בתקופה האחרונה הורים רבים מקבלים הודעה, לעיתים ערב לפני ולעיתים אף באותו בוקר – שהיום הגן לא ייפתח כי אין סייעת. המחסור בסייעות בגנים כל כך חמור שכל מחלה או חופשה קצרה של אחת הסייעות מזעזעת את המערכת, מחליפות אין בנמצא, הגן לא נפתח, ו-35 הורים מפסידים יום עבודה או צריכים למצוא סידור לילד בן רגע. גם כאשר הגן כן נפתח – הילדים נאלצים להתמודד ימים רבים עם סייעות מחליפות שלא מכירות אותם או עם צוות חסר.
עוד כתבות בנושא
המצב הנוכחי הביא את הרשויות המקומיות, האחראיות על העסקת הסייעות, לחשוב על פתרון מחוץ לקופסא: תוכנית לגיוס עובדות זרות כסייעות לגני הילדים ולצהרונים. בשלב הראשון מדובר על פיילוט בו יגויסו 200 מועמדות מהודו, מקסיקו והפיליפינים, יעברו הכשרה של 3-4 חודשים בארץ ויוצבו ב-15 רשויות מקומיות נבחרות. אם הפיילוט יוכתר כהצלחה – התוכנית מורחב לאלפי משרות של סייעות בכל רחבי הארץ.
פרסום התוכנית גרר ביקורות רבות הן מצד אנשי חינוך והן מצד ההורים. אמנם הסייעות שעתידות להגיע הן נשים שלמדו חינוך והוראה במדינות המוצא והן גם עתידות לעבור כאן בארץ הכשרה מזורזת בעברית, עם זאת, הכשרה של מספר חודשים לא תוכל להביא אותן לרמה מספקת של עברית כך שיוכלו לתקשר בקלות עם הגננת וההורים, והכי חשוב – מול הילדים, במיוחד בגיל שבו מתפתחת ומתעצבת אצלם השפה ויש חשיבות לכך שישמעו סביבם כמה שיותר עברית תקינה ושוטפת, ואין מה לדבר על פערים בתרבות, זהות, חגים וכו' שישפיעו על אופי עבודתן.
הכי מעניין
לפני שעוסקים בפתרונות, אולי כדאי ללכת צעד אחורה ולהבין איך הגענו למחסור כזה חמור בסייעות שמצריך לייבא עובדות ממדינות זרות, רק כדי שיהיה מי שיטפל בילדים שלנו. הרי ילדים תמיד היו, וסייעות בגנים תמיד היו, ובדרך כלל במשכורות נמוכות, אז איפה, איפה הן הסייעות ההן...?
הסיפור מתחיל בשנת 2011, שנת המחאה החברתית שבעקבותיה הוקמה ועדת טרכטנברג שבחנה כיצד להקל על יוקר המחיה, בדגש על הורים לילדים צעירים. אחת מהמלצות הועדה היתה להחיל את חוק חינוך חובה מגיל שלוש. עד אז פעלו בישראל גני עירייה ומסגרות פרטיות לגילאי 3-6, שניהם היו בתשלום. הפיכת גני הילדים לחינמיים פחות או יותר חיסלה את השוק הפרטי, וכיום אין כמעט גנים פרטיים לגילאים אלו. בנוסף, המספר הכולל של הילדים שהולכים לגן כלשהו החל מגיל שלוש גדל כתוצאה מכך שהן ניתנו כעת ללא תשלום, מה שהגדיל כמובן את הצוות הדרוש. שנתיים לאחר מכן החלו תוכניות "בתי הספר של החופש הגדול" ובהמשך גם "בתי הספר של החגים" בהן פועלות מסגרות הגן (וגם כיתות א-ד) בחופשות ובחגים על ידי סייעות הגן, וימי ההעסקה שלהן גדלו.
עוד כתבות בנושא
ואולי המכה בפטיש היתה תוכנית ניצנים להפעלת צהרונים בגני הילדים ובכיתות א'-ב' שיזמו משרדי האוצר והחינוך ב-2017. עד אז הצהרונים היו פרטיים, והמחיר נקבע בשוק החופשי. מרגע שהצהרונים הפכו לציבוריים, הם מופעלים על ידי הרשות המקומית ומחירם מסובסד על פי האשכול הסוציו אקונומי של הרשות, כאשר בחצי מהמקומות בארץ, התשלום הינו סמלי בלבד. הסבסוד הוביל להגדלה ניכרת של הילדים המשתתפים בצהרונים, כי במחיר נמוך – גם הורה שנמצא בבית חלק מהימים (או אפילו בכולם) בשעות הצהריים – יעדיף לשלוח את הילד לצהרון בו יקבל ארוחה חמה וידאגו לצרכיו, במקום להשאיר אותו בבית עם אח גדול, או לנסות לתפור פתרונות יקרים יותר. בנוסף, בגלל הקושי של הרשויות המקומיות למצוא סייעות שיגיעו לשעתיים צהרון באמצע היום – תפקיד הסייעת בגן החל לכלול גם את הפעלת הצהרון. ואם בעבר סייעת סיימה לעבוד בשעה 14:30, כאשר בשתיים הילדים הלכו וניתנה לה חצי שעה לניקיון וארגון הגן, כיום היא מחויבת להפעיל צהרון עד 16:00 או 16:30, ואת הניקיון היא צריכה לעשות תוך כדי ההשגחה על הילדים.
דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא מספר הילדים בחינוך המיוחד שזינק רק בארבע השנים האחרונות ב-61 אחוזים (באופן לא פרופורציונאלי לשום מדינה אחרת בעולם וזאת כאשר מספר הילדים הכולל עלה ב-8.5 אחוזים בלבד). גודלו של גן חינוך מיוחד נע בין שליש לחמישית מגודלו של גן רגיל והוא כולל שתי סייעות לפחות (במקום סייעת אחת על גן של 30 או 35 ילדים בחינוך הרגיל). גם לילדים בתפקוד גבוה שמשולבים בחינוך הרגיל יש זכאות לסייעת אישית וכנ"ל לילדים עם אלרגיה מסכנת חיים. כך שגם בהיבט הזה הביקוש לסייעות גדל. גם בגנים אלו קיים מחסור חמור בצוות ובעיקר בסייעות האישיות, ולבסוף משלמים את המחיר דווקא הילדים שנמצאים בתפקוד נמוך, כי רוב הסייעות מעדיפות להשתבץ לילד עם אלרגיה על פני ילד עם מורכבות קשה יותר.
שביתת המעונות הקודמת, אוקטובר 2021. | צילום: אבשלום ששוני פלאש 90
לסיכום, מדיניות מרחיבה של הכנסת גני הילדים והצהרונים למימון ואחריות ציבורית בנוסף להעלאה ניכרת של זכאויות לחינוך מיוחד הגדילה מאוד את הביקוש לסייעות ובמקביל גם הרחיבה את הדרישות מהן מבחינת היקף וקושי העבודה. אז כשהדרישות עולות ומקטינות את ההיצע תוך כדי שהביקוש עולה – אין פלא שיש מחסור. וזה עוד לפני שדיברנו על כמה התוכניות האלו עולות למשלם המיסים הישראלי, והאם באמת הורה שנמצא בבית בשעות הצהריים, בחגים או בחודש יולי זכאי לקבל מימון ציבורי בשביל שילדו ישהה באותם זמנים בדיוק בגן.
את ההשלכות האלו ניתן בהחלט היה לחזות מראש, לפני מימוש התוכניות האלו, כפי שיש היום מומחים רבים שמזהירים מהשלכות דומות, אם אכן יקוימו ההבטחות לחינוך חינם מגיל אפס. אבל כמו תמיד, אותו שר שקיבל את הקרדיט על התוכנית המיטיבה, לא מתייצב היום כדי להתמודד עם תוצאות התוכנית שלו. אנחנו, לעומת זאת - עדיין כאן, והמחויבות שלנו היא לזכור שלפעמים “תפסת מרובה לא תפסת”. במקרים רבים, התערבות המדינה שמנסה לפתור בעיה קטנה רק יוצרת במקומה בעיה גדולה יותר. בעידן של מדיניות פופוליסטית ופוליטיקה לטווח קצר, התפקיד שלנו הוא להיות המבוגר האחראי. אז בפעם הבאה שנגיע בבוקר לגן סגור, או לא נצליח להבין מהאנגלית העילגת של הסייעת מה בדיוק עבר על הילד שלנו היום בגן – נזכור שלא תמיד כדאי להסתכל על קושי נקודתי ולדרוש עבורו פתרון מערכתי, כי זהירות, לפעמים המשאלות שלנו עלולות להתגשם.
עוד כתבות בנושא
