seat") ותשחוק את הרווחיות שלהן עד דק. השוק מריח דם, והוא בורח מהישן אל החדש.
חוות שרתים אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
הפרדוקס של וול סטריט: מענישים את הבונים
אבל הנה החלק המעניין באמת בפסיכולוגיה של השוק: המשקיעים לא מענישים רק את הקורבנות הפוטנציאליים (חברות התוכנה), אלא גם את הענקיות שמשקיעות את הכסף. המניות של גוגל ומיקרוסופט הגיבו בירידות לאחר הדיווחים על הגידול בהוצאות ה- Capex.
לכאורה, זה לא הגיוני. הרי אנחנו יודעים ששוק ההון אמור לתמחר את העתיד. אם החברות האלה בונות את התשתית שתשלוט בעולם בעוד עשור, למה הן חוטפות? התשובה היא קוצר רואי. וול סטריט מכורה לשורת הרווח המיידית. כשחברה מוציאה 50 מיליארד דולר על שרתים, זה פוגע בתזרים המזומנים החופשי שלה ברבעון הנוכחי. המשקיעים רוצים לראות את הכסף חוזר אליהם כדיבידנדים עכשיו, ולא מושקע ב"מדע בדיוני" שיראה רווחים אולי ב-2030. הם חוששים מהשקעת יתר, מבועה שתתפוצץ ותשאיר את גוגל עם המון שרתים ופחות מדי לקוחות.
אבל המנכ"לים של הענקיות - סאטיה נאדלה, סונדאר פיצ'אי ואנדי ג'סי - משחקים משחק אחר לגמרי. הם מבינים משהו שהאקסלים של האנליסטים מפספסים: הסיכון שבלא לעשות כלום גדול מהסיכון שבהשקעה. מבחינתם, זהו משחק סכום אפס. אם הם לא יבנו את המוח המלאכותי החזק ביותר, המתחרה יעשה זאת וימחוק אותם מההיסטוריה.
הנחת מסילות ברזל עבור הרכבת | צילום: AP
חלומות של בטון וסיליקון: העתיד כבר כאן
התזה הגדולה היא שהמהלך הזה מורכב יותר מסתם צ'אט-בוט חכם שיכתוב לכם אימיילים. חברות התוכנה לא ייעלמו מחר בבוקר, אבל הן יעברו אבולוציה כפויה. חלקן ימותו, וחלקן יטמיעו את ה-AI עמוק בתוכן ויהפכו למשהו חדש.
אבל הסיפור האמיתי הוא התשתית. החזון של הענקיות האלה הוא לא עוד אפליקציה באייפון. הן מכוונות ליישוב החלל, לייצור המוני של רובוטים דמויי אדם כמו ה-Optimus של טסלה, שיחליפו פועלים במפעלים, ולציי רכב אוטונומיים שישנו את פני הערים שלנו. כל החלומות האלה דורשים כוח מחשוב בקנה מידה פלנטרי. רובוט לא יכול לנווט בעולם אמיתי בלי מוח ענן אדיר שמגבה אותו. מכונית לא יכולה לקבל החלטות של חיים ומוות בלי רשת תקשורת ועיבוד נתונים במהירות האור.
ה-600 מיליארד דולר האלה הם דמי הרצינות של האנושות בדרך לעתיד הזה. אנחנו נמצאים בנקודה בזמן שמזכירה את סוף המאה ה-19, כשהונחו מסילות הברזל הראשונות לאורך ארה"ב. הרבה חברות רכבת פשטו רגל בדרך, והרבה משקיעים הפסידו את כספם כי הם הימרו לא נכון או מוקדם מדי. אבל בסוף התהליך, העולם הפך לקטן יותר, מהיר יותר ועשיר יותר.
עוד כתבות בנושא
אנחנו צופים כרגע בהנחת "מסילות הברזל" של הבינה. זה יקר, זה מסוכן, וזה גורם למשקיעים להזיע ולהימלט. אבל בעוד עשרים שנה, כשנביט לאחור, נבין שהיום שבו מיקרוסופט וגוגל החליטו לשפוך את קופת המזומנים שלהן על בטון ושבבים, היה היום שבו המאה ה-21 באמת התחילה. זהו רגע הרואי, מפחיד ומלא תקווה, שדורש מאיתנו לעשות את ההתאמות הנכונות וגם, ברמה האישית, לחוות רגע היסטורי ולדעת שאנחנו חלק מזה.