מה ראוי לכתוב על ההתפרעויות השיטתיות של קומץ נערי גבעות? אין צורך לגנות, אין טעם לחנך, אין מה להטיף – אך צריך לדרוש בתוקף ביטחון וסדר.
למה אין צורך לגנות? כי יפה לימד אותנו אורי אליצור ז"ל, שאיש אינו מצפה מכל תושב בתל אביב לגנות כל מעשה אונס או פריצה שנעשה בעירו. אזרחים שומרי חוק אינם אחראים לפעילותם הבריונית של כמה עבריינים, ולכן גם אינם אמורים להזדרז ולגנות כל מעשה פשע של העבריינים הללו. אין טעם גם לנסות לחנך את הנערים הללו במאמרי תוכחה, כי הם לא קוראים אותנו, ולא אכפת להם מה אנחנו חושבים וכותבים. אני לא יודע אם החבורה הזו מקשיבה למישהו בעולם, אבל אם כן – המישהו הזה איננו אני, ומן הסתם גם לא אתם.
עוד כתבות בנושא
אין מה להטיף לתושבי יו"ש כנגד ההתפרעויות הללו, כי רובם המוחלט והמכריע חושבים כך בעצמם. באופן כללי אין ביישובים קרקע פורייה לבריונות, אין סביבה תומכת ואין אוכלוסייה אוהדת. יש קבוצה זעירה של נערים פרועים, שהתקבצו מכל רחבי הארץ לכמה גבעות ביהודה ובשומרון, ופוגעים כרצונם בערבים וביהודים. הם מיעוט קטן לא רק בהתיישבות המבוססת, אלא אפילו בגבעות; שלא לדבר על המפעל החשוב של החוות, שהולך בנתיב שונה לחלוטין. ראשי הרשויות ביו"ש כבר תקפו בחריפות את המיעוט הזעיר של המתפרעים, ואין מה להטיף למתיישבים בנושא הזה.
מה בכל זאת אפשר וצריך לעשות? לדרוש מרשויות המדינה לטפל בנחישות בבריונות הזו – כפי שצריך לטפל בפשיעה בכל מקום ואתר בישראל. למרבה הצער, לא בטוח שהשר לביטחון פנים קשוב לדרישה הזו. כשם שבתחום תאונות הדרכים קשה להאמין שמי שמעורב בכל כך הרבה תאונות יילחם בנחישות לאכיפת חוקי התנועה, כך גם בתחומים אחרים נדמה לעתים שהשר בן גביר מחבב אנרכיה וחש בה כדג במים.
השר איתמר בן גביר | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אז למי נותר לנו לפנות? הכתובת האחרונה היא שר הביטחון. בצער רב, ובהיעדר אופציות אחרות, צריך לתבוע משר הביטחון לחדש לזמן מוגבל את המעצרים המנהליים ביהודה ובשומרון. כאשר נכנס השר כ"ץ לתפקידו הוא הודיע בנחרצות על הפסקת המעצרים המנהליים ליהודים ביו"ש. בזמנו חשבתי שזה צעד חיובי; עכשיו אני נאלץ להודות שזו הייתה כנראה שגיאה. אני מבין שלא קל לפוליטיקאי מכהן להודות בטעות, אך נראה שאין ברירה: הנסיבות השתנו, והמעצרים המנהליים צריכים לחזור.
הכי מעניין
מעצרים מנהליים פוגעים בדמוקרטיה, גם אם יוגבלו לזמן קצוב – אך דמוקרטיה אינה הדת שלי. צריך לאזן בין ערכים, ופגיעה מדודה וזמנית בערכי הדמוקרטיה היא מחיר סביר תמורת חיסול האנרכיה. חכמינו לימדו אותנו שנוקשות שלטונית סבירה עדיפה על הקטסטרופה של "איש את רעהו חיים בלעו" (אבות פ"ג מ"ב). משטרת ישראל החלה להשתמש במעצרים מנהליים גם כנגד ארגוני הפשיעה בתוך ישראל הקטנה, וקשה לראות נימוק מכריע למה לא להשתמש באמצעי הזה במידה מוגבלת גם כנגד עבריינות אידיאולוגית ביהודה ובשומרון.
האם אין במעצרים מנהליים כאלו סכנה של מדרון חלקלק? בהחלט יש, אך דומני שגם ההתפרעויות השיטתיות שאנו רואים בשבועות האחרונים אינן בדיוק מישור מחוספס. גם שם יש סכנה של הידרדרות מהירה, וחוששני שההחלקה במדרון הזה כבר בעיצומה. האלימות של קבוצת שוליים זעירה סותרת את ערכינו המוסריים, פוגעת באופן אנוש בתדמית ההתיישבות והמדינה כולה, וגם מאיימת על עצם התפיסה שממשל צבאי ישראלי יכול להיות פתרון סביר לטווח הבינוני והארוך. אני נמנה על אלו שמאמינים שזה הפתרון הרצוי גם לעזה; אך אם ממשל צבאי לא יצליח חלילה להשליט סדר אפילו ביהודה ובשומרון, איך נוכל לצפות שיום אחד יוחל גם באזור נוסף?
ההתפרעויות האלימות אינן שלוחה אידיאולוגית של ההתיישבות ביו"ש, אלא איום ממשי על התפתחותה. כמו בכל אזור אחר בארץ, צריך לתבוע מרשויות האכיפה לבלום בכוח את ההתפרעויות הללו. אדוני שר הביטחון, שים לזה סוף.