הערה על חוק הפטור מגיוס של ביסמוט: בואו רגע נזרום איתו ונניח שכל מה שהוא אמר בריאיון לעקיבא ווייס במוסף זה אותנטי מבחינתו: הוא לא שכיר חרב שקודם לתפקיד ראש הוועדה הנחשקת רק כדי לטהר את השרץ; הוא באמת ובתמים מאמין בהצהרות שפיזר על ערך המודל המוזר של חברת הלומדים החרדית; והוא משוכנע שהחוק שלו יגייס יותר מבני המגזר ויקדם שוויון בנטל.
עוד כתבות בנושא
לא נחזור כאן על אינספור החורים בגבינה השווייצרית הזו, שכבר לא נשאר בה גבינה. אבל לשיטתו של ביסמוט, מדוע נוסח החוק שהניח לא יוצר שום הבחנה בין "משתמטים להכעיס" ל"משתמטים לתיאבון"? מדוע אין פירור של הבדל בתמריצים בין הישיבות הקיצוניות כדוגמת הפלג הירושלמי או תפארת שלמה של הרב סורוצקין, ובין ישיבות "מתונות" שאינן עומדות בחזית המאבק?
אם ביסמוט היה מעוניין להשפיע על המציאות, אפשר היה לקבוע שאם 20 אחוזים מתלמידי ישיבה מסוימת כלל לא מתייצבים לצו ראשון ואפילו לא מבקשים דחיית שירות, או שראש הישיבה מארגן הפגנות נגד המדינה ומורה לתלמידיו שלא להגיע ללשכה – התקציבים יישללו מהישיבה מהיום הראשון. הרי אם ההתנהלות של הרב סורוצקין למשל היא לעומתית ומתריסה, לא צריך להמתין שנתיים ולראות אם הישיבה שלו תעמוד ביעדים; ברור שהיא לא תעמוד בהם. אז מדוע היא לא משלמת את המחיר המלא מהיום הראשון? לא כל הישיבות ולא כל הרבנים תורמים למחדל באותה מידה, אבל כולם נהנים מההנחות הכלליות שמקבל המגזר. למה בעצם?
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
