"החסידות לא מגיעה עם כפייה דתית": הרב שרוצה לשנות את הכיוון של חב"ד

בסיומה של הרצאה בפני קהל חרדי בארה"ב פנו אל הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון שתי נשים צעירות ושאלו אותו אם עשו נכון כשהגיעו להרצאה. "הגעתן, אז אני משער שעשיתן נכון", השיב בפשטות, "אבל למה אתן שואלות?", התעניין. "מנהלת הסמינר שלנו אומרת שאתה מצוין, אבל רק לאנשים חולים", השיבו השתיים, "היא אמרה שמי שמרגיש שהוא מידרדר או שמשהו לא בסדר איתו, שילך לשמוע את הרב ג'ייקובסון כי הוא כמו רופא גדול". ג'ייקובסון חייך ואמר שהוא מאמץ את דבריה של המנהלת כמחמאה, אבל חולק עליה לחלוטין. "ההרצאות שלי מיועדות לאנשים בריאים מאוד", הבהיר.

האנקדוטה הזו חושפת טפח מהמהפכה שמוביל הרב ג'ייקובסון. המהפכה הזו מתחוללת מתחת לרדאר בתוככי העולם החרדי, ובשנים האחרונות גם בקרב מובילי דעת קהל בישראל. את הפעילות האחרונה מקיים הרב ג'ייקובסון באמצעות מכון שהקים, המכון להנחלת מורשת החסידות (CHI), שכבר שלח עשרות עיתונאים וידוענים למסע באירופה בעקבות החסידות, לא לפני מפגשים עיוניים מעמיקים.

זה שנים הוא אחד המרצים המבוקשים ביהדות ארה"ב. הכינוסים הרבים שבהם הוא מוגדר כ"דובר המרכזי" מלאים מפה לפה, והוא נחשב דרשן מליגת העל, כזה שמצליח לפרק ולהרכיב נושאים עמוקים במחשבת היהדות ובתורת החסידות ולהתאים אותם לכל קהל וגיל. הגישה שלו לגבי היהדות ותפקידה של החסידות בימינו לא תמיד קלה לעיכול בקרב החרדיוּת השמרנית, אבל הוא משכיל להתנהל ברגישות ולפעול מתוך המחנה, וכך הוא יכול להשפיע מבפנים מבלי לספוג ביקורות קשות מדי.

הרב ג'ייקובסון נולד ב־1972 בשכונת קראון־הייטס בברוקלין, סמוך למרכז חב"ד. אביו, גרשון, שימש במשך שנים רבות שליח ידיעות־אחרונות בניו־יורק, ואף ייסד עיתון ביידיש בשם "אלגעמיינער זשורנאל". אגב, אף ששם המשפחה רומז למוצא אשכנזי, מדובר בתרגום לאנגלית של השם הגיאורגי יעקובשווילי. בגיל צעיר מאוד הצטרף הרב ג'ייקובסון לצוות ה"חוזרים" של הרבי מלובביץ' בשנותיו האחרונות - אלה שהקשיבו לדרשותיו הארוכות והסבוכות, ובצאת השבת או החג היו מסתערים יחדיו לשחזר אותה לפרטי פרטים ולתעדה לדורות הבאים.

הצד הראשון של המטבע

אני נפגש עם הרב ג'ייקובסון בביתו שבמונסי, עיירה שרובה המובהק יהודים דתיים, כשעה נסיעה צפונית ממנהטן. הוא משמש כאן כרב קהילת "אור החיים", שבאופן לא שגרתי מאגדת בתוכה יהודים דתיים ממגזרים שונים. הריאיון המקיף שאנו עורכים לקראת ג' תמוז, יום פטירתו של הרבי מלובביץ', נעשה בעיקרו בנסיעה. הרב ג'ייקובסון הוזמן להיות הנואם המרכזי ב"דינר" לרגל 25 שנים לישיבת "בית מנחם", השוכנת בהרי הפוקונוס שבמדינת פנסילבניה השכנה. זו ישיבה שלרב ג'ייקובסון יש קשר מיוחד אליה, קשר שמבטא את גישתו החינוכית: מגיעים אליה נערים – בעיקר מחב"ד אך לא רק – שלימוד גמרא במשך שעות רבות אינו הולם את אופיים. הקהילה איננה מתנערת מהם, והמקום משלב לימודי קודש עם פעילויות נוספות. ברחבי קמפוס הישיבה, הטובל ביער בראשיתי, ישנם בריכת שחייה, אולם כדורסל, חדר כושר, חדר מוזיקה, חדר הקלטות ואפילו נגרייה.

בדרך העולה להרי הפוקונוס, שנמשכת כשעתיים, השיחה ביני ובין הרב ג'ייקובסון ממריאה לאט אבל בטוח. אנחנו מתחילים במבט פנימה, אל החסידות שבה נולד וגדל.

כשתשאל ישראלים רבים מה זו חב"ד, הם יגידו לך "מבקרים פצועים, מניחים תפילין" וכדומה. זה לדעתך מה שהרבי רצה לראות בחב"ד שלושים ואחת שנה אחרי מותו? אין פה פספוס של התורה של חב"ד?

"זו שאלה חשובה מאוד, ומבחינה מסוימת גם כואבת. המוטו הפנימי של חב"ד הוא 'יפוצו מעיינותיך חוצה'. הפירוש הוא שהמודעות לאלוקות, המודעות לאחדות השם, ל'אין עוד מלבדו', תחדור לכל תא בגוף האדם, לכל נוירון במוח, לכל בית בעם היהודי, לכל גרגר חול על פני הפלנטה. זהו חזון אוניברסלי עולמי שהוא בעצם חזון הגאולה - שאדם יידע, יחוש וירגיש בכל פרט בעצמו ובעולם את הנוכחות האלוקית.

"ודאי שחלק גדול מהחזון הזה הוא לפתוח בית חם לכל יהודי באשר הוא, לקרב כל יהודי מבחינה גשמית ורוחנית. זה יפה וזה דבר גדול מאוד. אין שאלה שהאקטיביזם החב"די הוא תוצאה שהרבי רצה בה ואף יצר אותה במו ידיו. מה שכואב לי הוא שהצד השני של המטבע, שמבחינתי הוא הצד הראשון, לא מוכר לרבים למרות מרכזיותו, וזו תורת חב"ד. יסוד החב"דיות הוא לימוד עיוני ומעמיק של תורה שכלית דקה שמהווה חלק משמעותי מחייו של כל מי שהולך בדרך חב"ד או קשור אליה. ועם זאת, הציבור הרחב מכיר בעיקר את הפעילות המעשית.

"הרבי היה אדם מופנם מטבעו, שעסק בתורה ובהשכלה, וגינוני אדמו"רות וחשיפה ציבורית היו מנוגדים לאופיו. התפקוד שלו כמצביא שעומד מול ציבור ענק, נאומיו משודרים בטלוויזיה ודעתו בענייני השעה מופיעה בכותרות – דרש ממנו הקרבה"

"זה נכון גם לגבי הרבי עצמו. הרבי היה אדם מאוד מופנם מטבעו, שעסק בתורה ובהשכלה, וגינוני אדמו"רות וחשיפה ציבורית היו מנוגדים לאופיו. התפקוד שלו כמצביא שעומד מול ציבור ענק, נאומיו משודרים בטלוויזיה ודעתו בענייני השעה מופיעה בכותרות העיתונים – היה מנוגד לטבע שלו, ודרש ממנו הקרבה. אם הוא לא היה מרגיש מחויב לעשות את זה, הוא היה בורח מהחשיפה הציבורית כמו מאש. הרבי היה הראשון שניצל את הרדיו והטלוויזיה להפצת יהדות ולא חשש מטכנולוגיה, אבל הכול הגיע מנקודה מאוד מופנמת, פנימית ועוצמתית – ממש כמו משה רבנו שממש לא רצה את המשימה, ובגלל זה הפך למנהיג הכי חשוב בעולם היהודי".

העיסוק הזה לא נכפה עליו, הוא בחר בו.

"הדמות שלו הייתה כל־כך מורכבת, שכל אחד יכול לתפוס בה מה שהוא רוצה. כמו, להבדיל, פיל בחדר חשוך, שכל אחד ממשש בו חלק אחר. נכון שהחלק האקטיבי בפעילותו הוא זה שנחשף לציבור הרחב. הרבי השתוקק להוביל שינוי פרדיגמה בעולם היהודי, ובשביל זה צריך צבא גדול שמתבסס על דברים אקטיביים כמו בתי חב"ד וטנק מצוות. אבל החיים הפנימיים שלו, שכל מי שמתקרב מעט, קורא את דבריו או צופה בנאומיו נחשף אליהם, היו הרבה יותר עשירים ממה שרואה מי שמתוודע רק מרחוק".

הכאב שאתה מדבר עליו הוא על מה שחב"ד הפכה להיות בעיני הציבור הרחב, ממוקדת באקטיביזם במקום ברוח, או על זה שהרוח לא נוכחת מספיק?

"ודאי שיש רוח, אבל בעיני חלקים מהציבור היא מכוסה באקטיביזם העצום. אני חושב שגם בחב"ד עצמה, שבה העיסוק בתורת החסידות הוא מרכז החיים, לא מודעים מספיק לפוטנציאל האינסופי של התורה החב"דית, שיכולה לשנות את העולם. זו תורה מאוד מורכבת, עמוקה, נפשית, ויחד עם זה רלוונטית לחיי היום־יום. הבשורה החב"דית האמיתית היא כשמה, חכמה בינה ודעת. הבעל־שם־טוב תמיד לימד, והרבי לימד, שלא משנים את העולם בצורה חיצונית אלא בצורה פנימית, וכדי לשנות את העולם בצורה פנימית צריך חינוך מהשורש. לא סלוגנים, מנגינות ושירים שזה יפה ובסדר, אבל חינוך אמיתי זה מהשורש הכי פנימי בנפש האדם. זו תורת חב"ד".

סיירת מטכ"ל של חב"ד זה להיות שליח, לא לכתוב ספר עומק על תורת חב"ד.

"הרבי לא היה מנהיג מופשט. הוא הפך לאדמו"ר חמש שנים אחרי אושוויץ וראה עם שבור, תשוש, מרוצץ ומדוכא מבחינה פיזית ורוחנית, עם סכנת התבוללות שלא הייתה בהיסטוריה של עם ישראל. בארץ ישראל, שם הייתה תחייה של העם היהודי אחרי השואה, הוא ראה המון ניכור מערכי היהדות. לא היה לו החופש להסתגר ולעסוק רק בלימוד ויצירת מושגים חסידיים, רוחניים או קבליים. הוא לקח אחריות על העם היהודי. כמו שהרב יונתן זקס אמר פעם, לרבי היה חזון הפוך – להבדיל אלף אלפי הבדלות – מהיטלר. החזון של היטלר היה להגיע לכל יהודי ולהשמידו. מבחינתו לא היה דבר כזה יהודי קטן מדי, חילוני מדי. הרבי היה בצד ההפוך: לחבק כל יהודי, להגיד לו שהקדוש ברוך הוא משתוקק לקשר איתו. אחרי החורבן הנורא של השואה, התפקיד שלנו הוא לא רק לשקם את העם היהודי אלא להכפיל ולשלש אותו. בשביל זה צריך להתייצב כחיילים בחזית של העם היהודי, ואת האש המשימתית הזו הוא הכניס בחסידיו".

תנועה, לא קהילה

היום, כשאנשים מחפשים תורה ורוחניות הם הולכים לברסלב, למשל. נראה שחב"ד ממשיכה להילחם את המלחמה הקודמת, על הצלתו הפיזית של העם היהודי.

"אני חושב שבשנים האחרונות הפן הרוחני של תורת חב"ד נפוץ בהיקפים רחבים, ולתחושתי בשנים הקרובות האופקים של חב"ד יתרחבו מאוד. תראה, הברכה של גרעין בריא היא שיש בו הכול. לוקח לו זמן להתפתח, אבל בגרעין יש גזע ויש עלים וענפים, פרחים ופירות. צריך את התנאים המתאימים כדי שהכול ינבוט. הרבי שתל גרעינים חזקים שיש בהם את כל הפוטנציאל. כשהוא דיבר על שליחות, זה לא היה רק לתת פלאפל כשר ליהודי שזקוק לאכול. ודאי גם זה, אבל הוא אמר תמיד שצריך להעיר את 'נר ה' נשמת אדם' שבתוך כל יהודי על ידי לימוד התורה בצורה מעמיקה, קיום המצוות ועבודת התפילה. כלומר, השליחות הגשמית והאקטיביסטית הלכה אצלו יד ביד עם חינוך, מודעות, לימוד והתעמקות. למעשה, רוב השיחות והמאמרים שלו הוקדשו לא לצד האקטיביסטי אלא לצד הרעיוני.

"האופקים הרעיוניים של חב"ד יתרחבו מאוד בשנים הקרובות משתי סיבות. האחת: יש כבר המון בתי חב"ד בכל העולם, וזה מתחיל למצות את עצמו גם אם יש עוד עבודה. השנייה: ככל שהזמן עובר ומתקרבים לגאולה, כך יותר ויותר יורגש צימאון וכמיהה בקרב האנושות לעומק רוחני, נפשי ורגשי. חבל לי שעדיין אין בחב"ד דגש מספיק על הפצת הרעיונות העמוקים של החסידות, שלא פותחו אצלנו הכלים שמאפשרים להפיץ את הבשורה הזו כפי שהרבי רצה".

אתה מתמודד עם אתגר או אפילו מאבק בתוך החסידות בהקשר הזה?

"אני לא רואה בזה מאבק, כי הצימאון הזה מופיע קודם כול בחב"ד עצמה. אני מקבל מחסידי חב"ד פידבק עוצמתי על העבודה שלי. השליח החב"די יודע שבנוסף לסעודת שבת יפה, חיוך וחיבוק – שזה דבר גדול שפותח את הדלתות – צריך לב פתוח. אם רוצים לשנות בני אדם בצורה חיובית, אתה לא יכול רק לעשות להם על האש".

המאבק בין המשיחיסטים לאנטי־משיחיסטים פגע בחב"ד בהקשר הזה?

"ודאי שזה פגע, בטח בתדמית. אולי היו כאלה שהרגישו צורך להתרחק מחב"ד, לא רצו להיות חלק מקהילה כזו. אבל בסופו של דבר זו לא צלקת עמוקה שתפגום בחב"ד לנצח. הרבה חששו שאחרי מות הרבי, חב"ד תתפרק לגמרי. החשש הזה היה מובן – מנהיג כריזמטי שלא השאיר ממלא מקום, יש המון בניינים ונדל"ן, ברור שיהיו מחלוקות ואיש את רעהו חיים בלעו. אבל אנשים לא הבינו את החוכמה של הרבי. הוא בנה את חב"ד לא כקהילה אלא כתנועה. הוא לא ביקר באף בית חב"ד ולא מימן אף בית חב"ד – כל אחד עצמאי. גם אם חב"ד בכל העולם תתפרק, חב"ד באוסטרליה למשל תישאר בלי צלקת.

"כשהרבי נפטר, מבחינה רגשית זה היה מאוד כואב, אבל מבחינה אסטרטגית, קהילתית, חוקית - הכול נשאר בדיוק אותו דבר. כל אחד היה עצמאי. ככה אמורה להיות היהדות האורתודוקסית. מי אחראי על היהדות? אין. יש שולחן ערוך. אם אני בונה בית כנסת לפי השולחן ערוך, זה בית כנסת אורתודוקסי. אם חב"ד הייתה משהו ריכוזי, כל אחד היה הולך הביתה בארבע־חמש אחר הצהריים. כשזה הבייבי שלך ואתה אחראי על הכול, זה נראה אחרת. אתה בתוך העניין 24/7".

להוציא את הגלות מהיהודים

המהפכה של הרב ג'ייקובסון מוגשת עם הרבה הומור וקסם אישי, אבל היא ברורה וחדה. מבחינתו הגיע הזמן להתנתק מהגדרות קהילתיות ומגזריות ולהתמקד בזירת הרעיונות: "אם לוקחים את חסידות חב"ד ברצינות, אין דבר כזה חב"דניק או לא חב"דניק. כלומר, ודאי שישנו הלבוש ונוסח התפילה ומנהג חב"ד, אבל החידוש הגדול של חב"ד הוא שאחדות השם פירושה שהאלוקות מתגלית על ידי כל בן אדם וכל נשמה. זה לא עניין חב"די, זו היהדות האמיתית".

בהקשר הזה אפשר לציין שהמסע שאתם מובילים במסגרת המכון שהקמת הוא דווקא לפולין, מדינה שאין בה עבר חב"די. גם המרצים לא כולם חב"דניקים, אולי אפילו לא רובם. גם זה קשור לגישה שלך שחב"ד היא לא רק חב"ד?

"הגישה הזו אולי נראית חדשה, אבל זה הדבר הכי ישן בחב"ד. מבחינה רעיונית זה בבחינת 'חדש ימינו כקדם', חזרה לנקודה הפנימית של הבעל־שם־טוב. כשהוא ישב בבית מדרשו במז'יבוז', מה הוא רצה ליצור? הוא רצה ליצור מהפכה במודעות הפנימית של נפש היהודי ושל האנושות כולה. זה היה החזון החסידי, לתקן את כל העולם. אנחנו רוצים לחזור לנקודה המקורית, לנקודה השורשית.

"השליחות החב"דית מסתעפת היום להרבה כיוונים, כי החזון של הרבי הוא לא רק לפתוח בתי חב"ד בכל העולם. זה חזון חשוב וגדול, אבל החזון של הרבי הוא לתקן עולם במלכות שדי. אם אנחנו רוצים להיות נאמנים באמת למורשת של הבעל שם טוב, של האדמו"ר הזקן ושל הרבי – אני חושב שזו הדרך. צריך להשתחרר לגמרי מכל סממן של אגו – דתי, חרדי או חסידי".

בעצם אתה מנסה לשנות את הדי־אן־איי של חב"ד הנוכחית.

"אני חוזר לדי־אן־איי של חב"ד, וחב"דניקים יודעים את זה ומעריכים את זה. התורה מספרת לנו שכאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, יהושע אומר למשה רבנו: 'אדוני משה כלאם'. הם יוצרים תחרות! משה רבנו עונה: 'המקנא אתה לי, ומי ייתן כל עם ה' נביאים כי ייתן ה' את רוחו עליהם'. אני יכול לשמוע את המילים האלה מהרבי מלובביץ' כל יום. 'המקנא אתה לי'? אתה צריך לעשות אותי גדול? אני בכלל רציתי לחיות לעצמי, כל הג'וב הזה בכלל לא עניין אותי. אנחנו רוצים שכל ילד יהיה נביא, כמו שכתוב בספר יואל. מה יעשו אז כל הרבנים והאדמו"רים? אם כל שמנדריק בתל־אביב הוא נביא, מה הייחוד שלי? זה הדי־אן־איי החב"די האמיתי, וחב"דניקים יודעים את זה מצוין. אלא מה, אני לא שליח ולא צריך להתעסק עם לבנות בניין ולהאכיל אנשים, אז יש לי זמן לחשוב ולפעול בנתיב הזה".

"האופקים הרעיוניים של חב"ד יתרחבו מאוד בשנים הקרובות. יש כבר המון בתי חב"ד בכל העולם, וזה מתחיל למצות את עצמו גם אם יש עוד עבודה. בנוסף, ככל שהזמן עובר ומתקרבים לגאולה, יותר ויותר יורגש צימאון וכמיהה בקרב האנושות לעומק רוחני"

כשאתה לוקח עיתונאי ומביא אותו לחלקת הקבר של גור בעיירה ליד ורשה, מה שהעיתונאי הזה יודע על חסידות גור זה שהנציג שלה בכנסת הוא גולדקנופף ולא בקטע טוב, אולי גם שזו חסידות נוקשה עם חוקים מוזרים.

"בערך 70 אחוז מהשיעורים שלי מיועדים לחרדים וחסידים, לעזור להם למצוא את עצמם. אני לא רוצה לגמד את המעלות שלהם, אבל היה פעם מישהו שאמר: 'אנחנו בונים מוסדות ומסגרות כדי לממש את החלומות הגדולים, ואז החלומות נעשים משועבדים למסגרות'. זו לא קריאה להרוס את המסגרות חלילה, אלא להכיר בכך שיש חסרונות גדולים, ושיש המון יהודים, כולל חסידים, שלא מחוברים לנשמה הפנימית של החסידות שלהם עצמם".

איך מגיבים לכך, למשל, חסידי גור שאתה מדבר איתם?

"לא מזמן שאל אותי מישהו: אתה חסיד חב"ד, למה הליטאים וחסידים מקהילות אחרות אוהבים אותך? אמרתי לו: כי אני אוהב אותם. אני לא מגיע חלילה ממקום של 'אני אלמד אתכם מי זה אלוקים כי אתם טמבלים', אלא ממקום של חמלה ואהבה פנימית. רוב האתגרים של החרדים היום נובעים מטראומה גלותית. אנחנו מפתחים בגיל צעיר מנגנוני הגנה פסיכולוגיים, וחלק גדול מהדת שלנו זה טראומה מכוסה בדת. כלומר, אני משתמש באלוקים כדי להישאר בקופסה המפוחדת שלי ולא להשתנות. העמדות שאנחנו מפתחים, שיוצרות פירוד וקנאה ודברים שליליים בין אחד לשני, מגיעות לרוב ממקום מאוד ילדותי ולא מפותח בתוכנו. אני מאמין שתורת החסידות יכולה לשקם אותנו ולרפא את כולנו. אין פה שיפוטיות ואגו, אני לא רוצה שאף אחד ינצח או יפסיד. אני רוצה שכולם ינצחו, שהנשמה תנצח. אני רוצה שנקודת האלוקות שבתוכם תזרח".

שותפות ללא ציונות

לאחר טיפוס בכבישיה הרטובים של פנסילבניה אנחנו מגיעים לישיבת "בית מנחם". ברחבת הדשא העצומה הוקם אוהל גדול לטובת משתתפי הדינר. הגשם לא מפסיק לרדת וקרקע האוהל הופכת בחלקה לבוצית, מה שלא מפריע לנוכחים להמשיך לאכול, לרקוד, לשיר ולשמוח. המסר החוזר שנשמע מפי ההורים שהגיעו לכאן הוא "הישיבה הזו הצילה לנו את הילד". מילים ברוח זו אני שומע גם מצעירים שעדיין לומדים כאן בעצמם, ומבוגרים של המקום.

בדרך לכאן סיפר לי הרב ג'ייקובסון שהוא סייע לישיבה ככל יכולתו כבר בימיה הראשונים, כשנתפסה כעוף מוזר בחסידות. הקשר שלו למקום התחזק עם השנים, כאשר שניים משבעת ילדיו למדו כאן בעצמם. כשהוא עולה לנאום, הס מושלך באוהל הענק. הוא מדבר במשך כעשרים דקות, בעיקר על ענייני חינוך, אבל איכשהו עושה את זה מעניין ומשעשע. בין השאר הוא מספר על תלמיד שהגיע לישיבה והתבקש למסור את הסמארטפון שלו. הוא עשה זאת, אך אחרי יומיים גילו מחנכיו שיש לו עוד אחד. הוא מסר גם אותו, אבל אחרי שבועיים התגלה טלפון שלישי. "אין מה לעשות", חייך הרב ג'ייקובסון וחתם: "בישיבה הזו אנשים יודעים שקודם כול ביזנס ורק אחר כך פלז'ר". כשהוא מסיים לדבר, אני ממשמש בטבעיות את מפתחות הרכב ומתכנן את הדרך חזרה למונסי; יש לנו עוד הרבה על מה לדבר. אבל זה קורה רק לאחר כשעה וחצי. אין כמעט אדם אחד מבאי האירוע שמחמיץ הזדמנות להחליף כמה מילים עם הרב ג'ייקובסון.

אחרי כמה דקות של נסיעה וירידת האדרנלין, אנחנו ממשיכים בשיחתנו. כעת אני מבקש לדבר עם הרב ג'ייקובסון על יחסי חב"ד והציונות הדתית, ובעצם בכלל על יחסי חרדים ודתיים לאומיים במדינת ישראל. חב"ד מהווה בעניין הזה סוג של גשר בהיותה מחד לא־ציונית, אך מצד שני איננה נתפסת כחלק מהגוש החרדי העוין את מדינת ישראל.

"נתחיל עם הצד החיובי", הוא אומר. "כל יהודי חרדי אמיתי – לא נטורי קרתא המשוגעים שתומכים באיראן – יונק מחלב אימו את האמונה השלמה שאלוקים נתן את ארץ ישראל לאברהם, יצחק ויעקב לאחוזת עולם. עם כל הבעיות של המגזר החרדי והצבא, ההכרה הפנימית שארץ ישראל היא נחלת עולם מאלוקי עולם לעם עולם - לא קיימת אצל אף יהודי כמו אצל היהודים החרדים, והם ימסרו את נפשם על האמונה הזו על ארץ ישראל".

ארץ ישראל, לא מדינת ישראל. כלומר גם אם הטורקים שולטים עליה זה בסדר מבחינתם.

"אני מבין שזה כואב לציונות הדתית. החיבור אולי לא מתבטא בדגלים ובשלטים כי הם לא התחנכו ככה. אבל אם תלך לבתי כנסת חרדיים במונסי למשל, אתה תראה שאומרים תהילים עבור יהודי ארץ ישראל, עושים 'יזכור' לחללים, קוראים על זה, מדברים על זה. זו שיחה מאוד אקטיבית במקוואות ובבתי הכנסת. אז נכון, אין שלטים והם לא עושים הפגנות עבור החטופים ולא מדברים על המדינה, אבל מדברים על שישה מיליון יהודים שחיים בארץ ישראל. בעיתונות החרדית בארצות הברית יש כיסוי גדול מאוד למלחמה, לחטופים, לחיילים. נכון שהם לא ציונים ונכון שהם לא חסידים גדולים של מדינת ישראל כגוף, אבל המצב של שישה מיליון יהודים בארץ ישראל מאוד חשוב לרובם ככולם בצורה עמוקה מאוד.

"הנקודה שכואבת לי היא משהו שהרבי מלובביץ' לא הצליח להחדיר עדיין בקרב כל הציבור החרדי – אכפתיות עמוקה והזדהות עם כל יהודי באשר הוא שם. אחת ההדגשות הגדולות של הרבי היא שעיקר היהדות זה לא הדת, אלא מציאות הנשמה היהודית בפנימיותה. הרבי הסתכל על יהודי הכי חילוני והכי חרדי וראה בהם ישות משותפת. לכן אצל חסידי חב"ד, למרות שגם הם לא ציונים במובן הפשוט של המילה ולא מאמינים שהמדינה היא 'ראשית צמיחת גאולתנו' – יש הליכה על גשר צר שמגיעה היישר מהרבי. מחד גיסא הוא ראה בהקמת המדינה נס שיש להודות עליו לקב"ה, דאג וחרד לשלום המדינה והצלחתה, תמך מאוד בצה"ל ובכל היישובים שבנו בארץ ישראל, תמך בצורה אישית בכל ראשי הממשלה, חברי כנסת, קצינים ומפקדים שהגיעו אליו – חילונים, דתיים, לא משנה.

"מצד שני, וזו נקודה רגישה, הרבי טען שעצם קביעת יום העצמאות בה' באייר במקום בחג השבועות אינה רק טעות בהיסטוריה היהודית, אלא גם סיכון ביטחוני למדינת ישראל. הוא טען שיבוא יום שבו אומות העולם יצעקו 'לסטים אתם', ושגם הסטודנטים היהודים בקמפוסים בארה"ב יצטרפו אליהם, כי על ה' באייר הרבה יותר קל לערער מאשר על מה שכתוב בתנ"ך.

"למרות כל זה, ולמרות חילוקי הדעות החריפים על עצם הגישה של המדינה לערכי התורה וחינוך יהודי, בגלל התנועה הזו של אהבת ישראל אינסופית ובלי תנאים, השותפות העמוקה עם ההתפתחות של מדינת ישראל נשארה חיה בחב"ד בכל שלב. וכאמור, הנקודה הכואבת היא שיש חלקים בשלומי אמוני ישראל שלמרות שהיישוב היהודי בארץ מאוד חשוב להם – השיח המשותף, הזהות המשותפת והערבות ההדדית שנוגעים לכל יהודי, לא משנה מי הוא, לא הגיעו אליהם".

בשכונה שלך פה במונסי הכול מטופח ונקי, כולם עובדים, ואין תמיכה ממשלתית ותקציבים ייעודיים. ואז אתה בא לארץ ורואה איך רוב החרדים חיים בדלות ונשענים על כספי מדינה. מה אתה חושב על זה?

"קשה לי להתבטא בנושא הזה כי אני לא בקי בנבכי ההנהגה החרדית בישראל ובפוליטיקה הישראלית בכלל. אומר כך: הרבה מההווי החרדי בארץ נוצר מתוך מתקפה, וכשיוצרים אידיאולוגיה בזמן מתקפה נוצרים הרבה עיוותים. אתה מגדיר את עצמך לפי האויב שלך. באמריקה זה לא היה ככה. האויב היה ההתבוללות, לא הייתה תחרות מול המדינה. לכן אני חושב שצריך פה שיקום וריפוי משני הצדדים, לחשוב איך אפשר להסתדר ביחד בלי מלחמות. זו משימה קשה. אני מאמין גדול בכך שבמשנת הרבי מלובביץ' טמונה התרופה לשיקום עם ישראל, כולל הקהל החרדי. ככל שנצליח להטמיע את הגישה של הרבי באהבת ישראל, אהבת התורה, אהבת ה', קידוש שם שמיים, כבוד הבריות, הכרת הטוב – נצליח לשקם את העניין בצורה פנימית, לא רק בצורה חיצונית. זה חלק מהאמביציה שלי. אני חושב שאם מסלקים את כל העסקנים והפוליטיקאים ולוקחים חרדים נטו, נשמע דברים בריאים ונורמליים. אני מכיר המון מהם. לכל אחד יש בעיות וניסיונות, וכולנו בסופו של דבר בסירה אחת".

חלק מחסידי חב"ד מתגייסים לצבא, גם אם במסגרת מה שנקרא "שלב ב'". מה דעתך לגבי מי שלא לומד תורה? לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות מההנהגה החרדית שגם הם לא צריכים להתגייס.

"בזמנו מישהו ביקש מהרב של כפר חב"ד, הרב מרדכי אשכנזי ז"ל, לשאול את הרבי מה דעתו בנוגע לבנו שלא מצליח ללמוד בישיבה, לגבי שירות בצה"ל. הרב אשכנזי סיפר שהרבי אמר לו: 'תגיד ליהודי הזה שאני למדתי שולחן ערוך, ולא מצאתי שום היתר לא להתגייס לבחור שלא לומד'. אני מסתייג מהכללה בנושא הזה רק מסיבה אחת, והיא כור ההיתוך והתרבות בצבא. הרבי סבר שהצבא מתנהל לפי ערכים שמאלניים־דמוקרטיים־ליברליים, שגרמו לאלפי חיילים לשלם בחייהם ללא צורך. בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים הוא הרגיש שבצבא התחילו להתנכר לדת היהודית, להתבייש במקומות הכי עמוקים שלנו. אפילו לגבי מה שקורה היום בעזה – אני לא מומחה בעניין, אבל לפי מה שלמדתי אצל הרבי, אני מבין שעשו טעות נוראה וגורלית שם. אני לא יכול לדון אף אחד כי זה מצב קטסטרופלי, אבל אצל הערבים אין הפסד אלא אם אתה לוקח מהם אדמה. זה שאתה הורג אותם, בשבילם זה זכות. בששת הימים כבשו את עזה ביומיים, עכשיו כמעט שנתיים עוד לא כבשו. יש עיוות בנקודות הכי פנימיות של הצבא".

"אצל חסידי חב"ד, למרות שגם הם לא ציונים במובן הפשוט ולא מאמינים ב'ראשית צמיחת גאולתנו' – יש הליכה על גשר צר שמגיעה היישר מהרבי. מחד גיסא הוא ראה בהקמת המדינה נס, מצד שני הוא ראה בקביעת יום העצמאות בה' באייר סיכון ביטחוני"

ולמרות זאת הרבי אמר "אני לא מוצא היתר בשולחן ערוך ליהודי ישראלי שלא לומד שלא יתגייס".

"אכן. אבל אנחנו לא מדברים על הבעיה האמיתית בצבא. אפילו אם יהיו לך עוד עשרים אלף חיילים בצה"ל, זה לא יפתור את הטרגדיה האמיתית. אלה שמנהלים את הצבא איבדו את רוח הלחימה. הפחד ממה יאמרו הגויים והמורך לב הפנימי לא נותן לחיילים גיבוי ללכת עד הסוף, להילחם עם כל העוצמה, לא לסכן אף חייל, לא למסור אף שעל לשונאים באופן שרק יחזק את הטרור, ובעיקר היעדר האמונה שזו ארץ שלנו לעד ולנצח נצחים. לרבי הייתה שיטה בהירה וברורה בנוגע לארץ ישראל והמצב עם השכנים. הוא האמין שכשחסרה אמונה באלוקים בתור דבר חי, זה יסכן את יהודי הארץ".

חב"ד מאמינים בלהיכנס למקומות הכי רחוקים ולהפיץ שם יהדות. אז למה לא להיכנס לצבא ולהשפיע מבפנים?

"הרבי כתב פעם לאריאל שרון שזה בכלל לא קשור לחיילים ולמפקדים, אלא לשכבות הכי גבוהות בממשלה. שרון ביקש ממנו פעם לשלוח תלמידים לגור בחברון, והרבי סירב. הוא כתב במכתב ארוך 'איך אני יכול לעשות את זה? אני מאמין שממשלת ישראל תגן על הערבים יותר מהיהודים'".

לפוגג את הבורות

אני שואל את הרב ג'ייקובסון, איש עסוק במיוחד, לשם מה הוא לקח על עצמו גם את הקמת "המכון להנחלת מורשת החסידות", שכאמור מוציא בשנתיים האחרונות עשרות מובילי דעה ועיתונאים מישראל למסעות בפולין בעקבות החסידות.

"הרבי שאל פעם למה הסדר של ארבעת הבנים בהגדה של פסח הוא חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. לכאורה הרשע היה צריך להיות האחרון. התשובה היא שבוּרות לפעמים יותר מסוכנת מרשעות. הרשע לפחות למד. ראיתי בשנים האחרונות ניכור ובורות לגבי היהדות אצל רבים ממובילי הדעה בישראל – אם זה בתקשורת, בספרות, בקולנוע. חשבתי שבחסידות יש תרופה לעניין הזה. החסידות לא מגיעה עם כפייה דתית או עם רצון לשנות את התקשורת. החסידות היא פן היסטורי עשיר של עם ישראל, שלרבים יש קשר היסטורי אליו דרך סבא או סבא של סבא. בחסידות יש יהדות בריאה, צרופה, רהוטה, יהדות שמדברת על אהבה עצמית, על גילוי כוחות עצמיים, על אהבת ישראל, על אמונה באלוקים שהוא לא דיקטטור אימפולסיבי כועס, שמחפש כל היום לנקום בך כי לא הגעת לבית הכנסת וישרוף אותך בגיהינום כי אכלת משהו לא כשר. החסידות היא נקודת פתיחה לשאלה מאיפה הגעת, במה הסבים שלך האמינו, למה הם חיו, מה הייתה ההשראה שלהם".

הסיור מתקיים בפולין, לא באוקראינה ובבלארוס שבהן פעלה חב"ד. זה לכתחילה מבחינתך.

"כן, כי התכלית פה היא קולקטיבית בשביל כל עם ישראל. הרבי היה מנהיג חב"ד, אבל עיקר עוצמתו הוא היותו הרבי של כלל ישראל. הנקודה היא שיהיה קשר אינטלקטואלי, היסטורי, רגשי, בין סופרים, עיתונאים ואנשי תקשורת, אנשים ונשים, למקור שממנו הם מגיעים. שיבינו את נשמת היהדות בצורה שהחסידות מגישה אותה. אין פה שום אג'נדה להשתייך לחצר זו או אחרת".

איך אתה מודד הצלחה בעניין הזה?

"כשאני שומע ורואה שעיתון מסוים רוצה לכתוב על י"ט כסלו, או על תרומתו של ספר התניא לתרבות של העם היהודי – בשבילי זה רווח נקי. כשאני שומע על איש תקשורת שלא מקפיד להגיע לבית הכנסת בשני וחמישי לקריאת התורה, ובכל זאת יושב ומזמזם ניגון חסידי והלב שלו נפתח, או אישה שאומרת שהיחס שלה לדת היה מאוד שלילי אבל פה יש לה רגש מיוחד של דבקות – בשבילי זה רווח נקי. איך זה יתורגם? זה יתורגם בכל טור שלה בעיתון, במודע ולא במודע. הבורות והניכור הרחיקו חלק גדול מעם ישראל מהמורשת שלנו. כשכבשה אחת מוקפת שבעים זאבים, אם אין לה זהות עוצמתית היא לא תוכל לשרוד. אפילו מבחינה ציונית חילונית, אם היא לא מעוגנת בשורש שלה בברית בין הבתרים, היא תתנתק".

איש תקשורת חילוני שיקרא את הדברים האלה יחשוש שאתה מנסה לעשות לו אינדוקטרינציה.

"אני לא רוצה להפוך אף אחד למשהו אחר. אבל אם יהודים גרים בארץ ישראל ומוסרים את נפשם ושולחים את ילדיהם לצבא, אני רוצה להגיד להם מה הנשמה שלהם אומרת. למה הם לא מהגרים לניו־ג'רזי? אני לא אגיד להם למי להצביע בבחירות, אני רוצה לגלות להם למה סבא שלהם בחר להגיע ארצה. למה הם אלפיים שנה התפללו לירושלים שלוש פעמים ביום. למה לא הפסיקו ללמוד מסכת זבחים, מנחות, תמורה (שעוסקות בענייני המקדש; א"ש). אפילו אם הם רוצים להישאר מי ומה שהם, זה יעשיר להם את החיים. במה הם יבחרו? בסופו של דבר אלה אנשים מבוגרים. אם מישהו רוצה לקרוא לזה הדתה, שיקרא לזה הדתה. אני חושב שמכל הבחינות זה ווין־ווין. אנחנו רק פותחים את השערים לתרבות, לאמונה, לסיפור והנגינה החסידית, שהיו החיים של עשרה מיליון יהודים במזרח אירופה עד להשמדה הגדולה של הנאצים.

"החסידות לא מגיעה עם כפייה דתית. החסידות היא פן היסטורי עשיר של עם ישראל, שלרבים יש קשר אליו דרך סבא או סבא של סבא. בחסידות יש יהדות בריאה, צרופה, רהוטה, שמדברת על גילוי כוחות עצמיים ועל אהבת ישראל"

"אלוקים לא שייך לחרדים ולדתיים, אלוקים זה 'אין עוד מלבדו'. הוא נמצא בכל עלה, בכל עוף, בכל אטום. כולנו חלק מסימפוניה אלוקית. את מאמינה באהבה? את מאמינה בנאמנות? את מאמינה שיש חילוק בין טוב ורע? כל הדברים האלה הם מושגים אלוקיים. קרא לזה רוחניות, קרא לזה השראה, הדרכה פנימית, אחדות הקוסמוס - איך שאתה רוצה. החסידות קוראת לזה 'אור אין סוף'".

מי מממן את פעילות המכון?

"יש ברוך השם יהודים שהנושא נוגע לליבם ותורמים, ויש המון תוכניות וחלומות להמשך. ברוך השם יש בארץ צוות מצוין, ואני מעדיף לעמוד מרחוק. עדיף שישראלים שמכירים את התרבות ואת התקשורת בארץ יעשו את העבודה. אני רוצה שהמסעות יהיו לא רק לפולין אלא גם לניו־יורק, שיראו איך החסידים חיים, וגם סיורים בישראל. ההצלחה הגדולה מעודדת אותנו, והיא מגיעה דווקא מהמקומות שחשבנו שתהיה בהם התנגדות. הדרך שבה העבודה נעשית מאפשרת לאנשים להתקשר לנקודה היהודית שלהם בלי להרגיש שהם נכנעים למפלגות החרדיות, למשל. בארץ יש חשש שאם אתן לנקודה היהודית שלי להתבטא יותר מדי, מחר אצטרך לתמוך בחבר כנסת פלוני".

בגלל החיבור בין דת למדינה.

"לבעל שם טוב לא היו כיסאות בכנסת, הוא לא לקח כסף ותקציבים. יהודים חיו אלף שנה בפולין עם רדיפות גדולות אבל עם גאון יהודי עוצמתי. הנושא של שמירת שבת למשל, יש משהו יותר שפוי מזה? בארץ זה מעורב עם הרבה פוליטיקה אז גם על זה יש מלחמות. אנחנו לוקחים אנשים לפולין כדי לשחרר אותם ממה שקורה פה".

האנטישמיות כבת קול משמיים

אחרי שתי נסיעות ארוכות ודינר מוצלח אחד, אנחנו מגיעים שוב אל מפתן ביתו של הרב ג'ייקובסון במונסי. אני מביט סביבי על השכונה המטופחת שבה הוא מתגורר, ושואל אותו האם יש הצדקה ליהודים חרדים לשבת על סיר הבשר באמריקה ולא לעלות ארצה.

"אני לא יכול לדבר עבור כולם", הוא אומר, "וקשה לי לענות בצורה כוללת. בנוגע לשליחי חב"ד, אני חושב שרובם ככולם מבינים שמי שיש לו עמדת הנהגה בארצות הברית – אם זה בחינוך, במנהיגות רוחנית, בענייני חסד – צריך לשאול את עצמו את השאלה הטובה הזו באופן עמוק. אפילו אם זה מקסים, נעים ורוחני לעלות לארץ ישראל, צריך לבחון אם זה הדבר הנכון לעשות. השאלה בסוף זה מה אלוקים רוצה ממני. לגבי הקהילות עצמן, אני לא יודע אם זה באמת סיר הבשר".

בגדול אנשים חיים פה ברווחה כלכלית יותר מאשר בארץ, ואם אתה חרדי אף אחד לא מביט עליך בעין עקומה ואומר שאתה משתמט ולוקח תקציבים.

"נניח שהחרדים שגרים כאן יעלו, מה יקרה אז? יהיו עוד יותר חרדים שאחרים יקללו אותם, עוד נטל על הכלכלה. מי יחגוג את זה בדיוק? מבחינה השקפתית, יישוב ארץ ישראל לדעתם הוא אחת מהמצוות, לא עצם היהדות. אצל הרמב"ם זה בכלל לא מצווה מתרי"ג מצוות. אני לא הדובר שלהם אבל אני יכול לומר שיישוב ארץ ישראל הוא דבר גדול ויקר עבור החרדים, לא יסוד היסודות. אם אתה נותן להם בחירה בין זה שהילד שלהם יהיה בארץ ישראל אבל לא ילמד תורה ויקיים מצוות, או שיהיה בחוץ־לארץ ויהיה דתי, הם בוודאי יבחרו באפשרות השנייה. ובסוף יש כאן בעיקר שיקול פרקטי של פרנסה ומוסדות. לא פשוט לשנות חיים שלמים של משפחה, זה גם לא הצליח להרבה אנשים שניסו".

איך מתמודדים עם האנטישמיות שעולה בארה"ב?

"תמיד שואלים אותי אם יש הוכחה שהתורה היא מן השמיים, ויש כל מיני תשובות. אני אומר להם שבעיניי מה שקרה בעולם אחרי שבעה באוקטובר - אין לך הוכחה גדולה מזו לכך שהתורה היא מן השמיים. במלחמה בקונגו נרצחו 5 מיליון בני אדם; בסוריה כמעט 600 אלף, הרבה מהם בגז; בצ'צ'ניה 200 אלף; בדרפור כמה מיליונים, ויש עוד הרבה מקומות כאלה. לא שמעתי על הפגנה אחת באוניברסיטת קולומביה על המקרים האלה. ואז ישראל נכנסת למלחמת הגנה, עם חטופים במנהרות, החמאס אומר שוב ושוב שהוא יעשה את זה לכל הישראלים אם רק יוכל – ויש הפגנות בכל העולם נגד ישראל ובעד חמאס, כולל באוניברסיטאות הכי יוקרתיות. בעיניי אין הוכחה יותר ברורה ובולטת שהתורה מהשמיים, שכל מילה שכתובה בתורה על העם היהודי נכונה, שה' בחר את העם הזה להיות הנציגים שלו בעולם, עם שאוחז את הדופק של האנושות, את הקשר בין שמיים וארץ. במציאות הליברלית כמו שיש היום באמריקה, אין שום היגיון שתצמח שנאה כזו לא רציונלית ליהודים. אין לך הוכחה יותר גדולה שהעם היהודי יוצר טריגר עמוק בנפש האנושות שאנחנו אפילו לא מבינים. אני מאמין שיש פה בת קול שזועקת לעם היהודי 'תדעו מי אתם'".

מהבחינה הזו, ממשיך הרב ג'ייקובסון, "אני חושב שאנחנו בהזדמנות היסטורית. היא מהולה כמובן בטרגדיה נוראית, אבל כשמסתכלים על השנאה כלפינו רואים שזו אותה שנאה מלפני אלפיים ושלושת אלפים שנה. אותה שנאה שנובעת מאותה קדושה. אם אלה האויבים שלך, אנשים כמו היטלר או חמינאי, אתה כנראה עושה משהו נכון. זה מה שאני משתדל להראות בכל הרצאותי: תראו את הקדושה שלכם, תראו את העוצמה הרוחנית שלכם, תראו איזה טריגר אתם יוצרים. אל תהיו בעמדת הגנה או בקשת מחילה. להפך, תהיו בעמדת תנופה. הטראומה של אלפיים שנות גלות הכניסה להרבה יהודים המון בושה עצמית ותיעוב עצמי. העולם מכבד יהודים שמכבדים את עצמם, שמעריכים את אמונתם, את מורשתם, את אלוקים שלהם, את ההיסטוריה שלהם, את התורה ואת המצוות שלהם. זה נכון גם למלחמה הנוכחית. כשקרה סיפור הביפרים בלבנון, ישראל הייתה סטאר עולמי לשבוע אחד. כולם השתחוו בפניה".

"טראמפ הוא נס"

אותו זינוק עולמי במעמדה של ישראל חזר על עצמו ביתר שאת בשבועיים האחרונים, לאחר ההישגים מעוררי ההשתאות במלחמה עם איראן. "היחס של העולם כולו לישראל משתנה בדרמטיות כשהיא מפגינה אומץ – לא רק צבאי אלא אומץ רוחני, מוסרי והיסטורי", אומר הרב ג'ייקובסון בשיחת השלמה טלפונית שאנחנו מקיימים בעקבות האירועים הדרמטיים, לאחר שובי לישראל. "לדאבוננו, המנהיגות של עשרות השנים האחרונות הייתה של תבוסה ועוד תבוסה. פיתו אותנו להאמין שיותר פשרות והתרפסות זה אומר יותר מנהיגות. הייתה שפיכות דמים בלי סוף, וקראו לזה שלום. כעת רואים מנהיגות של אמת, לא מנהיגות תבוסתנית, והעולם מעריך את זה, לא רק מבחינה פוליטית־צבאית אלא בעיקר מבחינה רוחנית. כשהקב"ה אומר 'אור לגויים נתתיך' זו לא סתם אמירה, זה להיות מגדלור. 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' – כל העולם משתקם ממה שעשינו, כולל אלה ששותקים ומפחדים, בעומק הלב הם מכירים טוב לישראל".

מנקודת מבטו של הרב ג'ייקובסון, "ראש הממשלה נתניהו ועוד מנהיגים בישראל עברו שינוי גדול משבעה באוקטובר. היו הרבה היסוסים וחוסר אומץ, אבל הם עברו תהליך שבסופו הבינו שאו שאנחנו מצילים את המצב או שאנחנו מושמדים. נתניהו הרגיש את הקריאה ההיסטורית של 'מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות'. אני מקווה שהשינוי הזה ימצא הד לא רק באיראן. השכנים ראו חולשה, ולא הפסיקו לנצל אותה.

"תראה איך הנשיא טראמפ קיבל השראה מנתניהו ומישראל. כשהוא ראה את הנכונות, התעוזה, האומץ, האחריות, ההבנה המוסרית מה זה טוב ומה זה רע – הוא קיבל השראה. מה שקרה עד כה במלחמה מול איראן הוא אחד הניסים הכי גדולים שקרו ליהודים. צריך להיות בהכרת הטוב לקב"ה על הניסים הגדולים, על ההצלחה המופלגת של צה"ל, של אנשי המוסד, של ראש הממשלה ושל כל מי שמנהל את המערכה. צריך גם להכיר טובה לטראמפ. אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו, זה להקשיב לאויבים שלנו. 'הבא להורגך השכם להורגו', והם באמת היו מוכנים להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, לא ביום אחד כמו בפורים אלא בשנייה אחת על ידי פצצת גרעין. וכמו שאז היה אחשוורוש כאן יש טראמפ, וזה נפלא ביותר".

גם כאזרח אמריקני, הרב ג'ייקובסון רואה בטראמפ "אחד הניסים האלוקיים בתקופתנו, לא רק בהקשר של איראן אלא גם בהקשר של מה שהוא עושה באמריקה. עשרות שנים מפחדים פה להזכיר את המילה אלוקים. איך קרה שבאוניברסיטאות הכי יוקרתיות מגינים על חמאס ובן לאדן, ועוד קודם הגנו על סטלין והקומוניזם? כשאין אלוקים אין אמת בעולם, הכול נתון לפרשנות סובייקטיבי, הגבולות בין טוב לרע היטשטשו לגמרי. הנשיא הזה הגיע והוא מדבר על אלוקים, על זה שיש טוב ויש רע, יש גברים ויש נשים. פחדו פחד מוות להגיד דברים כאלה. רק לחשוב מה היה קורה אם חלילה האריס הייתה נשיאה, נס גדול.

"העולם מעריך יהודים שמעריכים את עצמם. פעם דיברתי בפני כל קציני הדת בצבא ארצות הברית, זה אירוע שנתי גדול שהם מתאספים אליו כדי לקבל השראה. בחרו בי להיות הנואם הראשי. אחריי עלה לבמה אחד מראשי הצבא ואמר בסוג של בדיחה 'כנראה שרבאיי ג'ייקובסון למד אצל הבפטיסטים, ומשם מגיעה ההתלהבות שלו'. כולם צחקו, ואני אמרתי לעצמי שכדאי שלא אגיב, מתוך אינסטינקט יהודי שמוריד את הראש. אבל אז חשבתי 'לא, אני צריך לומר משהו'. הם לא הזמינו אותי בתור איש פרטי אלא כנציג העם היהודי. הפסקתי את הנאום שלו ואמרתי 'כבוד הגנרל, אתה טועה. הבפטיסטים קיבלו את זה מאיתנו, אנחנו אלה שעמדנו במעמד הר סיני'. כל הקהל פרץ במחיאות כפיים, והגנרל חייך אליי בהסכמה. גם גויים הם אנשי אמת, ומעריכים את האמת'.

"הרבי תמיד היה אומר שכשמשיח יבוא, זה יהיה כתוב בעיתונות. זה לא בתוך השטעטל, זה לא משהו מיסטי, אלה חדשות אוניברסליות. יש לך חדשות אוניברסליות יותר ממה שקורה עכשיו?"