הלב נשבר מול הטרגדיה הקשה שהתרחשה השבוע במעון התינוקות בירושלים, אבל צריך לומר את האמת: הכתובת נמצאת כבר שנים רבות על הקיר, ואף אחד לא עושה דבר כדי לשנות את המציאות הבעייתית הזאת.

ייאמר מיד: זו ממש לא שאלה של מגזר. כל הורה לתינוקות ופעוטות עד גיל שלוש מכיר מקרוב את המחסור החמור במטפלות בכל רחבי הארץ. רשימות ההמתנה למסגרות המפוקחות ארוכות, והורים נאלצים לשלוח את ילדיהם למסגרות פרטיות לא מפוקחות או להישאר ללא מסגרת.

הנתונים מדברים בעד עצמם. במהלך השנה שחלפה נולדו בישראל כ־175 אלף תינוקות חדשים. במבני המעונות והמשפחתונים המוכרים והמפוקחים בידי משרד הרווחה יש כיום מקום ל־40 אלף ילדים, אבל אי אפשר לקבל את כולם למסגרות אלה, כי יש מחסור בכ־3,000 מטפלות.

לפי דו"ח המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך במכללת אורנים, 518 מעונות יום נסגרו בשנה שעברה, והסיבה המרכזית לכך היא המחסור במטפלות. מי שמוכנות להיכנס לעבודה התובענית מול התינוקות הקטנטנים מרוויחות משמעותית פחות מסייעות בגני הילדים.

לפי מסמך של פורום המעונות, השכר ההתחלתי של מטפלת במעון הוא 5,900 שקל, ואילו סייעת בגן ילדים מקבלת בין 7,000 ל־8,000 שקל. בנוסף, המטפלות עובדות יותר שעות, נדרשות להתייצב לעבודה גם בחופשת הקיץ, ועובדות פיזית קשה יותר בשל הצורך להרים ילדים על הידיים.

המצב הנוכחי בחינוך ילדים עד גיל שלוש חייב להטריד את כולנו. קרן ברל כצנלסון הוציאה השבוע נייר עמדה המגלה כי הצעת התקציב לשנת 2026 כוללת קיצוץ נוסף בתקציב המיועד ליישום תקנות הפיקוח על מעונות יום. לפי המסמך, התקציב התכווץ בהדרגה מ־190.5 מיליון שקל ב־2023 ל־46.2 מיליון שקל בלבד בהצעת התקציב ל־2026.

המצב הזה בלתי נסבל במקרה הטוב, ומסוכן במקרה הרע. בעניין הזה אין קואליציה או אופוזיציה. כל הארגונים מכל הקשת הפוליטית והחברתית בישראל פועלים יחד כבר שנים כדי לתקן את המעוות בתחום זה. לכולם בלי יוצא מן הכלל גם ברור מה הפתרון: יש להצמיד את שכר המחנכות־מטפלות במעונות הגיל הרך לשכר הסייעות בגני הילדים.

עלינו לתת לילדינו כוח אדם ראוי ואיכותי, שמקבל שכר מותאם לעבודתו. מלבד זאת יש להגביר את הפיקוח על מעונות היום כדי להבטיח טיפול מצוין גם בפעוטות - לפחות כמו החינוך שמקבלים ילדינו מגיל שלוש ואילך בזכות חוק חינוך חובה. מה לעשות, התינוקות שלנו לא נולדים בגיל שלוש.

רק לפני שנה וחצי, בקיץ 2024, אושרה בקריאה טרומית בכנסת הצעת חוק להקמת הרשות הלאומית לגיל הרך. הצעת החוק מציגה לראשונה מסגרת ממלכתית אחת שתתכלל את כל התחום: רישוי, הכשרות, תקנים, פיקוח ומדיניות לאומית ארוכת טווח. שנת 2026 תהיה שנת המבחן שלנו בעניין זה.

הגיע הזמן להכיר בכך שהגיל הרך אינו הבעיה של ההורים, כי אם משימה לאומית. כדי לטפל בכל מה שזקוק לשינוי יש לקבל את המלצות הגורמים המקצועיים, וכך לייצר רשות אחת, שוויון בשכר, פיקוח איכותי ושירותים מקצועיים לכל ילד בישראל.

כדי לדבר על בטיחות, איכות וחינוך, עלינו להשקיע בכוח האדם שמטפל בילדים שלנו מדי בוקר. המדינה חייבת להפסיק לגלגל אחריות בין משרדים, ולהתייחס לחינוך לגיל הרך כאל תשתית לאומית.

עלינו לקדם הסדרה רצינית, תקצוב אמיתי, העלאת שכר והגדלת ההשתתפות של המדינה בהפעלת המעונות. אין לעשות זאת כתגובה לאסון הבא, אלא כהחלטה ערכית שמבינה שעתיד החברה בישראל מתחיל ברגע שבו התינוקות שלנו נולדים.