זהו רגע נשיאותי. מעולם לא עמדה בפני נשיא מדינת ישראל החלטה קשה כל כך וחשובה כל כך. הטרגדיה הנקראת "משפט נתניהו" הונחה כעת לפתחו. אין לה סוף טוב. תפקידו ההיסטורי של יצחק הרצוג הוא להעניק לה את הסוף הכי פחות רע. אבל כדי לעשות זאת יהיה עליו להבין מה גלום באירוע המשפטי האומלל ביותר שהתנהל כאן.
האמת המשפטית היא עם שוללי החנינה. בתיק 4000 הוטחו כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו האשמות כבדות משקל (שוחד במאות מיליוני שקלים) אשר ככל הנראה לא עמדו במבחן ובמידה רבה התפוררו. בתיק 2000 הועלתה כלפי ראש הממשלה טענה מוזרה למדי אשר ספק אם יש לה תקדים אמיתי בעולם, והיא בבחינת התערבות ביחסים בין פוליטיקה לתקשורת. אבל בתיק 1000 יש ראיות מוצקות למדי שנתניהו נהג באופן פסול, קיבל מתנות שלא כדין ואולי אף הפר אמונים.
עוד כתבות בנושא
במובן מסוים זהו סיפור משעשע על שני קמצנים. הנטייה של ביבי לחסוך בהוצאות באופן קיצוני גרמה לו לא לשלם על מוצרי יוקרה שהוא בהחלט היה מסוגל לשלם עליהם. הנטייה של ארנון מילצ'ן לחסוך בהוצאות גרמה לו לתעד את התשורות שהוא העביר פעם אחר פעם למעון ברחוב בלפור. אבל התוצאה של הקמצנות הכפולה הזאת הייתה בלתי תקינה בעליל.
הכי מעניין
גילוי סלחנות כלפי קבלת טובות הנאה לאדם העומד בראש המדינה יכשיר מתן טובות הנאה לכל מפקח בנייה ופקח חנייה העובדים בשביל המדינה - וזה לא מתקבל על הדעת.
יש אמת משפטית נוספת: אין תקדים לכך שנאשם יקבל חנינה בלי שהודה באשמה, הביע חרטה ולקח אחריות על מעשיו. חנינה למפרע לנתניהו תפגע בשלטון החוק. היא גם תיתפס ככניעה לפוליטיקאי רב־עוצמה שהפעיל לחץ כוחני אימתני על מערכת המשפט.
עוד כתבות בנושא
אבל האמת הציבורית היא עם מצדדי החנינה. משפט נתניהו הוא לא תהליך פלילי רגיל הנוגע לאזרח יחיד. חשיבותו האמיתית היא ניסיון הדחה של ראש ממשלה אשר נבחר בידי רוב העם בבחירות חופשיות. בצרפת החוק אוסר לחלוטין על העמדת הנשיא לדין בזמן כהונתו. בארה"ב בוטלו לפני כשנה ארבע תביעות נגד דונלד טראמפ מיד אחרי שנבחר לנשיא. בשום מדינה אחרת בעולם הדמוקרטי לא מתנהל משפט נגד ראש המדינה.
הנטייה הטבעית והבריאה של חברות חופשיות היא לא לעשות פליליזציה מוחלטת של הפוליטיקה, לא להניח לרשות השופטת להתערב באופן קיצוני כל כך בענייניהן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
למרבה הצער, המשפטנים והשוטרים שעסקו בסיגרים ובשמפניות שהועברו ממילצ'ן וג'יימס פאקר לנתניהו ואשתו ושרה לא הבינו את הכלל הדמוקרטי הבסיסי הזה. לא היה בהם חיל ורעדה. האצבע שלהם על ההדק הפלילי הייתה קלה, והם ניהלו חקירה אשר ספק אם ראשי ממשלה קודמים היו יוצאים נקיים ממנה. הם פעלו באופן כוחני, והקיפו בעיגול את המטרה אחרי שירו את החיצים. לא מן הנמנע שגם עברו לא אחת על החוק. במעשיהם ובמחדליהם, גורמי אכיפת החוק זיהמו את קודש־הקודשים של המשפט.
נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל־אביב במהלך עדותו | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
על הנשיא הרצוג לבחור כעת בין הנגזר מהאמת המשפטית ובין המתבקש מהאמת הציבורית. הוא צריך להיות קשוב לשתי תפיסות מנוגדות ומובנות בדבר תיקי נתניהו.
לפי התפיסה האחת, נתניהו הוא עבריין אשר כדי למלט את עצמו מדין הורס את מערכת המשפט. לפי התפיסה האחרת, ראש הממשלה הוא קורבן של רדיפה משפטית שלא הייתה כמוה בתולדות ישראל, ואשר אין כמוה בעולם החופשי.
כל חייו הציבוריים של הרצוג הכינו אותו לרגע המכונן הזה. בבית הנשיא יושב היום משפטן, פוליטיקאי ובן אדם. הוא מכיר היטב גם את החוק, גם את מערכות השלטון וגם את החיים. יש בו כל הנדרש כדי לעשות את המעשה הנכון. אסור לו להתעלם מתחושותיו של חצי העם האחד, ואסור לו להתעלם מתחושותיו של חצי העם האחר.
האמת המשפטית חשובה, אבל האמת הציבורית חשובה לא פחות. אם אפשר להבטיח שמחול השדים ייפסק, שנתניהו לא ישוב לסורו ושהדמוקרטיה הישראלית תינצל, צריך לעשות מעשה. הגיעה השעה לחון את מדינת ישראל ממשפט נתניהו.