ביממה האחרונה מספר עיתונאים הציפו את התקשורת עם הכותרת לפיה עשרות תיקים פליליים חמורים תקועים חודשים בבית המשפט מחמת "סירובו" של השר לביטחון לאומי למנות "ממונה על החסיונות". אכן, זה נשמע מעט כמו סינית עבור מי שאינו מעורה בפרטים, אבל כבר מהאופנסיבה התקשורתית הרחבה ניתן להסיק שיש כאן עניין בעל חשיבות רבה, לכל הפחות מבחינת המנצחים על התזמורת.
זהו מורה נבוכים, אם תרצו. נפרק, נתבונן ונרכיב.
תעודות חיסיון מעניקות לפרקליטות היתר, מכוח פקודת הראיות, להסתיר מידע מנאשמים בהליך פלילי. זהו כלי חריג במיוחד בדמוקרטיה, שבה הכלל הוא קלפים גלויים מול נאשם בפלילים.
הכי מעניין
בדיוק משום כך קבע המחוקק מנגנון איזונים ובלמים: תעודת חיסיון מחייבת את חתימת השר הרלוונטי, כדי להבטיח ביקורת חיצונית, אזרחית, על גורמי החקירה והתביעה. נוסף על כך, הנאשם אף רשאי לערער בבית המשפט על החלטת מתן התעודה.
עם השנים התרבו הבקשות לתעודות חיסיון – תופעה מטרידה בפני עצמה – ולכן המחוקק אפשר לשר לביטחון לאומי להאציל את סמכותו לגורם חיצוני מטעמו כדי להקל על העומס. חשוב להדגיש - ההאצלה אינה גורעת מסמכות השר; היא מתקיימת במקביל אליה. כך קובע הדין המנהלי וכך קבע גם הייעוץ המשפטי במפורש בחוות דעת.
לאורך השנים כיהן אדם אחד ויחיד כממונה על החסיונות ובמקביל מספר התעודות שניתנו הלך והאמיר. השר בן-גביר ביקש עם כניסתו לתפקיד להוסיף ממונה נוסף – בקשה הגיונית ואף מתבקשת. אם מטרת המנגנון היא לייצר ביקורת אמיתית על הוצאת תעודות חיסיון, הרי ששני גורמים שונים יכולים להבטיח גיוון מחשבתי ולמנוע "אוטוסטרדת חתימות" אוטומטית. גם העובדה שהמערכת נלחמת על שמירת ממונה יחיד בהחלט מעוררת שאלות.
אלא שכאשר השר ביקש לקדם את בחירתם של שני ממונים, הפקידות פשוט סירבה לקדם את הנושא. סליחה, לא סירבה, הפסיקה את התנדבותה לקדם את הנושא. הושמעו דברים מעין "כן כן אדוני השר", אך ללא מעשים. רק לאחר לחצים ממושכים יצא לבסוף מכרז חדש שנמצא כעת בעיצומו.
הפקידות הבינה שהיא בבעיה בסוגיה המשפטית לגופה, אז מה עושים? כמובן – אצו רצו השליחים וצצו הידיעות התקשורתיות המקבילות על כך שהליכים פליליים חמורים "תקועים" בגלל "בן גביר".
תרגום למילים פשוטות - התביעה רוצה להסתיר מידע מנאשמים והיא מסרבת, בניגוד לחוק, להביא את העניין לאישור הגורם היחיד שהמחוקק קבע לצורך זה - השר. בניגוד להוראת החוק הם פשוט לא הביאו לשר את תעודות חיסיון לחתימה, כך ממש. ועכשיו הם מלינים שהכל "תקוע".
היועמ"שית גלי בהרב־מיארה | צילום: צילום: אורן בן חקון
מתוך הדיווחים התקשורתיים עולה שהייעוץ המשפטי לא מוכן ש"גורם פוליטי" יעסוק בתעודות החיסיון (ובלתי נתפס שעיתונאים חוזרים על האבסורד בלי הפעלת ביקורת אישית), סליחה? זה החוק. זה מה שהיה מאז ומעולם. וזה מה שקורה במקביל ברגע זה ממש אצל כל השרים האחרים. רק לאחרונה היועצת המשפטית הלינה על שר הביטחון שאינו חותם מספיק מהר על תעודת חיסיון שהיא חפצה בה, מאוד.
זה מובן מאליו אצל השרים האחרים, אבל אצל בן גביר? זה כבר אירוע "משפטי" אחר, כמובן.
קוראים יקרים, הכל הצגה, ולא הצגה מוצלחת אלא אחת כזו שאתה אומר לעצמך אומנם הלך הכסף על הכרטיס אבל אין סיבה שאשאר לצפות בהמשך הפארסה הזו.
ולא פחות חשוב - שימו לב איך הייעוץ המשפטי, שחלש מאוד באירוע המשפטי לגופו פונה למערכה תקשורתית כדי לייצר מינוף ולחץ. ושימו לב איך התקשורת, כמובן, בתזמורת אחידה - "גיל לימון אמת ותורתו אמת והמחוקקים בדאים".
המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
התקשורת צריכה לספק לציבור מידע עובדתי ומשפטי לצד מיפוי של ההקשר הרחב, הדינמיקות והמגמות. במקום זאת אזרחי ישראל מקבלים משהו אחר, אחר לגמרי.
זה לא אירוע נקודתי. אנו עדים למערכה רחבה, רבת חזיתות וזירות, שמטרתה ניתוק חברי הממשלה הנבחרת מהזרועות הממשיות של רשות המבצעת ומסמכויותיה החוקיות. זהו מבצע עריפה משפטי, אם תרצו. וזה לחלוטין לא חשוב אם אתם מתומכיה או מתנגדיה של הממשלה, יש כאן פגיעה ביסודות הבית של כולנו. זוהי כפירה בעצם החובה לציית לכללי המשחק, ערעור יסודות שלטון החוק.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
