המחאות ההמוניות המטלטלות את טהרן, הדיכוי האלים מצד המשטר והאיומים ההולכים ומתגברים מוושינגטון הפכו משבר פנימי לרעידת אדמה גאופוליטית פוטנציאלית, שהשלכותיה חוצות את המזרח התיכון ומגיעות עד מוסקבה, בייג'ינג ואנקרה. האפשרות, שעד לא מזמן נראתה בלתי נתפסת, לשינוי שלטוני - ואולי אף לקריסת הרפובליקה האסלאמית - מעצבת מחדש את בריתותיהם של שחקנים אזוריים ועולמיים מרכזיים.
לפני שנה בדיוק חתמו רוסיה ואיראן על הסכם שותפות אסטרטגית, שהתבסס על שיתוף פעולה צבאי, כלכלי ואנרגטי, לצד יעד משותף לצמצום השפעת הסנקציות המערביות. כיום עומדת אותה הבנה למבחן, נוכח מציאות שהשתנתה מן היסוד. מול המחאות והבטחותיה של ארצות הברית לתגובה חריפה על אלימות המשטר, בחר הקרמלין תחילה בשתיקה שנמשכה כמעט שבועיים.
איראנים משתתפים בהפגנה נגד הממשלה בטהרן | צילום: UGC דרך AP
הפגנה בבריטניה נגד המשטר האיראני | צילום: EPA
המחאות באיראן בסוף השבוע האחרון | צילום: AP
לפני כשבוע שבר שר החוץ סרגיי לברוב את קו הזהירות והצהיר כי "שום צד שלישי אינו יכול לשנות את טיבם היסודי של היחסים" בין מוסקבה לטהרן. ב־13 בינואר נמסרה גם ההצהרה הרשמית הראשונה של דוברת משרד החוץ הרוסי, שייחסה את המשבר ל"לחץ הסנקציות הבלתי חוקי של המערב", שלדבריה יוצר קשיים כלכליים וחברתיים ומנצל את ה"מתיחות החברתית" כדי לערער ולפורר את המדינה האיראנית.
הכי מעניין
רוסיה ואיראן התקרבו עוד יותר לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, אף כי יהיה זה לא מדויק להגדירן כבעלות ברית. מדובר בשותפות אסטרטגית הנשענת על צורך הדדי, גם אם אינה נטולת חשדנות. לשתיהן מרחב תמרון מצומצם בזירה הבינלאומית, והן פועלות בתוך "מסדרון צר" ההופך את יחסיהן ליציבים יחסית - אך לא חפים מחיכוכים. חרף המאמצים, הקשרים הכלכליים לא התרחבו באופן משמעותי מאז 2022, והיקפי הסחר רשמו שינויים שוליים בלבד.
נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין | צילום: EPA
עם זאת, על הפרק עומדים מיזמים שאפתניים: מהקמת תחנות כוח גרעיניות חדשות באיראן בסיוע משאבים רוסיים ועד להקמת קו רכבת והשקעות רוסיות במגזרי הנפט והגז. בין היעדים האסטרטגיים נכללת גם הפיכת איראן לצומת אזורי להעברת אספקות גז רוסי. במישור הצבאי, לעומת זאת, שיתוף הפעולה התרחב באופן מוחשי: מאז תחילת המלחמה באוקראינה עושה מוסקבה שימוש נרחב בכטב"מים האיראניים מסוג שאהד לפגיעה בתשתיות אזרחיות.
כבר באוקטובר 2021 רכשה רוסיה מאיראן אמצעי לחימה בהיקף של יותר מארבעה מיליארד דולר, ובהם גם טילים בליסטיים. כיום, עם זאת, משקלה של איראן כספקית צבאית הולך ופוחת: ייצור הכטב"מים הועבר במידה רבה לשטח רוסיה, ובמקביל החלה מוסקבה לפתח דגמים עצמאיים. למעשה, המגמה מתהפכת בהדרגה - וכעת דווקא רוסיה היא המבקשת לספק נשק לטהרן.
נשיא סין, שי ג'ינפינג | צילום: EPA
האם הקרמלין מוכן לסייע למשטר האייתוללות לשרוד? התקדים של סוריה ושל ונצואלה מלמד כי מוסקבה שומרת על יכולת לתמוך בשותפיה בשעת משבר, גם אם בדרכים עקיפות. לפי פרשנים גאופוליטיים רבים, במקרה האיראני רוסיה אינה שואפת להתערבות ישירה, אלא לחיזוק מנגנוני הביטחון הפנימיים של המשטר. ואולם המשבר באיראן אינו מטריד רק את מוסקבה: מדינות האזור עוקבות בדאגה אחר ההשלכות האפשריות של קריסת המשטר.
כפי שפורסם בתקשורת הרוסית, בימים אלה נרשמת עלייה במספר המטוסים הפרטיים הטסים מטהרן למוסקבה, ונבחנת האפשרות להעביר חלק ממאגרי הזהב של איראן לבירת רוסיה. ככל הנראה, הפדרציה הרוסית אינה יכולה להרשות לעצמה מכה אסטרטגית נוספת - במיוחד לאחר נפילתו של בשאר אל־אסד בסוריה ולכידתו של ניקולס מדורו בוונצואלה.
נשיא טורקיה ארדואן | צילום: EPA
טורקיה של ארדואן, יריבה היסטורית של איראן, אימצה קו זהיר. מצד אחד, טהרן מוחלשת עשויה להרחיב את מרחב ההשפעה של אנקרה ולקדם את האינטרסים האזוריים שלה - ובמקביל לאלץ אותה להישמר מעימות עם דונלד טראמפ. מצד שני, טורקיה חוששת כי קריסת הרפובליקה האסלאמית תוביל לכאוס על גבולותיה, תעורר מיעוטים פנימיים, ובראשם הכורדים, ובו בזמן תחזק את ישראל, שנותרה יריבה אסטרטגית, כפי שעולה בעיקר מן הזירות הסורית והעזה.
גם בייג'ינג עוקבת בדאגה גוברת. סין הגיבה בחריפות להחלטת טראמפ להטיל מכסים של 25 אחוזים על כל מי שסוחר עם איראן, והדגישה כי אין מנצחים במלחמות סחר. עבור שי ג'ינפינג מדובר בסוגיה רגישה במיוחד - איראן היא שותפה אסטרטגית וחוליה מרכזית במסדרון היבשתי של הסחורות הסיניות. רק דבר אחד בטוח: עתידה של הרפובליקה האסלאמית עשוי לעצב מחדש את מאזן הכוחות האזורי והעולמי, ולהעמיד במבחן חדש בריתות ישנות שבריריות במיוחד.
עוד כתבות בנושא
