זוהי אזעקת אמת – אני עומד לשבח כאן מהלך של מירי רגב. כן, רבותיי, גם אני משפשף את העיניים מול הצעדים ששרת התחבורה נוקטת להבאת חברת התעופה WIZZ להקים בסיס בישראל, נגד לחצים אדירים של טייקונים המחזיקים בחברות המקומיות, וּועדי העובדים המחזיקים את הליכוד במקום רגיש. אבל כשמגיע – מגיע, כמובן, בכפוף לכך שרגב תלך עד הסוף במאבק נגד קבוצות הלחץ ולמען הורדת מחירים לציבור.
הזאת מירי? "יש לי גב מלא מראש הממשלה, ואני לא מתכוונת למצמץ. אף אחד לא יכול לאיים. כולנו רוצים שמחירי הטיסה ירדו", אמרה השרה בשבוע שעבר. הכול החל כשרגב הגיעה להונגריה ונפגשה עם מנכ"ל וויז ג'וזף ואראדי. השניים סיכמו באופן כללי על מהלך להקמת בסיס תפעולי של חברת הלואו־קוסט בישראל, כמו 33 הבסיסים שיש לה באירופה, שיאפשר למטוסיה חניית לילה גם בנתב"ג. כך הם יוכלו להציע מחיר תחרותי גם בטיסות הבוקר והערב, שכיום נשלטות בידי החברות הישראליות.
בתמורה, רגב דורשת מאדון ואראדי הנכבד להתחייב להעסיק צוותי טיסה המורכבים בעיקר מישראלים, לפעול גם בקו נתב"ג־אילת, ולהתחייב להמשיך לטוס מישראל החוצה גם במקרה של מלחמה. המהלך תוכנן להשקה בחודש יולי אך נדחה בשל המלחמה עם איראן, שלמרבה האירוניה – הובילה לביטולי טיסות של חברות זרות ובהן וויז. אבל כעת נטען שהחברה ההונגרית מוכנה להתחייב להמריא מכאן כל עוד החברות הישראליות טסות.
הכי מעניין
מטוסים של חברת WIZZ AIR בנתב"ג | צילום: יוסי אלוני - פלאש 90
מתנגדי התחרות מרקיעים שחקים בתירוציהם. בגלובס דווח כי שמואל זכאי, יושב ראש רשות התעופה האזרחית, יצא בזעם מפגישה מכרעת בנושא, לאחר שהביע חשש מפגיעה קשה בחברות התעופה הישראליות. ועד עובדי אל על פוצץ פגישה עם רגב אחרי עשר דקות. הם עברו לאיומים בשלל שיבושים, משביתה איטלקית שתתקע את הצ'ק־אין, דרך ביטולי טיסות ועד השבתה כללית. הנהלת אל על, שהרווח הנקי שגרפה ב־2024 זינק פי חמישה ליותר מחצי מיליארד דולר, שלחה מכתב בהול לראש הממשלה ולשרת התחבורה ובו כינתה את המהלך "צעד קיצוני" וטענה כי הוא "טומן בחובו סיכון לפגיעה מהותית בחברות התעופה הישראליות בפרט, ובמדינת ישראל בכלל". גם שאר החברות הישראליות טענו ליחס "ציני ומזלזל" מצד משרד התחבורה.
ההסתדרות, גוף שרגב שקלה עד לא מכבר להתמודד על הנהגתו, דורשת לעצור את כניסת וויז עד שתתואם מולה, בטענה שהיא "תסכן את יציבות חברות התעופה הישראליות, וכתוצאה מכך תסכן את היציבות בענף כולו". רגב הגיבה בטקסטים שלא האמנתי שאשמע מפיה: "העובדים חשובים לי מאוד ואני תמיד נלחמתי עבורם, אבל אזרחי מדינת ישראל חשובים לא פחות. לא יהיו פה יותר הפקעות מחירים".
כדי להבין עד כמה לא טריוויאלי שרגב פועלת באופן הזה, מספיק להכיר את השם פנחס עידן. אתם זוכרים אותו בטח מהסרטון המפורסם שבו השבית את נתב"ג בשיחת טלפון, בזמן המחאה של 2023. עידן, היו"ר הכול יכול של ועד עובדי רשות שדות התעופה, הוא אחד מפוקדי הארגזים הכי חזקים במרכז הליכוד. רק לפני שבועיים, ביום שבו התפוצצה הפגישה של רגב עם ועד עובדי אל על, צולם עידן במצודת זאב כשהוא מגיש עוד 1,500 טופסי התפקדות של פעילים. ההתמדה העיקשת מצד שרת התחבורה להכנסת תחרות לענף מפתיעה כל כך, שגורמים מסוימים העלו השבוע חשדות קונספירטיביים שיש כאן מהלך מתואם כלשהו שיסתיים בקול ענות חלושה.
כותרת משעשעת ב"דה מרקר" האשימה את מירי רגב כי היא "מנסה להוזיל את הטיסות כדי לשפר את תדמיתה". הלוואי שכל שרי הממשלה יאמצו את התמריץ האינטרסנטי הזה, ויתחילו לשפר את תדמיתם באמצעות מלחמה בקבוצות לחץ, ומאבק למען הציבור. מתנגדי המהלך טוענים שוב ושוב לתחרות לא הוגנת מול החברות הזרות, שכן הממשלה מחייבת אותן להוצאות אבטחה גבוהות מהמקובל בעולם, אבל משום מה תמיד שוכחים לציין שהממשלה מעבירה סבסוד מלא לחברות הישראליות בעבור הדרישה הזאת.
גם שמואל זכאי, שנטש בזעם את הפגישה עם רגב, שכח כנראה שבשנת 2016 כשכיהן כמנהל נתב"ג הוא דווקא תמך בהכנסת חברות זרות לשדה התעופה. במסמך שכתב אז ופורסם בגלובס נימק זכאי ש"פתיחת בסיס־אם משני תיצור ניצולת מטוסים רבה יותר ותגדיל את הפעילות לא רק בשעות העומס, אלא גם בשעות השפל", הוא הסביר שצעד כזה יוריד מחירים, יגדיל את היצע הטיסות, ייצור מקומות תעסוקה רבים, והמליץ "להמשיך ולקיים מגעים עם חברות התעופה הזרות". כיום, הוא טוען שהמלצתו אז הייתה רק "לבחון את הנושא" אבל לא לממשו.
פתוחים למחצה
מבחינה רגולטורית, המהלך הוא לא "להכניס את וויז אייר לישראל" אלא לממש סעיף בהסכם "שמיים פתוחים" שנחתם ב־2013 מול האיחוד האירופי, ומאפשר לשר התחבורה לפתוח את ישראל לכל חברה זרה שרוצה להקים בה בסיס. אם מתירים לחברה אחת, כמובן, גם כל השאר מוזמנות. לפי דיווחים הוצע גם לחברת "ריינאייר" לפתוח בסיס, והם סירבו. אם התחרות תתרחב, היתרון היחסי של אל על השולטת בכ־40% מהשוק, ושל שאר החברות הישראליות, יישחק מאוד, ומשם מגיעים האיומים בדבר קריסתן של החברות המקומיות. הן נאבקות על כך שהיתרון יישאר בידיהן, אבל אחרי חגיגות הרווחים בשנתיים האחרונות, קשה לטעון שיש בכך יתרון כלשהו לאזרח הישראלי.
ואם כבר הזכרנו את רפורמת "שמיים פתוחים", שווה להיזכר בהפחדות דומות שזרמו לפני שהיא יצאה לפועל והוזילה את הטיסות לכולנו בעשרות אחוזים, והגדילה את טיסות הישראלים ב־50%. מנכ"ל אל על דאז אליעזר שקדי קבע ש"משרד התחבורה וגורמים נוספים עם אינטרסים, מובילים את שרי ממשלת ישראל להחלטה חסרת אחריות עם השלכות איומות... המשרה של גב' כהן מלוד תעבור למישהו באירופה".
השרה רגב ומנכ"ל וויז ג'וזף ואראדי | צילום: ללא
ועדת הכלכלה של הכנסת בראשות כרמל שאמה־הכהן קראה "לעצור את ההתקדמות להסכם". ח"כ יוליה שמאלוב־ברקוביץ' קבעה ש"מדיניות השמיים הפתוחים תוביל לקריסה של החברות הישראליות, יפוטרו עשרות אלפי עובדים". יו"ר ועד עובדי אל על טען בכנסת שאין מקום בישראל לעוד תיירים, ולכן הרפורמה לא תוביל לעלייה בתיירות.
ערב החתימה על ההסכם נחשף בערוץ 10 דו"ח שחובר במשרד התחבורה ולפיו "אל על עלולה לקרוס". בפועל, זה היה חיבור שאין לו קשר לרפורמת שמיים פתוחים, אלא למצבה העגום הכללי של החברה דאז, והוא מנה את חדלות הפירעון של אל על כתרחיש אחד מני רבים שיש להיערך אליו. אבל בזמן אמת העובדות האלה לא שינו לאיש.
מתודלקים מהפרסום, עובדי אל על, ארקיע וישראייר השביתו את נתב"ג למשך יומיים ונסעו לקריית הממשלה להפגין נגד שר האוצר יאיר לפיד. הם הבעירו צמיגים, קראו "העם דורש צדק אווירי", ושאלו "עם מי תטוסו במלחמה הבאה?". יו"ר ההסתדרות דאז עופר עיני איים שהשביתה תימשך בלי הגבלת זמן, ותזלוג לענפי משק אחרים "עד שיימצא פתרון". גם הוא דיבר על פיטורים של עשרת אלפים עובדים כתוצאה מהרפורמה. השביתה הסתיימה רק לאחר שהמדינה התחייבה לשפות את החברות הישראליות בעוד חצי מיליארד שקל בשנה למימון עלויות האבטחה.
אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אמר ש"אף אחד לא רוצה בשביתה אבל אין ברירה אחרת. ריצת האמוק להעביר את זה פשוט מוזרה". אגב, "ריצת האמוק" הזאת נמשכה שבע שנים, והחלה בשנת 2006, כשהאיחוד האירופי פנה לשר התחבורה דאז שאול מופז, והציע לחבר את ישראל למהלך הליברליזציה של תעופה באירופה. הוקמה ועדה שהמליצה ללכת על זה, אבל האיומים הפחידו את הפוליטיקאים והעסק נדחה עם ועדות נוספות ודיונים אין קץ, עד שנחתם ב־2013 במהלך מדורג על פני חמש שנים. ועדיין, האיומים פעלו את פעולתם והסעיף שיאפשר הקמת בסיסי־משנה של חברות זרות לא הופעל עד היום.
מחקר של בנק ישראל שבחן את "שמיים פתוחים" שמונה שנים לאחר שיושמה, מצא שהיא הובילה לזינוק של מיליונים במספר יציאות הישראלים לחו"ל, כולל בעשירונים התחתונים. בניגוד להפחדות, מספר הטיסות גדל גם בקרב החברות הישראליות, והן נהנו מפירות ההסכם כמו כולם. במקביל, נתח השוק של החברות הישראליות ירד רק מעט, מ־35% לפני הרפורמה לכ־30% אחריה. גם תחום התיירות בישראל לא נפגע, ומספר המועסקים בו והכנסותיהם צמחו מאז "שמיים פתוחים" בהתאם לקצב הבינלאומי.
בעבר רווחו כתבות שחישבו כי חופשה בחו"ל זולה יותר מחופשה בארץ, בשל המחיר הגבוה של בתי המלון בישראל, והמחיר הנמוך היחסי של טיסות הלואו־קוסט וטיסות המשך. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז החלה המלחמה, כבר לא רואים כתבות כאלה, מסיבה פשוטה – מחירי הטיסות זינקו לשמיים. חברות התעופה הישראליות, ובראשן אל על, זכו לרווחים אדירים ואין בכך שום פסול, אבל הציבור למד בדרך הקשה את המשמעות הכלכלית של שוק תעופה לא תחרותי עם חברה דומיננטית אחת ששולטת בעסק.
במובנים רבים, פתיחת נתב"ג לחברות זרות היא הרגל המסיימת של הסכם "שמיים פתוחים" המוצלח לכל הדעות. אנו זקוקים, בשגרה ובחירום, לחיבור הדוק יותר לאירופה, לגיוון אפשרויות הטיסה שלנו, ולשוק תחרותי שיהיה אתגר גם לחברות הישראליות, ויחייב אותן להתאמץ בעבור לקוחותיהן. מובן שעל הממשלה לוודא שהתחרות אכן הוגנת, ואם יש רגולציות שמושתות על החברות הישראליות בלבד, צריך לבטלן או לשפות אותן על כך. אם שרת התחבורה רגב תלך עד הסוף בסיפור הזה היא ראויה לכל השבחים. מי יודע, אולי יום אחד היא תכניס גם את "אובר" לישראל למרות התנגדותם המאורגנת של נהגי המוניות? השמיים הם הגבול.