קרוב לחמישים שנה אני גר למרגלות ההר הגבוה בשומרון, בעל חצור, ורק לעיתים נדירות זוכה לעלות עליו. בפסגתו המוארכת שוכן בסיס צבאי מבודד ומאובטח היטב "העיניים של חיל האוויר באזור המרכז", כהגדרת אתר צה"לי רשמי, לא בדיוק אתר טיולים. לאחרונה צמחה לידו חווה עברית שוקקת חלוצים, "חסד לאברהם".
קר שם מאוד, 1,016 מטרים מעל פני הים. בתחילת השבוע ירד גשם שוטף, השלוליות קפאו בלילה, ואפילו בצהריים העננים לא אפשרו את מימוש ההבטחה לתצפית על החרמון המושלג. בכל זאת, כשהשמש דחקה אותם הצידה לשעה קלה, היה אפשר להתרשם מהשינוי הכביר שהתחולל במרחב שלמרגלותינו מאז הביקור הקודם: כביש טרי שנפרץ להר, חווֹת חקלאיות שצצו מכל עבר, וכמובן בנייה ערבית בשפע. לפני חמישים שנה היה פה שומם למדי.
דברים שרואים משם. פסגת הר בעל חצור, השבוע | צילום: חגי סגל
הכביש הקודם להר נפרץ באמצע שנות התשעים, כדי לאפשר את מימוש הסכמי אוסלו. הוא נועד לחבר בין המובלעות היהודיות הזעירות באזור, עד למכת הגרזן שתונחת עליהן ב"הסדר הקבע". הכביש החדש משתלב בהסדר קבע מסוג אחר לחלוטין, מורכב יותר אך בטוח פי כמה. נוכחות יהודית משמעותית בעומק השטח, אזרחית וצבאית, היא ההבדל המובהק בין מה שקרה בגזרת עזה ב־7 באוקטובר ובין מה שלא קרה פה, ברוך השם. בעקבות האזרחים מגיע הצבא, ובעקבות הצבא עוד אזרחים.
הכי מעניין
ממשלת אולמרט ובג"ץ עקרו את בתי הקבע בעמונה שמול בעל חצור בדיוק לפני עשרים שנה, אירוע טראומטי לאומי בפיקודו של אוגדונר יו"ש דאז, תת־אלוף יאיר גולן. בינתיים כיוון הזרימה הממשלתי התהפך, נדמה לי שגם רוח המפקד, המפקדים. הם נבוכים מאוד נוכח ההשתוללות של כמה כנופיות יהודיות במרחב, כמעט חסרי אונים מולן מאז ביטול המעצרים המנהליים, אך משכללים ללא הרף את המלחמה באויב הפלסטיני, כדי שלא להיקלע שנית למצבי אוקטובר 23'.
עוד כתבות בנושא
השבוע התפרסמו סיכומי 2025 של המלחמה בטרור, סיכומים דרמטיים. מתברר שב־2025 נרשמה ירידה של 86 אחוזים באירועי הטרור עם נשק חם לעומת השנה הקודמת. גם טרור האבנים ובקבוקי התבערה צנח, אומנם בשיעור צנוע יותר, אבל בהמשך לצניחה תלולה בשנים הקודמות. ב־2021 תועדו בצה"ל 8,633 יידויי אבנים ובקבוקים, בשנה האזרחית החולפת 1,015 בלבד.
מדובר בהישג מטורף, אומר מקור ביטחוני מוסמך, אך לא בנימת גאווה, ההפך: כדי לרמוז שמכאן והלאה אפשר בעיקר לרדת, חלילה. מספר נקודות היישוב היהודיות הוכפל בתוך עשרים שנה, וממילא גם נטל האבטחה על צה"ל. משימת ההגנה, כך קוראים לה בצבא, נעשית בעיקר בשיטה התקפית, יום אחרי יום, לילה ועוד לילה. בג'נין, בטובאס, בטול־כרם, בקלקיליה, והשבוע גם בחברון. בחדרי המבצעים של האוגדה לא ממתינים עוד למידע מודיעיני על חוליית טרור כזאת או אחרת, אלא יוצאים להקדים מכה לפיגוע.
עוד כתבות בנושא
מצבורי האמל"ח הפלסטיני גדלו עוד יותר בעקבות אובדני הציוד של צה"ל במלחמה. לצבא אין סיכוי להניח את ידיו עליהם, ודאי לא לכבוש את השנאה המתעצמת לישראל במרחבי הרש"פ, אבל הוא עדיין מצליח לסרס לאויב את חשק השימוש בנשק. בין השאר, הדבר משתקף בירידה במספר הנפגעים בצד השני. בשנה האחרונה נהרגו מאש חיילינו 240 פלסטינים מעורבים בטרור, פחות ממחצית מהרוגי השנה שעברה.