ניצחונו של זוהראן ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו־יורק אמור להדליק נורה אדומה בישראל. במשך עשרות שנים היו ישראלים שהזהירו מפני הנחשול המדיני הממשמש ובא. אנשים המכירים היטב את זרמי העומק של החברה האמריקנית טענו שאנחנו בבעיה. הם צפו את עלייתם של נחשולי איבה גם מתוך השמאל הקיצוני וגם מתוך הימין הפופוליסטי – אשר רק השנאה לישראל מאחדת אותם.
אבל ממשלת ישראל התעלמה מהאזהרות. היא התבשמה מהתמיכה של רפובליקנים שמרנים ואוונגליסטים נוצרים, והאמינה שהכול תקין. שני הניצחונות של דונלד טראמפ כמו הוכיחו לממשלה את צדקתה. וושינגטון עמדה לצד ירושלים בעניין עזה, תקפה יחד עם ירושלים באיראן, וסייעה לישראל לנצח במלחמת 7 באוקטובר.
אבל בשעה שבחדר הסגלגל מצבנו טוב למדי, זרמי העומק משנים את פניה של ארה"ב. בימין הרחוק תוקפים אותנו בשצף קצף טאקר קרלסון, סטיב בנון וחבריהם. בשמאל העמוק מסתערים עלינו ברני סנדרס, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז וחבריהם.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
המתונים עומדים מנגד. הם מתייחסים למדינה היהודית בספקנות, חשדנות ומבוכה. משום כך העמדות האנטי־ישראליות של זוהרן ממדאני לא חסמו את דרכו לראשות עיריית ניו־יורק. גם אם הן לא הועילו לו, הן לא הזיקו. העובדה שבראש העיר בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם יעמוד אנטי־ציוני מובהק צריכה להדיר שינה מעינינו. היא מעידה על מה שעלול להתרחש בבית הלבן ובגבעת הקפיטול בתוך שנים אחדות.
ניצחונו של ממדאני אמור להדליק נורה אדומה בעולם היהודי. אין מענה חד־משמעי לשאלה אם הפרוגרסיבי הצעיר יליד אוגנדה הוא אנטישמי או לא. אבל ברור לחלוטין שחלק מתומכיו הם שונאי ישראל, ושהוא מקדם קהילות העוינות את הקהילה היהודית. לכן רבים מיהודי ניו־יורק חשים בסוף השבוע הזה מועקה שלא ידעו כמוה מאה שנים. פתאום אין ודאות אם העיר שהיטיבה כל כך עם היהודים עדיין בטוחה להם. אין ביטחון בכך שהעיר שהיהודים תרמו לה רבות כל כך עדיין מוקירה אותם. אין זה מקרי שיש מי ששוקל כעת אם לעבור מניו־יורק לפלורידה, לקנדה או לישראל. רבים חשים חרדה שלא חשו כמותה מעולם.
אבל ממדאני הוא לא ראש העיר המוסלמי הראשון או האחרון שזוכה לעמוד בראש כרך מוביל. התמורות הדמוגרפיות הגדולות שמתרחשות בכל המערב משנות את המפה ויוצרות מציאות חדשה, שבה מקומם של היהודים לא ברור ולא בטוח. לכן לבחירות העירוניות בניו־יורק יש משמעות גלובלית. הן מחייבות קהילות יהודיות בכל רחבי העולם לחשוב מחדש, להיערך – ולשקול ברצינות רבה את העלייה ארצה.
הפגנה פרו פלסטינית בניו יורק | צילום: ANGELA WEISS / AFP
אבל ניצחונו של ממדאני אמור להדליק נורה אדומה גם אצל מעצבי הסדר הכלכלי־חברתי העולמי. הסיבה העמוקה לכך שאדם בעל השקפת עולם סוציאליסטית קיצונית נבחר להוביל את אחת הערים העשירות בעולם אינה אנטי־ציונות ואינה אנטישמיות. הסיבה היא יוקר המחיה, יוקר הדיור והשחיקה של השכר ומעמד הביניים. הסיבה היא שלצעירים רבים אין ביטחון כלכלי ואופק כלכלי, שהפערים החברתיים היו לבלתי נסבלים. הסיבה היא שהקפיטליזם של המאה ה־21 נעשה דורסני וחזירי.
הנתונים בלתי נתפסים. בארבעים השנים האחרונות מספר המיליארדרים בארה"ב עלה פי שישים. חמשת האנשים האמידים באמריקה מחזיקים הון של כ־1.5 טריליון דולר. ומתוך כל דולר של עושר לאומי – 31 סנטים נמצאים בידי המאיון העליון, ורק 2־3 סנטים נמצאים בידי מחצית האוכלוסייה.
פירוש הדבר הוא שחזרנו כ־120 שנים לאחור אל העידן של רוקפלר וקרנגי, הברונים השודדים. במאה ה־21 הקפיטליזם ההגון והמרוסן של אחרי השפל הגדול פינה את מקומו לקפיטליזם חסר עכבות וגבולות. כאשר אין שום יחס בין נסיקת ההון ועליית הפריון ובין שחיקת שכר העבודה, התוצאה היא זעם. כאשר העתיד אינו מבטיח מהעבר, ובהווה אין שום הוגנות – התוצאה היא מרי.
לכן הניצחון של ממדאני הוא לא רק נורה אדומה, אלא גם צפירת אזעקה. הוא מלמד אותנו כי דור אמריקני חדש לא מוכן להשלים עוד עם העוולות של שיטה כלכלית־חברתית שהסתאבה. מי שרוצה למנוע אסון סוציאליסטי או מפולת פשיסטית חייב למצוא דרך לתקן את הקפיטליזם של 2025. מי שרוצה למנוע מהפכה חייב להציע רפורמה.
אם אילון מאסק וג'ף בזוס ימשיכו לנהל את העולם כפי שהם מנהלים אותו – העתיד יהיה של זוהרן ממדאני ובני דמותו.