חלונות הדירה שבה פעל הפעוטון בשכונת רוממה בירושלים, היו מוגפים וחסומים בקרשים ביום שלישי השבוע, מונעים מסקרנים להציץ. זה היה הרמז היחיד לאירוע שטלטל מדינה שלמה, כאשר שני תינוקות – ליה גולובנציץ בת השלושה חודשים, ואהרן כץ בן החצי שנה – נספו בפעוטון לא מפוקח, בנסיבות שעדיין נבדקות.
מבניין מגורים סמוך יוצאת אימא שדוחפת עגלה עם פעוט, ככל הנראה לאחר שאספה אותו מהפעוטון שבו שהה. "זה נורא", היא אומרת לי, "הגן הזה פועל כאן בשכונה 35 שנה והוא מבוקש מאוד. הגננת מקסימה, כולם אוהבים אותה. יש לי חברות מחוץ לשכונה שביקשו להתקבל לגן. אני אפילו מכירה מישהי שנוסעת כל בוקר מהר־נוף כדי להביא את הבן שלה למעון הזה". בשלב זה היא מצביעה על העגלה ומנמיכה את קולה: "איזה מזל, גם אני ניסיתי להכניס את הילד שלי למעון הזה לפני כמה חודשים, ובסוף זה לא קרה בגלל עניין טכני. היא היחידה באזור שמפעילה גן עד השעה ארבע אחר הצהריים".
שמוליק פרידמן | צילום: אלינור שטרית, דוברת מחוז ירושלים, כבאות והצלה לישראל
מפקד מחלק משפחה במשטרת מחוז ירושלים, פקד תאמר זועבי, הממונה על התיק, אמר השבוע בבית המשפט שהזדעזע ממה שראה בפעוטון הפיראטי שהופעל בדירה פרטית במשך עשרות שנים. "ראיתי הזנחה מובהקת, בלי שום תנאי־סף להפעלת מקום רגיש כזה, שאמור לאכלס פעוטות", תיאר. "התינוקות ישנים בעגלות או בעריסות, מפוזרים ברחבי הבית. מדי פעם היא נכנסת לבדוק מה איתם". כאשר המטפלות נשאלו על התיעוד של התינוק ששכב מתחת לאסלה, טענו שכנראה הוא זחל לשם בלי ששמו לב. "מניסיוני האישי", הגיב פקד זועבי, "קשה לי להאמין שזה המצב, ואם באמת זה מה שקרה זה יותר חמור, כי אותו תינוק היה יכול לעמוד ולהישען על האסלה ואף ליפול לתוכה". על פי עדותה של הגננת בחקירתה, בגן שהו בין 25 ל־30 ילדים.
מספר הילדים הגבוה במעון, ואי התאמתו למספר המטפלות הוא רק אחד הליקויים הנפוצים במסגרות לגיל הרך. ממנו נובע גם עומס כבד על אנשי הצוות, שגורר מחסור בכוח אדם, וכן מענה ירוד לעיתים לצורכי הילדים. מטפלות שעובדות בתנאים קשים כאלה, והכשרתן המקצועית דלה למדי, סובלות משחיקה מתמשכת, שבאה לידי ביטוי בעזיבה בהיקפים גדולים. המבנים שבהם פועלים הגנים לא תמיד מותאמים למטרתם ולא מאפשרים מרחבי פעילות ראויים ובטוחים.
צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
"מה שנחשף באסון התינוקות השבוע הוא לא אנושי, כאב לי לשמוע על זה", אומרת מלכי סוכות, גננת לשעבר, שעד לפני שנה עבדה בגנים ובצהרונים בירושלים ובגוש עציון, ומכירה מקרוב מסגרות עמוסות ולא מותאמות, שרק בנס לא אירע בהן אסון. "אני מאמינה שהכול גזירת שמיים, אבל יש לנו השתדלות שאנחנו מחויבים לה. להכניס כמה עשרות ילדים בדירה, לא משנה כמה צוות תביא, זו סכנת נפשות, ה' ישמור. בעיניי לא אחראי לעשות דבר כזה".
במהלך עבודתה כגננת נתקלה סוכות בצפיפות גדולה בגנים. "זה תלוי באוכלוסיות ובאזורים", היא אומרת, "יש אוכלוסיות שיש בהן יותר צפיפות וכאלה שפחות. עבדתי בגנים שהיינו גננת וסייעת אחת על 30 ו־35 ילדים. במצב כזה אי אפשר להגיע לכל ילד ו'לראות' אותו בצורה מבוקרת. במעון אחד היינו גננת וסייעת על עשרים ומשהו ילדים בני שנה ושנה וחצי, בלי חלוקה לקבוצות גיל. היה אירוע שבו הכנסנו את הילדים מהחצר, ורק אחרי שעתיים, בהשכבות הצהריים, שמנו לב שילדה אחת חסרה לנו. חיפשנו אותה בגן כמה דקות טובות ולא מצאנו, ואז יצאנו לחצר וגילינו שהיא נשארה שם באותה תנוחה. למרות שהדלת של החצר שקופה, הילדה לא הגיעה אליה כדי להתריע ששכחנו אותה בחוץ. הרגשתי שזה קשור לצפיפות. קשה לראות אותם בכמות גדולה של ילדים, במיוחד כשהם קטנים כל־כך. כשיש הרבה ילדים בגן יש כל הזמן הסחות דעת, וככל שיש יותר ילדים, את יותר מוסחת ופחות אפשר לשים לב לכולם. האירוע הזה גרם לנו לפקוח את העיניים ולהבין שמספר הילדים הגדול פוגע בתשומת הלב שלנו".
הקושי להקדיש תשומת לב ראויה, מבהירה סוכות, מחמיר ככל שגיל הילדים נמוך יותר. "עבדתי פעם במעון של גיל אפס עד שנה, והשגחתי על שישה או שבעה ילדים בני חצי שנה. מגיל ארבעה־חמישה חודשים הם אוכלים מחית פירות. כלומר אני יושבת ומאכילה ילד בכפית. עד שאגיע לילד השישי והשביעי, יעברו לפחות ארבעים דקות. לפעמים הוא מגיע מהבית רעב כי הוא קיבל בקבוק בשש בבוקר. נוצר מצב שלפעמים הוא לא אוכל עד עשר בבוקר, ואין לך מה לעשות, כי דחסו לך שבעה ילדים בקבוצה שרק את אחראית להם. כשקבוצות הגיל מעורבבות, הם יכולים לספוג צעקות והצקות מילדים גדולים יותר שמושכים להם בשערות, ואין ממש מה לעשות, כי את באמצע להאכיל ילד אחר. כשאת עוזבת אותו והולכת לטפל בילד שמשכו לו בשערות, הילד ההוא צורח שהפסיקו לו את האוכל והוא רעב. אני אימא לשלושה ילדים בגילים שונים, ולא תמיד אני מגיעה לכולם, אז מה תגידי על מטפלת שאמורה להיות עם אותם ילדים באותו גיל, וצריכה לשים לב ולהתייחס לכולם. זו זוועה".
השחיקה שחשה סוכות בעקבות המציאות שהיא מתארת, הביאה אותה לעזוב את העבודה הזו. "כמות העבודה שמפילים על המטפלת היא עצומה", היא אומרת. "גם בזמן שהיא משכיבה את הילדים, במקום שתנוח ותאגור כוחות לחלק השני של היום, היא צריכה לנקות את הגן ולסדר. לפעמים המנהלת דורשת ממנה עבודות מקצועיות שונות שקשורות לסדר היום של הילדים. בארבע וחצי היא חוזרת הביתה גמורה, אחרי עומס גדול. באופן אישי הייתי צריכה שינה של שעתיים וחצי לפני שאני מתפנה לילדים שלי, ולמחרת הייתי צריכה להיות במעון בשבע וחצי בבוקר אחרי חצי שעה נסיעה.
"בסוף", מוסיפה סוכות, "מי שהולכות לעבוד במקצועות האלה הן נשים חסרות השכלה שמרוויחות שכר מינימום. אם היו נותנים שכר הולם ודורשים תעודה ממי שבא לטפל בילדים שלנו – הכול היה נראה אחרת. ילד אמור לקבל מענה לצרכים שלו, אבל במקרה הזה הוא נשאר חסר אונים. הגננת עסוקה עם ילד אחר, ואם הוא לא צורח לא מסתכלים עליו. זה אומר שדווקא אלה שזקוקים ליותר יחס, נשארים מאחור".
בשנת הלימודים תשפ״ו פועלות בישראל 4,988 מסגרות מאושרות לגיל הרך, בעלות רישיון הפעלה. מתוכן 2,081 מעונות מוכרים, ו־2,907 מעונות פרטיים. במסגרת האכיפה מול מסגרות לא חוקיות, הועברו לטיפול אגף האכיפה 470 מסגרות. 70 מהן נסגרו לאחר עבודת בקרה, 30 הוסדרו וקיבלו רישיונות הפעלה, 20 מוסדות קיבלו צווי סגירה ומצויים בטיפול אכיפתי מול המשטרה, 80 מסגרות מצויות בהליכי התראה, מהן 10 שכבר הוטלו עליהן עיצומים כספיים, ו־270 מעונות בשלב בדיקה ואיסוף מידע לקראת המשך טיפול.
עילם בנו | צילום:
ממסמך שכתבו בחודש נובמבר אנשי מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי משרד החינוך טרם השלים מיפוי מלא של מעונות יום לפעוטות שאין להם רישיונות, ולפיכך המידע שבידי רשויות המדינה לוקה בחסר. קיימים מעונות פרטיים, בפרט ביישובים ובשכונות המשתייכים לאשכולות חברתיים־כלכליים נמוכים, שלרשויות אין כל מידע עליהם. בשנת 2022 היו לפחות 1,000 מעונות פרטיים כאלה, שפרטיהם הופיעו במערכות של המוסד לביטוח לאומי.
מערכת המעונות בישראל מצויה במשבר כוח אדם מתמשך. לפי דו"ח מבקר המדינה לשנת 2022, כמחצית מהמטפלות עוזבות כבר במהלך שנתן הראשונה. בעיר רחובות, למשל, דווח על מחסור של 80 מטפלות ועל סגירת שמונה כיתות תינוקות בפתח שנת הלימודים. בסקר שנערך על ידי מרכז טאוב במהלך 2023, יותר מ־80% מהמנהלות במעונות המסובסדים, ושני שלישים מהמנהלות במעונות הלא מסובסדים, דיווחו על מחסור בכוח אדם לפחות יום או יומיים בשבוע. המציאות הזו מערערת את יציבות המסגרות לגיל הרך ופוגעת באיכות הטיפול בפעוטות, וביכולתן של משפחות רבות למצוא מסגרת מוסדרת לילדיהן.
"מעונות מוכרים הם רק חלק מכלל המעונות בישראל", אומר עילם בנו, סגן מנהלת האגף לביקורת מערכת החינוך במשרד מבקר המדינה. "על פי חוק, המדינה לא מחויבת לתת חינוך לגילאי אפס עד שלוש, ולכן היא נסמכת גם על המגזר הפרטי. בחלק מאותם מעונות מוכרים, המדינה לפעמים גם משתתפת בעלות ההקמה ומסבסדת גם את השכר. זה כמובן לא נותן מענה לכל הפעוטות במדינה, ואין ספק שקיים גם קושי להשיג מטפלות, כמו בעוד ענפים שהשכר בהם נמוך ולא נדרשת השכלה אקדמית, אבל עדיין המעון מחויב לעמוד בתקינה. העלויות מושתות על ההורים, ואם שמים 15 ילדים על כל מטפלת במקום שישה, ברור שזה מוזיל את העלויות".
התשלום שנגבה מהורי הגן ברוממה שבו התרחש האסון, נחשב דווקא גבוה יחסית לסכום שגובים שאר הפעוטונים הלא מפוקחים בשכונה: 1,400 שקלים לחודש, כאשר הילדים שוהים במעון מהשעה שמונה בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים, כולל ימי שישי; התשלום אינו כולל ארוחה, ואותה מביאים ההורים מהבית. "לו יצויר שהגן מתחיל לפעול מחר, אני לוקח את הילד ושם אותו אצלה. גם אשתי אומרת את זה", מצהיר מוישי איטח, הורה ששני ילדיו נשלחים לגן המדובר כבר יותר משנתיים. "ידענו שיש בגן בין 15 ל־20 ילדים עם שלוש גננות. זה פחד פחדים שנפטרו שני ילדים בגן, זה קורע את הלב, אבל זו גזירת שמיים. מדובר בגננת ותיקה ומסורה. ראיתי את התמונה המצמררת של הילד על המזרן מתחת לאסלה, זה מזעזע אותי ואין לי איך להגיב. אני אבא ועושה עם עצמי הרבה חשבון נפש, אבל לא מאמין שזה אמיתי. רבים מההורים לא האמינו, אמרו שאולי זו בינה מלאכותית. מעולם לא ביקשתי לראות איפה הבן שלי ישן, אני סומך עליה".
יותר מ־20 ילדים בדירה אחת זה לא הרבה?
"לא. האיכות שאנחנו מקבלים היא גבוהה. הילד שמח, ומעולם לא ראיתי סימנים לפגיעה בו. הבן הגדול שלי היה בגן תמ"ת, מסודר ועם מרחבים, ולא היינו מרוצים. נכון שזה לא גן שיש בו מרחבים, אבל כל ילד קיבל את המרחב שלו והילדים היו שמחים. הגננת הזו בחרה את המקצוע כשליחות וייעוד, לא כדי להרוויח כסף".
התנגשות ערכים
היום, רק כ־10־15 אחוזים מהפעוטות באוכלוסייה החרדית לומדים במעונות יום מפוקחים. מדובר בפער של אלפי מקומות בין הצורך במסגרות לגיל הרך, גם על רקע עלייה בתעסוקת נשים, ובין ההיצע הממשלתי. התוצאה: עשרות אלפי פעוטות במסגרות פרטיות, מאולתרות או פיראטיות.
מוישי איטח | צילום:
אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, מדגישה כי הדיון בעקבות האירוע הקשה צריך להיעשות מזווית ציבורית ולא מתוך רצון להטיל אשמה. לשם כך ראוי להבין את טיב המענה שהעניקה הגננת להורים, שגרם להם להפקיד את ילדיהם בידיה אף שידעו כי מדובר במסגרת שאינה מפוקחת. "להורים עם בעיות קשות של הכנסה כלכלית יש התנגשות ערכים ברורה", היא אומרת. "הערך של ציות לחוק נשמע הגיוני וצודק, אבל מולו עומד הצורך להעניק לילדיך איכות חיים, ולשם כך צריך לצאת לעבוד ולהרוויח כסף. זה השלב שבו מתחילים לצוץ פתרונות, ובסוף נבחרות מסגרות חלופיות שיכולות להרשות לעצמן לקחת מחירים נמוכים יותר ולתת מענה פיראטי. מבחינת ההורים הם עושים את הבחירה הטובה ביותר במסגרת הכלים הנתונים. מדובר בהורים נפלאים שאוהבים את ילדיהם, שלפעמים ההחלטה שקיבלו היא מחוסר ברירה".
בעיני סילבינגר, זו הסיבה לכך שלמרות האסון, ההורים מגינים על הפעוטון ועל הגננת. "הגננת לא עומדת בתקנים של החוק, אבל היא הקימה מערכת שנותנת מענה מדויק לצרכים של האנשים שגרים בשכונה, ומתפקדת בלי בעיות כבר עשרות שנים. עם זאת, מסגרות פרטיזניות משמעותן מלכודת מוות, ולא ייתכן שמסגרות כאלה ימשיכו לפעול".
אורלי סילבינגר | צילום: ענבר מרמרי
האירוע שהתרחש השבוע ברוממה הוא האירוע הקשה ביותר של היפגעות פעוטות מבחינת היקפיו מזה כשלושים שנה, מציינת סילבינגר. "מובן שההמלצה היא תמיד לשים את הילד במעון מפוקח, אבל צריך להבין שההמלצה הזאת לא יכולה להתאים לכל האוכלוסייה. כחברה אנחנו צריכים להבטיח שכל פעוט באשר הוא יוכל להיות במערכת חינוך שדואגת לשלומו, מפתחת אותו ודואגת לבריאותו ובטיחותו. מחקרים מגלים שהסיכוי של ילדים עניים למות בתאונה גבוה פי שניים. אם אנחנו משווים אותם לילדים עשירים, או מתייחסים לגיל הרך, הסיכויים האלה גדלים עד פי שלושה".
על פי נתוני ארגון בטרם, בחמש השנים האחרונות הגיעו לחדרי המיון בבתי החולים 37,553 ילדים ובני נוער עקב היפגעות במוסדות חינוך, מתוכם 11,269 ילדים שנפגעו במוסדות חינוך לגיל הרך – גנים, מעונות, משפחתונים ומסגרות דומות. בעשור האחרון איבדו את חייהם 187 ילדים ובני נוער חרדים, 99 מהם לפני גיל 4.
"אנחנו נתקלים בהרבה מוסדות חינוך שלא עומדים בתקנים, ודורשים מהם למלא את דרישות הבטיחות", אומר טפסר שמוליק פרידמן, מפקד מחוז ירושלים בכבאות והצלה. "באירוע הנורא שקרה השבוע, אם חלילה הייתה פורצת שריפה, האסון היה יכול להיות כבד עוד יותר. מדובר בדירת מגורים עם מספר תינוקות לא פרופורציונלי, והרבה מאוד עגלות ומזרנים שפזורים בכל מקום. אלה פעוטות חסרי ישע שלא היו יכולים למלט את עצמם. שתיים או שלוש מטפלות לא היו מצליחות להוציא את כל הילדים. מדובר בבית פרטי, ואני לא סורק בתים פרטיים, ואין לי מושג מה קורה שם. חשוב שאנשים יבינו מה הם עושים, כי לפעמים הם לא מבינים את עומק המשמעות או מעדיפים להתעלם. אני לא מאמין שיש הורה ששם במודע את הילד שלו במקום שהוא יודע שהוא עלול לא לצאת משם. אם אנשים יבינו שהם מסכנים את הילדים שלהם, סביר שהם לא היו עושים זאת". אלינור פבריקר בולט סוף אורלי סילבינגר