הפורעים היהודים שעושים דין לעצמם ופוגעים בכפרים פלסטיניים הם בעיה, אבל הרבה יותר קטנה מכפי שעושים ממנה, ובוודאי לא כזו שמצדיקה שימוש בכלי דרקוני כמו צו מעצר מנהלי. מדובר בכמה עשרות נערים בסך הכול, אך מערכת אכיפת החוק בישראל מקדישה לה באופן לא מידתי גם את המפלג לפשיעה לאומנית בימ"ר ש"י וגם את המחלקה היהודית בשב"כ – שעליה, אגב, השר איתמר בן־גביר אינו אחראי.
שתי היחידות הללו עתירות בתקנים, תקציבים ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים, ועם כל הכלים האלה הן לא מצליחות לאסוף מודיעין וראיות, לגבש כתב אישום ולהביא להרשעה של אותם נערים.
עוד כתבות בנושא
בתוך הקו הירוק יש משפחות פשע, סוחרי סמים, גובי פרוטקשן ורוצחים. בשנתיים האחרונות נרצחו במגזר הערבי בישראל 431 אזרחים. אם מציאות דרקונית דורשת כלי דרקוני, אין מחלוקת שמאות נרצחים היא מציאות הרבה יותר דרמטית שזקוקה לכלים קיצוניים, עוד לפני הנוער ביהודה ושומרון.
הכי מעניין
הפושעים הללו מסוכנים, חמושים וגם מתוחכמים הרבה יותר מאותם נערים, ועדיין המשטרה מתאמצת לאסוף ראיות ולהעמיד אותם למשפט. מדוע אנחנו לא רואים את אותם מאמצים גם בימ"ר ש"י ובשב"כ, והפתרון הוא מעצר מנהלי? כי אפשר לעשות את זה, כי אם המערכת מקבלת כלי עם כוח אדיר שפותר לה כאב ראש בלי יותר מדי מאמץ, חזקה עליה שהיא תשתמש בו גם אם לא חייבים.
כמו הרב נבון, הדמוקרטיה היא גם לא הדת שלי, אבל שימוש בצו מעצר מנהלי מול נערים שמשתוללים בכפר פלסטיני הוא כמו להפעיל פטיש נגד זבובים. ימ"ר ש"י מוזמן לצותת להם לטלפונים, לטמון להם מארבים ומעקבים, ולפעול מולם כמו מול כל עבריין.
כמתיישב שסולד מהמעשים של אותם נערים, בעיניי חשוב יותר לדרוש מהמערכות הללו, שכבר פועלות במשך שנים, להביא תוצאות – ולא להעניק להם כלי שעושה להם עבודה קלה.
כתובת תג מחיר בכפר סלפית בשומרון, 2023. | צילום: נאסר אישתיה, פלאש 90
מעצר מנהלי הוא שלילת חירותו של אדם מבלי שאומרים לו במה הוא נאשם, מבלי לתת לו יכולת להתגונן או להציג בפניו ראיות ממשיות. במקרים מסוימים השימוש בכלי הזה מוצדק, למשל כאשר לא רוצים לחשוף מקורות מודיעיניים, או כשצריך לעצור פצצה מתקתקת לפני פיגוע. אבל מניסיון העבר, תהיה זו תמימות להאמין שמערכת אכיפת החוק תשתמש בכלי הזה במשורה, ורק כשיש הצדקה אמיתית. על עבירות הרבה פחות חמורות המערכת כבר שללה מחשודים חירות ותנאים בסיסיים.
אירועי "תג מחיר" למיניהם אינם עניין חדש. הזעקות מחרישות האוזניים בתקשורת, והצגת המעשים הללו כאיום אסטרטגי על הביטחון הלאומי, היו דומות גם כשהיה מדובר בכתובת גרפיטי על דלת של כנסייה.
באותו טור של אורי אליצור ז"ל שהרב נבון מזכיר, הוא מציין בין השאר את "השיח המתלהם והגוזמאות ממינכאהוזן... שר החוץ ליברמן אמר שמי שעשה את זה 'מסוכן לישראל יותר מהגדולים שבאויביה'. ואתה שומע את זה ורוצה לצעוק להם: תגידו, התחרפנתם לגמרי? נער מתבגר טיפש שחותך צמיגים של רכב צבאי מסוכן לישראל? עד כדי כך ישראל חלשה? תשתדלו לתפוס אותו, תשלחו אותו למוסד לנוער עבריין, או תכניסו אותו אפילו למאסר של שנה".
אי אפשר גם להיתלות בטור הזה, ובאותה נשימה להציע להתייחס לנערים האלה כפי שמתייחסים לפעילי טרור של חמאס או הג'יהאד האסלאמי. מבלי לזלזל בעבירות שביצעו לכאורה, גם בעוד מאה גלגולי חיים הם לא יגרדו את הכמות וה"איכות" של הטרור הערבי. הם שורפים אולי מכונית בכפר פלסטיני, אבל מהעבר השני יושבים מחבלים שעסוקים בתוכניות לרצוח כמה שיותר יהודים בפעולה אחת.
אם הייתי צריך לייעץ לשר הביטחון, הייתי קורא לו להגביר בכל דרך אפשרית את הביטחון של תושבי יהודה ושומרון ביישובים, בגבעות ובחוות. היית דורש שכל התגרות ערבית במתיישבים תזכה לתגובה צה"לית הולמת, ולא תייצר ריק שאליו נכנסים נערים חמומי מוח.
חשוב לא פחות: הייתי קורא גם לשר החינוך ושר הרווחה לחשוב איך מטפלים בנוער הזה, וקורא לרבני ישראל שמאמינים בכוחו של החינוך ובכוחה של אמונה לתקן את האדם, לצאת בהמוניהם לגבעות השומרון, להעביר שיעורי תורה לנוער הזה, ולהחזיר אותו לדרך הישר.