פרשת "פצ"ר-גייט": לוין מבקש למנות את השופט בדימוס יוסף בן-חמו

שר המשפטים יריב לוין שיגר לממלא לקום נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, מכתב לצורך התייעצות בנוגע למינוי של מפקח על חקירת פרשת הדלפת הסרטון מחקירת שדה תימן וטיוח הבדיקה ('פצ"ר-גייט'), במקומה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה.

במכתב ציין לוין כי הוא מבקש למנות לתפקיד את שופט בית המשפט המחוזי בדימוס, יוסף בן-חמו, שייקלט לצורך מילוי תפקיד זה כעובד מדינה. עוד ציין לוין במכתבו להרשקוביץ כי הנהלת בתי המשפט דחתה את בקשתו לאפשר מינוי שופט מחוזי מכהן לשמש כמפקח על החקירה הרגישה.

"השופט בדימוס בן-חמו שירת כשוטר, חוקר ותובע משטרתי במשטרת ישראל (שירת במשטרת ישראל בין השנים 1974-1982), הוא עבד כעורך דין עצמאי (בין השנים 1982 – 1998). הוא כיהן כשופט בבית משפט השלום לענייני משפחה (בין השנים 1998 – 2004), ומונה כסגן נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון בשנת 2004. לאחר מכן הוא כיהן כשופט (במינוי בפועל) ורשם בבית משפט מחוזי בנצרת (בין השנים 2011 – 2014), וכיהן כשופט בית המשפט המחוזי בנצרת (בין השנים 2020-2014). במהלך שנות כהונתו כשופט עסק רבות בתיקים פליליים. משכך, מדובר באדם בעל שיעור קומה, משפטן מובהק בעל ניסיון משמעותי בתחומים הרלוונטיים, אשר הכשרתו ומעמדו כמובן אינם נופלים מאלו של פרקליט בכיר", ציין לוין במכתב ההיוועצות.

כזכור, ביום ראשון השבוע קיבלו שופטי בג"ץ את העתירה נגד מינוי השופט בדימוס אשר קולה, נציב תלונות הציבור על שופטים, למפקח על החקירה, אך קבעו כי השר לוין מוסמך למנות גורם אחר העומד בקריטריונים שאותם ציינו. ראש ההרכב, השופטת יעל וילנר, ציינה בחוות הדעת העיקרית אותה כתבה כי "המקרה שלפנינו מאופיין בנסיבות נדירות וחריגות ביותר, שעולות כדי "הכרח" להעביר את סמכות הפיקוח של היועמ"שית לגורם אחר, ועשויות להצדיק חריגה מהכלל שלפיו העברת הסמכות כאמור צריכה להיות דווקא לגורם בכיר בייעוץ המשפטי לממשלה או בפרקליטות המדינה... קיים קושי ממשי להפקיד את הפיקוח על החקירה בידי בכירי הייעוץ המשפטי לממשלה או בכירי פרקליטות המדינה".

וילנר ציינה עוד כי בפגישה שעסקה בבדיקת פרשת ההדלפה השתתפו בכירים רבים בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לממשלה, "בשים לב להיקף המשתתפים בפגישה ולמעמדם הבכיר; ובהינתן יחסי הכפיפות בין יתר בכירי הייעוץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, שלא השתתפו בפגישה, לבין ראשי מערכות אלו, שנטלו בה כאמור חלק – אני סבורה כי יש בנסיבות אלו כדי להצדיק חריגה מכלל היסוד, שלפיו אין להעביר את סמכויות היועמ"שית לפיקוח על חקירה פלילית קונקרטית לגורם מחוץ למערך הייעוץ המשפטי לממשלה או פרקליטות המדינה".

עם זאת, וילנר הדגישה כי "אין בהכרה בסמכות השר, בנסיבות חריגות ונדירות כבענייננו, להעביר את סמכויות הפיקוח של היועמ"שית לגורם חיצוני, כדי להטיל דופי במוסד הפרקליטות עצמו, כרשות התביעה של מערכת אכיפת החוק בישראל; וזו אף עמדתו של השר, כעולה מדבריו בדיון שנערך לפנינו. זאת ועוד: החלטתו הנדונה של השר מעבירה סמכויות פיקוח על החקירה דנן מהיועמ"שית בלבד, ולא מעבירה סמכויות של גורמים אחרים בפרקליטות. כמו כן, החלטת השר מעבירה את סמכויותיה הנדונות של היועמ"שית לעובד מדינה מסוים אחר, ולא לאף גורם מלבדו, לרבות עובדיו או צוותו".

בנוגע למינוי השופט קולה ציינה וילנר כי לשונו של החוק "פשוטה וברורה; ולפיה אסור לנציב לעסוק בכל עיסוק אחר, יהיה אשר יהיה. הדיבור 'עיסוק' אינו מסויג ואינו תוחם עצמו למאפיינים כלשהם. בענייננו, אין ספק כי פיקוח או ליווי של חקירה פלילית באים בגדר 'עיסוק', אף אם מדובר בעיסוק זמני ומוגדר; ואף אם הוא אינו כרוך בקבלת שכר... החשש מקיומו של ניגוד עניינים ניצב בבסיס איסור העיסוק... נועד אפוא למנוע מצב בו האדם הממלא את תפקיד הנציב יעמוד בפני ניגוד עניינים בין משרה או עיסוק אחר, לבין תפקידו כנציב. ואכן, בענייננו קיים קושי מוסדי במילויו של הנציב את תפקיד היועמ"שית שהוטל עליו. תפקיד זה עלול ליצור ניגוד עניינים, כאשר החלטות שהתקבלו בעקבות הנחייתו ותחת פיקוחו של הנציב בקשר לפרשה דנן, יעברו תחת שבט ביקורתם של בתי המשפט; זאת, בעוד שהשופטים היושבים בדין נתונים לביקורתו בכובעו כנציב. כפי שהדגשנו בדיון שהתקיים לפנינו, הדברים אמורים מבלי להטיל דופי בנציב, השופט (בדימוס) אשר קולה, אשר אין חולק על יושרתו וכישוריו. לנוכח הקושי המוסדי האמור, אף אין בהעברת תפקיד הנציב לממלא מקומו, אשר שמורה למקרים בהם עלולה להתעורר נבצרות ארעית... כפי שהציע השר, כדי להביא את הדבר על פתרונו".

השופטת גילה כנפי שטייניץ הוסיפה והדגישה את נפיצותה של הפרשה ואת החובה לדאוג להשבת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק: "מדינת ישראל נקלעה לאירוע יוצא דופן, אולי חסר תקדים. במוקד חקירה פלילית מצויה הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר, וכן שורה של קצינים בכירים במערך הפרקליטות הצבאית. היועצת המשפטית לממשלה וכן גורמים בכירים נוספים מטעמה השתתפו בהתייעצויות הנוגעות לאופן בדיקת פרשת ההדלפה וחלקם אף פיקחו על הליך הבדיקה. אין עוד חולק כי כתוצאה מנסיבות אלה, לפחות בשלב זה, מנועה היועצת המשפטית לממשלה מלעסוק בחקירה. אף לא מן הנמנע כי במסגרת החקירה יעלה צורך בגביית גרסתם של גורמים בכירים נוספים במערך הייעוץ המשפטי והפרקליטות שהיו שותפים לסוד ההתייעצויות".

לדבריה, "נסיבות מיוחדות ורגישות אלה, הן שהולידו 'התנגשות איתנים', כשעל כפות המאזניים ערכים כבדי משקל: מן העבר האחד – הגנה על עצמאותן של רשויות האכיפה, עצמאות שלא ניתן להפריז בחשיבותה במשטר דמוקרטי; ומן העבר השני - ההגנה על ניהול חקירה עצמאית ואמינה ללא מורא וללא משוא פנים – על מנת שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה. מדובר בשני ערכים שבמקרה הרגיל דרים בכפיפה אחת, אך במקרה שלפנינו, ובשל מעורבותם הישירה של בכירים במערכת בפרשה הנחקרת, הם מתנגשים חזיתית. בהעדפתו של האחד כרוכה הפגיעה באחר. בעוד שעמדת הפרקליטות הניחה את מלוא המשקל על הערך הראשון, עמדת השר הניחה את מלוא המשקל על זה השני. על כף המאזניים מוטל אמון הציבור ברשויות האכיפה – החשש מאובדנו והצורך בשיקומו".