ארה״ב שוב רוצה להביא שלום לאוקראינה. על אף הדיווחים האופטימיים, סביר מאוד שתיכשל שוב. זאת משום שאוקראינה, בניגוד לחמאס, לא מוכנה להמר על הקיום שלה.
מאז פברואר 2025 קיים דפוס חוזר במאמצי התיווך של ארה״ב בין רוסיה לאוקראינה. תחילה, ארה״ב משדלת את רוסיה להראות נכונות לשיחות הפסקת אש, לעיתים דרך הבטחה להקלה בסנקציות, לעיתים דרך איום בהחרפת הסנקציות או במשלוח ציוד לחימה מתקדם לאוקראינה. מוסקבה נעתרת להבטחות או מתכופפת בפני האיומים, והבית הלבן ממהר לשלוח את איש אמונו של דונלד טראמפ, סטיב ויטקוף, לשיחות עם הקרמלין.
בשלב השני, ויטקוף מקבל מן הרוסים את ההצעה שלהם להפסקת אש. כאן, בדרך כלל, התקשורת העולמית מדווחת בהיסטריה על "תוכנית רוסית־אמריקנית לחסל את אוקראינה". מה שהעיתונאים והפרשנים לא מבינים הוא איך עובד משא ומתן – או, לפחות, איך ויטקוף מנהל משא ומתן. הוא מקבל הצעה מהצד הרוסי, לוקח אותה לצד האוקראיני, ואז מתווך ביניהם כדי להגיע להסכם. ויטקוף חושב כמתווך בעסקת נדל״ן: המוכר מציע סכום, הקונה מציע סכום אחר, וסטיב צריך להביא את שניהם לעמק השווה כדי לסגור את העסקה.
הכי מעניין
בשלב השלישי, אוקראינה ובעלות בריתה באירופה מברכות על מאמצי הממשל (חשוב להתחנף לטראמפ) אולם נאלצות להצביע, כמה לא נעים, על כך שההצעה הרוסית היא לא פחות מכניעה מוחלטת של אוקראינה. קייב הייתה שמחה לקבל את ההצעה, אם רק תוכל לשנות שניים או שלושה סעיפים שיבטיחו שלא תהיה תלויה לחלוטין בחסדיו של פוטין, העסוק במיטוטה זה עשור.
נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין | צילום: Ilya PITALEV and Handout / various sources / AFP
בשלב הרביעי ויטקוף מקשיב לאוקראינים, הממשל מקשיב לביקורת של בעלות הברית, וכולם יחד משנים בהתאם את ההצעה. הרי זה מה שעושים במשא ומתן. וכעת מגיע תורה של מוסקבה לדחות לחלוטין את השינויים: הרי כיצד ייתכן שאוקראינה מסרבת לקבל את הדרישה הרוסית המנומסת לכניעה מוחלטת? השיחות מתמוטטות, המלחמה ממשיכה. עד שארה״ב שוב מאיימת, ואז התהליך חוזר שוב. ככה היה לפחות בשלושה מחזורים מאז תחילת כהונתו של טראמפ.
קרוב לוודאי שהתהליך יחזור על עצמו גם הפעם, עם תוכנית 28 הנקודות. שוב ממשל טראמפ קיבל מרוסיה הצעה ראשונית שהיא יותר הסכם כניעה מאשר עמדת פתיחה למשא ומתן. קייב כמובן תתעקש לא להגביל את מספר החיילים שלה, מדינות אירופה יסרבו להכיר בשטחים שכבשה רוסיה, וממשל טראמפ יעשה שינויים. הרוסים ידחו את השינויים מכול וכול, ושיחות השלום שוב יתמוטטו.
הימור, זמן, שטח
תוכנית 28 הנקודות מקבלת השראה מתוכנית 20 הנקודות לעזה. הרעיון זהה: מנסחים תוכנית אחת לסיום הסכסוך, שכוללת את הצרכים והדרישות של שני הצדדים, והיא הבסיס למשא ומתן. היא לא מחליפה את המשא ומתן, אלא קובעת לו מסגרת שמגדילה את סיכויי ההצלחה שלו. אם זה עבד בהסכם הפסקת האש בין חמאס לישראל, למה זה לא יעבוד בין אוקראינה לרוסיה?
ראשית, קרוב לוודאי שחמאס הסכים לתוכנית 20 הנקודות בהנחה שהיא לא תמומש במלואה. במילים אחרות, חמאס הימר שאם המלחמה תיעצר, היא לא תחודש שוב. זה היה ההיגיון גם מאחורי הפסקות האש הקודמות שחמאס הסכים להן. כעת, כשהחטופים שוחררו, חמאס כנראה מניח שאין עוד מוטיבציה בצד הישראלי לחדש את המלחמה, והצד האמריקני גם הוא אינו רוצה בה. אז חמאס אמר כן לתוכנית 20 הנקודות בציפייה שהיא פשוט לא תקרה.
מצבה של אוקראינה קשה יותר. המלחמה התחילה ביוזמתה של מוסקבה, והרוסים ממשיכים בה למרות המחיר היקר שהם משלמים בדם ובממון. בשביל מוסקבה המלחמה היא עניין קיומי, זהותי: כיבוש אוקראינה יבטיח את זהותה של רוסיה כאימפריה אירו־אסיאתית, וכישלון יציב את הזהות הרוסית עצמה בסכנה. הפסקת אש לא תשנה זאת. מוסקבה רק תשתמש בזמן שיוענק לה כדי להתכונן טוב יותר למלחמה הבאה.
שנית, תוכנית 20 הנקודות שונה מתוכנית 28 הנקודות גם בסוגיית השטח. בתוכנית 28 הנקודות מוסקבה שומרת בידה שטחים גדולים במזרח אוקראינה, אך בתוכנית 20 הנקודות צה״ל אמור לסגת בסוף מכל רצועת עזה. הסכמה אוקראינית לתוכנית היא הסכמה שאפשר לקרוע בכוח שטח מאוקראינה ולשמור אותו.
ולבסוף, האם תוכנית 20 הנקודות בעזה באמת הצליחה? זה כלל לא בטוח. הסירוב של חמאס להתפרק מנשקו עשוי לעצור את המשך התהליך: מדינות יסרבו לשלוח חיילים לכוח השלום, היוקרה של הממשל האמריקני תיפגע, וייתכן שהמלחמה תחודש. כשאין חטופים חיים בידי חמאס, הסיכוי לכישלון תוכנית טראמפ בעזה רק גובר.