"כולם מדברים על שלום", כותב מוקי בשירו האהוב והמוכר, "אף אחד לא מדבר על צדק". זה פחות או יותר הסנטימנט האוקראיני העממי המלווה את הסבב הנוכחי של השיחות בין רוסיה לארה"ב על סיום המלחמה. מן הסתם יש עוד מיליונים ברחבי העולם השותפים לאמונה התמימה הזו.
אלא שזו טעות אופטית, כמובן. אם היה מדובר על שיחות שמטרתן היא סיום המלחמה, היה נוכח שם שר החוץ האמריקני מרקו רוביו. אבל הוא לא היה שם. בדיוק כמו שמן הצד הרוסי היה אמור להיות נוכח שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, וגם הוא נעדר. מה שמעלה סימני שאלה על הנכונות של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לשתף פעולה באופן בלתי מסויג עם סבב השיחות הנוכחי. וכפי שתכף נראה, זה לא בגלל לחצים מבית ומחוץ שכופים עליו להתיישר עם התכתיב האמריקני. זה משהו אחר לגמרי.
לכן במקרה דנן המילים הנכונות הן: אף אחד לא מדבר על שלום, כולם מדברים על כסף. כל אחד מהזווית הספציפית שלו. וכדי להבין לעומק במה מדובר, צריך ללכת אל הסעיף הכי מעניין בתוכנית 28 הסעיפים של טראמפ לסיום המלחמה באוקראינה. נקרא לו סעיף 300 מיליארד הדולר, או: שיטת טראמפ לגריפת בונוס מלחמה מטורף.
הכי מעניין
במה מדובר? סעיף 14 בתוכנית טראמפ לסיום המלחמה עוסק בגורלם של כ־300 מיליארד הדולר של נכסי המדינה הרוסיים שהוקפאו במערב מאז הפלישה לאוקראינה. על פי הטיוטה שפרסמו כלי תקשורת מערביים, הסעיף מציע חלוקה דו־שלבית של הכספים: 100 מיליארד דולר יועברו לקרן שיקום והשקעה באוקראינה, בפיקוח אמריקני. אירופה, על פי תוכנית טראמפ, תוסיף סכום דומה כדי ליצור מסגרת השקעה לשיקום תשתיות, כלכלה ויציבות אזרחית. שאר הנכסים המוקפאים - כ־200 מיליארד דולר נוספים - יופנו ל"כלי השקעה משותף" של ארה"ב ורוסיה, שיכלול השקעות בתחומים שייקבעו בהמשך. הטקסט לא יורד לפרטים כמו מבנה ניהולי, כללי שקיפות או חלוקת רווחים, מלבד אזכור לכך שארה"ב צפויה לקבל חלק מהרווחים.
בשורה התחתונה: סעיף 14 מציג לעולם גישה שונה, שלא לומר חריגה, ביחס למדיניות המערבית המקובלת. במקום להמשיך בהקפאה או לשקול החרמה מלאה של הנכסים הרוסיים כדי לשרת את צורכי המלחמה של אוקראינה ובעלות בריתה האירופיות, ההצעה מייצרת חיבור בין שיקום של אוקראינה ליצירת מסגרת פיננסית לשיתוף פעולה אמריקני־רוסי חסר תקדים.
עוד כתבות בנושא
אכן, חזון מופלא. אלא מה, ארה"ב אינה זו שמחזיקה בפועל בנכסים המוקפאים. רוב רובם של הנכסים המוקפאים נתונים לשליטה אירופית, ונכון לעכשיו האירופים עדיין לא החליטו מה לעשות עם 300 מיליארד הדולרים הרוסיים המוקפאים. ובעיקר, האם נכון וחוקי להפשיר אותם כדי להמשיך לממן באמצעותם את המלחמה נגד רוסיה בכספי הקרמלין.
בפועל זה מה שכבר קורה בשטח, להוותם של טראמפ ואנשיו, שלוטשים את עיניהם למטמון הזה. זו גם הסיבה שזלנסקי המוכה, החבוט והמושפל מכל זווית אפשרית, לא איבד תקווה. לכאורה מעמדו בשפל המדרגה; הוא נתון ללחצים כבירים מבית ומחוץ, עם האשמות גורפות בשחיתות ודרישות אמריקניות להתקדם במשא ומתן שכולל ויתורים טריטוריאליים גורפים. הוויתורים הללו אינם מקובלים על העם האוקראיני, ודורשים שינויים בחוקה האוקראינית שיהיה בלתי אפשרי להעביר.
אך ראו זה פלא, בשבועות האחרונים זלנסקי מדלג מבירה לבירה באירופה, וזוכה לחיבוק ותמיכה מורלית נרחבת. בפועל, הוא בעיצומו של מסע קניות מטורף. ב־17 בנובמבר הודיעה קייב על תוכניות לרכוש בעשר השנים הקרובות עד 100 מטוסי קרב מדגם רפאל מתוצרת צרפת. כמה שבועות קודם לכן חשפה ממשלת אוקראינה עסקה נוספת לרכישת 150 מטוסי גריפן שוודיים. אלה אינן הכרזות בעלמא.
עוד כתבות בנושא
תשאלו, מאיפה מגייס הדלפון האוקראיני את החוצפה לדון עם בעלות בריתו בעסקאות לרכישת כלי נשק מתקדמים במיליארדים שאין לאוקראינה, ומדוע מישהו בכלל לוקח אותו ברצינות? התשובה ברורה לשני הצדדים. זלנסקי נמצא בקמפיין שבו הוא מנסה להסיר עכבות ומכשולים דיפלומטיים ופסיכולוגיים. הוא הקואוצ'ר שפותח למדינות האיחוד האירופי את הדלת ומדגים כיצד אירופה יכולה לעשות שימוש נבון ומושכל, ואף רווחי, ביתרות הבנק המרכזי המוקפאות של רוסיה באירופה, אם רק תשכיל להתעשת, לזנוח את החששות וחישובי החוק הבינלאומי, לתפוס סוף־סוף את הנכסים המוקפאים ולהעביר אותם לקופת המלחמה שלו, קופה שממנה קייב ובעלות בריתה יצאו נשכרות.
בוושינגטון רואים את הקולות ומבינים שאם יתמהמהו יותר מדי, השכל הישר, צורכי השעה וגם החמדנות יעשו את שלהם. האירופים יאזרו אומץ וקופת המטמון, שלטראמפ יש תוכניות אחרות לגמרי בשבילה, עלולה לעלות בעשן. תוכנית טראמפ לסיום המלחמה, הכוללת בונוס מטורף של 300 מיליארד דולר, עלולה להתמסמס. לכן, מה שאנו עדים לו בשבועות האחרונים הוא מרוץ מטורף מי יסגור עסקה קודם. תוכנית 28 הנקודות של טראמפ מבטאת בראש ובראשונה את רצונו של נשיא ארה"ב לסגור עסקה במהירות. בד בבד, היא גם קטליזטור לאירופים להזיז את ישבנם במהירות ולצופף שורות כדי לחסום את העסקה הזו. אם האיחוד האירופי יתפוס את נכסי הבנק המרכזי של רוסיה לפני שוושינגטון תעשה זאת, לא מן הנמנע שהוא יוכל לרסן את ניסיונו של טראמפ ליצור עסקה גרועה, שלא לומר מסוכנת, הן לאוקראינה הן לאירופה.
כוחות צבא אוקראינה בקייב הבירה | צילום: AFP
זה גם ההסבר להתנהלותו של זלנסקי כלפי הבית הלבן. מאז מופע האימים בחדר הסגלגל, הוא למד את הלקח. זלנסקי עשה את שיעורי הבית שלו, והוא מבין שבשום מצב אין לו סיבה להתעמת עם טראמפ. זה לא יוביל אותו לשום מקום. לכן גם היה נכון מבחינתו לשתף פעולה עם תוכנית טראמפ הנוכחית לכל אורך הדרך, החל מהמפגש בין שני המתווכים הפרטיים של טראמפ, סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, עם קיריל דמיטרייב, שליחו של פוטין לשיחות על סיום המלחמה. דמיטרייב, דמות המראה של קושנר מן הצד הרוסי, כפי שתיארנו כאן בשבוע שעבר, אינו דיפלומט מן השורה אלא איש עסקים רב־עוצמה המקורב לבתו של פוטין. המפגש נערך בביתו של דמיטרייב במיאמי, עוד סטייה מן הפרוטוקול הדיפלומטי המקובל. והשבוע התקיימו שיחות המשך עם המשלחת האוקראינית בנוכחות ויטקוף וקושנר, במועדון הגולף של ויטקוף. דא עקא, מכיוון שהיה מדובר במשלחת אוקראינית רשמית ומתוך מגמה לייצר נראות דיפלומטית הכרחית, בשיחות נכח גם שר החוץ מרקו רוביו.
כירורגיה נוסח פוטין
כל העת הזו משקיף פוטין על מהלכיו של טראמפ ממקום מושבו בקרמלין. הוא מבין היטב לאן טראמפ חותר, ומבחינתו זה משרת אותו היטב. הוא מבין שאם הדבר היה תלוי בטראמפ לבדו, הוא היה שמח לסיים עם המלחמה המיותרת הזו ולהתקדם לקראת החזון האמיתי שלו עוד מהקדנציה הראשונה שלו כנשיא: שיתוף פעולה פתוח וחסר גבולות בין רוסיה לארה"ב. כזה שיאפשר לו לרוץ קדימה עם פרויקטים נדל"ניים אדירים באזור הארקטי, בדומה לשיתופי הפעולה שלו ושל בני משפחתו עם שליטי המזרח התיכון, ואף רחבים מהם בכמה סדרי גודל. בחזונו, שיתוף פעולה כזה אמור להשאיר את סין מאחור במרוץ אחרי ההגמוניה העולמית.
ופוטין לגמרי משתף פעולה עם טראמפ בקטע הזה, והוא עושה זאת בחוכמה. במפגש השבוע בקרמלין קיבלו ויטקוף וקושנר את כל הכבוד הראוי, אך נשמר גם הפורמט הרשמי־לא־רשמי. דמיטרייב, שליחו האישי, פגש את אורחיו בשדה התעופה, ערך להם סיור בכיכר האדומה, אירח אותם לצהריים במסעדת מישלן עם תפריט הכולל קוויאר ובשר שליו. מאידך גיסא, הוא נתן להם להתייבש ארוכות בהמתנה לפגישה עימו, בעודו נואם בכנס באולם המרוחק כמה מאות מטרים מן הקרמלין. גם המפגש בקרמלין שמר על הפורמט שיצר טראמפ. מן הצד הרוסי, פרט לפוטין ולשליחו דמיטרייב, נכח גם היועץ יורי אושקוב. שר החוץ לברוב לא היה שם, גם לא למטרות קישוט.
סבב השיחות הרוסי-אמריקני השבוע | צילום: EPA
את השעות שלפני המפגש ניצל פוטין כדי לאיים על מנהיגי האיחוד האירופי ולנסות לתקוע טריז בינם ובין טראמפ. באותו נאום שבו השאיר פוטין את ויטקוף וקושנר להתייבש קצת בעודם ממתינים לפגישה, הצהיר פוטין כי לא רק שרוסיה תנקום באוקראינה על תקיפת מכליות הנפט הרוסיות בים השחור, אלא גם שמוסקבה מוכנה לגמרי לעימות חזיתי עם אירופה. "אנחנו לא מתכוונים להילחם באירופה", טען. "כבר אמרתי את זה מאה פעמים. אבל אם אירופה תרצה פתאום להילחם, אנחנו מוכנים".
בציניות אופיינית הוסיף: "רוסיה פועלת באוקראינה באופן כירורגי וזהיר, אבל אם אירופה תרצה פתאום לפתוח במלחמה אמיתית – זה מה שהיא תקבל". במשפט הזה הוא העניק פוטין למושג "כירורגי" משמעות חדשה, שהרי רוסיה יורה טילים למרכזי אוכלוסייה הרחק מחזית המלחמה. האיחוד האירופי מצידו שלח לרוסיה איתות דרמטי שעד 2027 יופסקו על פי חוק כל משלוחי הנפט והגז מרוסיה לאירופה. ההתמכרות האירופית לאנרגיה פוסילית לא תממן עוד את קופת המלחמה של הקרמלין. בה בעת, השיחות עם אוקראינה על עסקאות למכירת מטוסי קרב אירופיים במיליארדים, על בסיס הכספים הרוסיים המוקפאים – בעיצומן.
בשורה התחתונה: אם יש תועלת כלשהי במפגש בקרמלין השבוע, הרי שהיא בעיקר שמירת ערוצי התקשורת בין המערב לרוסיה פתוחים, תוך ניצול אפקט הגרידיות, תאוות הבצע של כל הצדדים.