תמיד קל יותר להצטרף למקהלה המוכרת של האנטי-ישראלים והאנטי-אמריקנים מאשר להבין מה באמת קורה במזרח התיכון. כאשר האירועים הופכים למורכבים, סיסמאות מופשטות ממהרות להחליף את האסטרטגיה.
עוד כתבות בנושא
ההאשמה הנוכחית פשוטה: דונלד טראמפ הבטיח סיוע לאיראנים המאתגרים את המשטר, ואז נטש אותם. כמו תמיד, ישראל נגררת לכתב האישום, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו מוצג כשותף לקנוניה בבגידה מחושבת כלשהי. ההשוואה לנסיגתו של ברק אובמה ב-2009 היא אופנתית כעת, כאילו ההיסטוריה הייתה אוסף של נקודות שיחה רב-פעמיות.
אבל קריאה זו שטחית ומוקדם מדי.
הכי מעניין
טראמפ לא פראייר
הדברים עדיין פתוחים לרווחה. ישראל נותרת בכוננות משום שזה לא עימות סמלי. טראמפ הביע את סלידתו מהרפובליקה האסלאמית בצורה ברורה מדי מכדי לרדת מהבמה כאדם חלש. אפילו אלה סביבו שתומכים במשא ומתן יודעים שלהיסטוריה יש דרך להרוס כל הסכם שנבנה על אשליות לגבי טהרן.
איראן אינה ונצואלה. זוהי מדינה של יותר מ-90 מיליון איש, נעולה בתוך מנגנון צבאי ואידיאולוגי צפוף שצד מתנגדי משטר, דורס נשים ורודף מיעוטים. איזה סוג של "עסקה" מבקשת מהעולם לסבול הוצאות להורג המוניות בתמורה לשקט זמני? זו אינה דיפלומטיה; זהו משא ומתן עם מפלצת בעוד שהאוכלוסייה כלואה בבתיה.
עוד כתבות בנושא
שתיקה ברחובות אינה פירושה כניעה. ניצוץ אחד מספיק כדי להצית מחדש את המרד לאחר ספירת המתים והמנהיג העליון נושא את דרשתו הטקסית. אבל ניצוצות לבדם לא מנצחים מלחמה. נשק חשוב. מבנים חשובים. זמן חשוב. נושאת המטוסים עדיין לא הגיעה, וישראל חייבת להיות מוכנה למתקפת נגד עוצמתית אם איראן תבחר בהסלמה.
טהרן עדיין עשויה לחלום על מלחמה משיחית, כאשר ישראל היא הקורבן המועדף עליה. זו הסיבה שההתייעצות האזורית היא קריטית: לקטאר אסור לחבל, לערב הסעודית אסור להיסחף, ולמחנה המערבי אסור להישבר.
אנשים משתתפים בצעדת סולידריות למען המחאות באיראן, באמסטרדם | צילום: EPA
שום דבר כאן אינו פשוט - אפילו לא לגרום לחמאס להתפרק מנשקו או להחזיר את גופתו של רן גואילי הי"ד ככל שמתקדמים במשא ומתן. זהו המזרח התיכון, לא משחקי מוסר.
דבר אחד, עם זאת, הוא חד משמעי. העם האיראני אינו האויב. הוא הקורבן. וההיסטוריה לא תסלח לעולם שמבלבל טוב ורע תוך שהוא משאיר את העם לכוד ומדוכא תחת הנאצים שלו.
עוד כתבות בנושא
