סיפור חז"ל משקף נאמנה את המציאות אותה אנו חווים: "תלמיד אחד היה יושב לפני ר' יוסי, היה ר' יוסי מסביר לו ולא סבר (= למד). אמר לו: למה אין אתה סובר? אמר לו: שאני גולה ממקומי. אמר לו: מאיזה מקום אתה? אמר לו: מן גבות-שמאי. אמר לו: ומהו אוירו של אותו מקום? אמר לו: כשהתינוק נולד אנו גובלים אדמדמנים וטשים את מוחו, שלא יאכלוהו היתושים. אמר: ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו" (תרגום, בראשית רבה, ל"ד).
רבי יוסי הבין שיש דבר החוסם את תלמידו מלהצליח ללמוד. הוא גם ידע שרק אם יבין את פשר החסימה יצליח לסייע לו. לכן הוא שואל ומנסה להבין מהתלמיד לפשר הקושי. התלמיד מספר לו שהוא מרגיש גולה ממקומו ומתגעגע הביתה. רבי יוסי מתעניין באותו מקום ממנו בא והתלמיד עונה מה שעונה (מתברר שהמקום ההוא לא היה המקום הכי נוח לחיות בו ובכל זאת "חן המקום על יושביו"). הדבר אותו עשה רבי יוסי הוא "יחס אישי". הוא לא נועד לוותר על הלמידה - אלא לאפשר אותה. רבי יוסי לא ביקש לוותר לתלמידו. ההיפך, הוא החליט לא לוותר עליו, להבין את הקושי שלו ולסייע לו להתגבר עליו.
מאמרו של הרב חיים נבון
אכן ישנם מוסדות אליטיסטים שהתלמידים צריכים ליישר קו עם הרף אותו קבעה ההנהלה ואם לא יעמדו בו יפלטו מהמוסד, אלא שמערכת החינוך שלנו מיועדת לכלל התלמידים על כל הרצף ומגוון היכולות והכישורים. כולם ראויים שנתאמץ לתת להם כלים להצליח בחיים. ומה לעשות ולא מעטים מהם, מביאים יחד איתם לבית הספר גם קשיים: הורים שנפרדו, קשיים כלכליים בבית, בן משפחה חולה, הפרעת קשב וריכוז, קשיי למידה, חרדות וכו'. לפעמים זה המצב הכללי: מלחמה, מגפת קורונה, אבא במילואים וכו'.
הכי מעניין
התפקיד שלנו כמורים הוא לזהות את הקושי החוסם את הלמידה על מנת לאפשר את הלמידה. מאמץ זה מחייב היכרות של המורה או המחנך עם תלמידיו. היכרות זו יכולה להתקיים רק בכיתה, שמספר התלמידים בה מאפשר למורה להגיע לכל תלמיד או תלמידה. דווקא בשנים האחרונות ראינו כולנו כיצד כאשר בית הספר מתפקד כהלכה, הוא מהווה עוגן יציב ומרכז חוסן עבור הילדים והילדות הגדלים אצלנו. התנאי לכך הוא שיהיה זה מקום בו רואים אותם.
הצעת הרב חיים נבון להשתית את בית הספר על יחסי כבוד ודאי נכונה ואינה סותרת יחס אישי. אבל אם כבר בכבוד עסקינן, הייתי מתחיל בכבוד המורה. כי באמת רק במקום שיש כבוד למורה יש כבוד ללמידה, יש כבוד לערכים אותם מבקש להקנות לתלמידיו. רק כאשר יש כבוד, גם היחס האישי לא יהיה בבחינת "הכלה" בעייתית, אלא כלי להביא את התלמיד למיצוי כישוריו, כישרונותיו וצמיחתו כאישיות בוגרת ומיטיבה.