י״ט כסלו, חג הגאולה של חב״ד, מציין את שחרורו של האדמו״ר הזקן ממאסר ברוסיה – אבל עבור זלמן שזר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, היה זה הרבה יותר מתאריך היסטורי. זה היה יום של מפגש בין עולמות. שזר לא פספס הזדמנות להיכנס לכפר חב״ד, ובמיוחד הקפיד להגיע להתוועדות של י״ט כסלו – חג שבו, כך נראה, מצא את מקומו לא רק כאורח כבוד, אלא כחלק מהחבורה.
הקשר בין זלמן שזר הנשיא השלישי של מדינת ישראל לתנועת חב"ד עורר תהיות בחלקים מהחברה הישראלית. מה לחבר תנועת העבודה, סוציאליסט שכבר מגיל צעיר פרק מעליו עול מצוות, לתנועה חסידית ולקשר מיוחד עם הרב האדמו"ר.
עוד כתבות בנושא
הנשיא שזר עצמו לא הגדיר עצמו כ'חסיד' וכשנשאל על כך ענה: מעולם לא אמרתי שאני חסיד, סבא היה חסיד, זה לי די, אבא היה חסיד, אבא של סבא היה תלמיד האדמו"ר הזקן..'
הכי מעניין
אפילו אשתו הגב' רחל כצנלסון תהתה על חיבור משונה זה, כי בלתי מובן לי לחלוטין הקשר של זלמן לתנועה זו', כתבה רחל, ובוודאי לא היה מובן לי הקשר בין יחסו לחב"ד ולתנועת העבודה בארץ.
אולם הגדרות לחוד ומעשים לחוד, שכן שזר עצמו היה בקשר הדוק עם הרבי מלובביץ' ועם חסידי חב"ד. הוא הקפיד ביום הולדתו ללכת למניין חב"ד ברובע היהודי, אחר התפילה נערכה התוועדות קצרה וקראו את ברכת האדמו"ר. כמו כן הוא לא הפסיד התוועדות של י"ט כסליו בכפר חב"ד והיה שותף מלא בניגון ובשירה ואף היה נואם שם כמידי שנה.
עם השנים אף רחל החלה להתחבר לאווירה החב"דית, היא כותבת בהתפעלות על הביקור בי"ט כסליו בכפר חב"ד: "בשבתי שם ובחזרי הביתה קרוב לחצות, כאילו נולד בי משהו מחדש, החוויה כאילו השיבה אותי לעצמי, הייתי בהחלט אחרת מאשר נסעתי לשם הציבור הגדול, הנוער הרב, הנשים,... דמות היהודי הזקן הרוקד על השולחן אולי כסמל הנשמה השואפת אלעל, אל הבלתי מוכר, המאוהבת, מתוך חדוה וגעגועים אליו, אל הבלתי נראה אבל קיים. ובעיקר ההתפרצות הכובשת של זלמן, כמוה לא נגלתה לי זה שנים רבות..."
דיבוק החברים, הדבקות וההתפעלות גרמו אף לה, המרוחקת מעולם זה, להצטרף ולהרגיש חלק מהחוגגים.
תיאורים אלה של הנשיא בחברת חסידים מסייעים לנו להבין קשר מיוחד זה. אין זו רק נוסטלגיה או עובדת היותו חסיד בן חסיד, אלא דיבוק החברים והתחושה שלהיות אחד מן החבורה אלה הדברים הגורמים לקשר שלו אל התנועה החב"דית.
בערב יום הכיפורים היה מזמין הנשיא את חסידי חב"ד אל בית הנשיא לתפילת יום הכיפורים. בסופה של התפילה כמנהג החסידים היו רוקדים המתפללים במעגל.
למראה המעגל כתבה רחל, שהיתה צופה מן הצד: 'אני מרגישה כמה חשובה למעגל נוכחות הנשיא, ומה חשוב לנשיא להיות שותף במעגל'.
דווקא מתוך היותו נשיא ומתוקף תפקידו מכובד ומרום מעם היה חסר לו לשזר להיות אחד מהחבורה, שווה בין שווים. זו היתה גם תשובתו בסוגיות שונות.
בשנת 1966 נפגש הנשיא שזר עם ראשי קהילות יהודיות מכל הזרמים בארצות הברית.
וכשם שעשה הנשיא שזר בכל עת בה ביקר בארה"ב ביקש להפגש עם הרבי, אלא שהפעם שלא כבפעמים קודמות, בא שזר כנשיא המדינה ובשליחות מדינת ישראל, על כן חשבו אנשי המשלחת כי הרבי יבוא אל נשיא מדינת ישראל ולא להיפך. שלחו חברי המשלחת הזמנה לרבי ונימקו את בקשת בואו מתוך כבוד לנשיא ולכבודה של מדינת ישראל. אולם התשובה שהתקבלה היתה כי אין הרבי נוהג לצאת מביתו ולכן אינו יכול לבוא למלונו של שזר.
אחר קבלת תשובה זו נחוש היה הנשיא לבקר את הרבי, ואמר: אני אפגש עמו, ואם יהיה צורך גם אסע אליו. אכן יצא הנשיא עם המשלחת אל ביתו של הרבי בשיירה נשיאותית.
מרגישה את ברכתו. הרבי מלובביץ'. | צילום: מרדכי ברון
מעשה זה עורר הדים ותרעומת גדולה בישראל, כיצד זה נשיא מדינת ישראל מטריח עצמו אל הרבי ואין הרבי בא אצלו. על מעשה זה הותכה בנשיא שזר ביקורת רבה, עד כי עת דנו במועמדותו לקדנציה נוספת אמרה שולמית אלוני: 'הוא (הנשיא) עשה כמה שגיאות.. נסע לארצות הברית אל הרבי מלובביץ, מלכות לא הולכת אל הרב!
הוא עצמו הגיב למעשה זה בישיבת ממשלה מיוחדת בה דנו על נושא זה. ואמר לשרי הממשלה: "אני יודע שהרבה מכם חשבו שאני לא צריך לעשות זאת. לא הבינותי מדוע, אבל מישהו המציא פורמולה שכבודו של הנשיא יותר גבוה והשאלה מי אל מי צריך ללכת, זו היא שטות! הלכתי לכל כך הרבה מקומות, למטרופילטן, אופרה ולמקומות אחרים.
שזר לא ראה עצמו מורם מעם וניסה בכל מאודו להיות אחד מן החבורה. הנשיא הרגיש בן בית בין חסידי חב"ד והגיע לכל התוועדות של י"ט כסלו. הרבי היה שולח בכל שנה אחר ההתוועדות מכתב ובו מביע את שמחתו על השתתפותו של הנשיא בחג הגאולה.
פעמים אף נאם שזר בהתוועדות, באחת ההתוועדויות ברך הנשיא שזר את הקהל וביקש כי יגדל עוד ועוד מספר השלוחים של חב"ד בארץ ישראל. 'חב"ד ידעה לשלב חכמה, בינה ודעת וכולנו תפילה שילך ויגדל מספר של שלוחי הרבי לארץ ישראל.' אז הפתיע שזר את החסידים ויצא בקריאה לאדמו"ר לעלות גם הוא לארץ ישראל. 'אף אני מביע בקשתי כי הרבי עצמו יבוא לישראל ויקרב ביאת הגאולה, מצפים אנו לו רוצים בגדולתו ומייחלים לחוכמתו."
מערכת היחסים של הנשיא שזר עם הרבי הינה מערכת ארוכת שנים, וככל שתקפו השנים נראה כי היא הלכה והתעצמה. צ. יקותיאל בספרו בשני עולמות סובר כי לעת זקנה שזר פיתח תלות ברבי. הוא מוכיח זאת מאופי המכתבים ששלח שזר אל הרבי. אם בעבר נושא המכתבים היה התייעצות בעניינים מדיניים, ומהותיים אודות יהודי התפוצות וכד' הרי שבערוב ימיו האישי תפס מקום משמעותי הרבה יותר. במכתבים שכתב לעת זקנה הוא מספר על בריאותו ובריאות רעייתו ומבקש רבות את ברכתו להצלחה. גם בפנייה אל הרבי החל שזר לפתוח את מכתביו בפנייה ' לכבוד אדמו"רי האהוב שליט"א'. ומסיים 'מצפה למכתביו, בהערצה נאמנה'.
את פגישתו האחרונה עם הרבי מתאר מיכאל ששר- ההתוועדות הלכה והתארכה ורק בשעה שתיים וחצי בלילה קרוב לשש שעות לאחר שהחלה הסתיימה. שזר נכנס שנית אל הרבי לשיחה פרטית וזו הסתיימה רק בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר... שזר היה נרגש עד עמקי נשמתו. הוא ישב מכונס בתוך עצמו, ולחיו רטובה מדמעות ומפזם לו חרש את הניגונים. חשנו אף שאיש כמובן לא העלה זאת על דל שפתיו שזו היתה הפגישה האחרונה בין הרבי הגדול לחסידו.
עוד כתבות בנושא
'כאשר נבחר זלמן שזר לנשיא המדינה' סיפר הרב ש.י. זווין "חשבנו הנה הרווחנו נשיא אך הפסדנו חסיד. אך מתברר, שאמנם הרווחנו נשיא אך לא הפסדנו חסיד".