הנתונים שהתפרסמו לאחרונה על יעדי הטיסות של ישראלים בחודשים האחרונים אינם עוד רשימת ערים פופולריות. הם תשובה חדה למציאות שבה האנטישמיות צמחה לממדי תופעה עולמית, גלויה וחסרת גבולות. העובדה שתאילנד, הונגריה, ארצות הברית, צ׳כיה ואיחוד האמירויות ניצבות בצמרת היעדים שנבחרו על-ידי הישראלים אינה מקרית כלל. היא משקפת תחושת ביטחון ויציבות שמדינות רבות כבר אינן מספקות ליהודים ולישראלים.
עוד כתבות בנושא
הישראלים אינם בוחרים יעדי טיסה בחלל ריק. הם מקבלים החלטות על רקע אחד האירועים המשמעותיים בהיסטוריה של העם היהודי בעת החדשה. מתקפת הטרור של השבעה באוקטובר לא רק זעזעה את ישראל. היא חשפה, כמעט ברגע, שכבה עבה של אנטישמיות ועוינות שנשמרה מתחת לפני השטח ברחבי העולם בכלל ובמיוחד באירופה. אלפי מקרי הסתה ותקיפה פיזית, מוסדות אקדמיים שסירבו לגנות טרור, רחובות של ערים מערביות שהפכו לזירה של שנאה גואה. זו אינה תופעה חולפת. זוהי המציאות הגלובלית ובעיקר המערב אירופית החדשה.
אל מול המציאות הזאת בולטת תופעה הפוכה לחלוטין במדינות מזרח אירופה. שם, ממשלות נוקטות קו ברור של הגנה על הקהילות היהודיות המקומיות ונחישות מול תקריות אנטישמיות. בהונגריה, בצ׳כיה ובפולין נקבעה מדיניות ענישה ברורה, אכיפה נוקשה והצהרות בלתי מתפשרות על ביטחון הקהילות היהודיות. הממשלות המזרח אירופיות מבינות כיום כי שנאה כלפי יהודים אינה רק פגיעה בקהילת מיעוטים קטנה, אלא סכנה ליציבות הלאומית. הונגריה וצ׳כיה, למשל, עומדות לצד הקהילות היהודיות שלהן במוסדות בינלאומיים, ופועלות נגד ניסיונות דה לגיטימציה ונגד אלימות ונוקטות עמדה ברורה במקום שבו מדינות מערב אירופיות אחרות ויתרו.
הכי מעניין
מנקודת המבט הישראלית ההשלכה ברורה. כאשר הציבור הישראלי מחפש יעדי טיסה שבהם ניתן לנוע בחופשיות מבלי לחשוש, הוא בחר במדינות שבהן השלטון משדר רגישות ונכונות להגן על יהודים. תחושת הביטחון הזו אינה תחושה סובייקטיבית בלבד.
עוד כתבות בנושא
אולם הבחירה ביעדי טיסות בטוחים יותר היא רק תגובה מיידית. היא אינה פתרון ארוך טווח. כדי להתמודד באמת עם האנטישמיות חייבים להבין כי אין מדובר בתופעה שניתן להדחיק או להסתפק בהתגוננות מולה. ישראל והעם היהודי חייבים לגבש אסטרטגיה גלובלית למאבק באנטישמיות. לא מדובר בהסברה, בקמפיין השפעה, במאבק דיפלומטי נקודתי ולא בתגובה לאירוע כזה או אחר. מדובר במהלך רחב יריעה הדורש תיאום בין מדינות, קהילות יהודיות, מוסדות חינוך וארגונים בינלאומיים.
המאבק חייב לכלול תכניות חינוך שיציגו את התרבות היהודית ואת ההיסטוריה היהודית באופן שאינו מסתכם בזיכרון השואה בלבד. על ישראל והקהילות היהודיות לבנות שותפויות עם מדינות הפועלות ברוח זו, ובראשן מדינות מזרח אירופה שהוכיחו כי הן מוכנות לשאת באחריות ולהציב גבול ברור לשנאת היהודים.
רעיון שמגלם את רוח המאמץ הזה הוא הקמת תכנית המבוססת על מודל ״תגלית״, אך מיועדת לצעירים לא יהודים מרחבי העולם. תכנית כזו תאפשר להם לבקר בישראל, להכיר את החברה הישראלית מבפנים ולהיחשף למורכבותה. מפגש ישיר הוא כלי בעל עוצמה רבה יותר מכל הסברה. הוא יוצר הבנה אנושית ולא רק נרטיב.
עוד כתבות בנושא
בסופו של דבר הבחירה של ישראלים לטוס למדינות מזרח אירופה איננה רק תנועה של תיירות. זוהי אינדיקציה למקומות בהם יהודים מרגישים ששומרים עליהם ושמכבדים אותם. אך אסור לנו להסתפק בתגובה פסיבית. עלינו להוביל. עלינו ליצור מציאות שבה יהודים יוכלו לחוש בטוחים ברחבי העולם. זו אחריות היסטורית, מוסרית ולאומית.