הגיע הזמן לחשוף את הסוד: חינוך זה מקצוע מצוין

ארט גרפונקל היה אחד המוזיקאים המפורסמים ביותר של שנות השישים. אחרי שנפרד ב־1971 משותפו המוזיקלי פול סיימון החליט שהוא רוצה לעבוד כמורה למתמטיקה. לימים נזכר בערגה: "הייתי מאושר להיות מורה. אהבתי את החומר. אהבתי את מלאכת ההוראה". אכן, גרפונקל לא הכחיש גם את הקשיים: "כשסיימנו ללמוד נושא מסוים בגיאומטריה הייתי אומר לילדים שעכשיו הזמן לשאלות. אז הם שאלו אותי אם הביטלס היו נחמדים".

אני רוצה לחשוף כאן סוד: הרבה מורים דומים בזה לארט גרפונקל; הם נהנים ללמד. קלמן ליבסקינד חשף לאחרונה נתונים קשים על מחסור במורים בחינוך הממלכתי־דתי. רק 40 אחוזים מהמורים הצעירים בחמ"ד הם בני הציונות הדתית, ואת מקומם תופסים מורים חרדים. כדי שצעירים דתיים יחזרו לעולם החינוך לא מספיק לומר עד כמה העיסוק הזה חשוב. אם במקביל מתלוננים ללא הרף על העינוי והסבל שחווים המורים, מעטים מאוד ישושו להיות קדושים מעונים על מזבח החינוך. צריך לומר להם גם שהוראה יכולה להיות מקצוע מצוין.

אני יכול להעיד על עצמי שאני קם בכל בוקר בשמחה לעבודת ההוראה. ללמד פירושו להזמין מוחות ולבבות צעירים ורעבים לטייל בהיכלי הדעת – ואין שמחה גדולה מזו. נכון שאני מלמד תלמידים אחרי תיכון, וזה באמת לא אותו הדבר. אבל גם חבריי הרבים שעובדים בתור מורים במשרד החינוך מעידים ברובם על תחושות דומות. בעולם החינוך יש משמעות, סיפוק וגיוון. מורים מוכשרים רואים ברכה בעמלם, משנים מדי פעם את משרותיהם, מוסיפים לעצמם תחומי אחריות וגם מתקדמים לתפקידי ניהול.

ברור שגם למורים יש קשיים ותסכולים. כמו בכל עבודה, גם הם סובלים לעיתים מימים גרועים ומבוסים מעצבנים. יש להם גם תלונות ייחודיות, כמו הקפה הגרוע בחדר המורים. אבל התלונה הראשונה של רוב המורים אינה על הקפה וגם לא על השכר, אלא על כך שלא נותנים להם לעבוד בשקט: חלק מהמפקחים וחלק מההורים מציקים להם ללא הרף. רוב המורים פשוט רוצים ללמד כראוי, ומתוסכלים כאשר לא מניחים להם לעשות זאת. ועדיין, רוב המורים שאני מכיר נהנים מעבודתם יותר מרוב רואי החשבון, עורכי הדין וההייטקיסטים שבמכריי.

אמר לי איש הייטק ותיק: "אתה יודע למה משלמים לנו משכורות גבוהות? כי צריך לשלם הרבה לאנשים חכמים כדי שיסכימו לעשות כל היום דברים משעממים". זו כמובן הכללה, ולא כל ההייטקיסטים חשים כך; אבל יש בעולם הרבה יותר מורים שמחים והרבה יותר הייטקיסטים מדוכדכים ממה שמקובל לחשוב.

מצד שני, בהייטק באמת מקבלים שכר גבוה, שמפצה על דברים אחרים. ומה בנוגע לחינוך? נהוג להאמין שמורים מקבלים שכר רעב מצומק, וארגוני המורים שמחים לעודד את הדימוי הזה, שמחזק את עמדתם מול האוצר. האמת היא שאומנם לא מתעשרים מחינוך, אבל השכר הממוצע למשרה מלאה במערכת החינוך עומד היום על 16,622 שקל לחודש – הרבה מעל השכר הממוצע במשק. עולם העיתונות נהנה מדימוי הרבה יותר טוב מאשר עולם ההוראה, אך לפי התרשמותי השכר הממוצע בו נמוך יותר. זה אולי נשמע לכם משונה, כי אתם חושבים על עמית סגל; אבל על כל עמית סגל יש אלף תחקירנים ואלף עוזרות הפקה, שמקבלים שכר נמוך מאוד. חלקם אנשים מוכשרים וערכיים, שהיו יכולים להיות מורים מעולים, להרוויח יותר ולשמוח בעבודתם.

מה שנכון הוא שמבנה השכר במערכת החינוך מעוות: המורים החדשים מרוויחים הרבה פחות מהמורים הוותיקים, ואין אפשרות לתגמל בנדיבות מורים מעולים. צריך להגדיל מאוד את הגמישות במערכת השכר, ולאפשר למנהלים לשלם יותר למורים טובים, גם אם הם צעירים. ועדיין, אף שבמערכת המעוותת של היום מורים צעירים מקבלים משכורות לא גבוהות, צעירוּת היא הרי בעיה זמנית, ועם הזמן הם ירוויחו הרבה יותר. זה כמובן נכון במיוחד לגבי אנשים חכמים ובעלי יוזמה, שמתקדמים לעמדות בכירות.

חבר אמר לי פעם: כדי ללכת היום לחינוך צריך להיות אידאליסט אמיתי. אמרתי לו: נכון, אבל לא בגלל מה שאתה חושב. לא משום שחיי המורה הם סבל צרוף, אלא משום שרק אנשים ערכיים נהנים מעבודה חינוכית. עבור אנשים כאלה, שערכים חשובים להם וממלאים אותם, מלאכת החינוך היא לא רק חשובה מאוד, אלא יכולה להיות גם תענוג.

לתגובות: motzash.navon@gmail.com