הוול סטריט ג'ורנל חשף השבוע כי חמאס דרש את גופותיהם של יחיא ומוחמד סינוואר כחלק מהמשא ומתן לשחרור החטופים.
עוד כתבות בנושא
חמאס לא רוצה זאת כמחווה בירוקרטית או סמלית בלבד. הדרישה הזו חושפת שוב את מה שבאמת מניע את ארגון הטרור: תעמולה ותפיסה. לא חיי אדם, לא שיקום עזה ולא עתיד אנשיו. מטרתו של חמאס היא פסיכולוגית גרידא, להפוך אפילו את המוות לבמה לנרטיב ההתנגדות והניצחון שלו.
מה חמאס רוצה? הוא רוצה מחזה, "הלוויית ניצחון". הוא רוצה להציג את גופות האחים סינוואר כקדושים מעונים, להמחיש את התנגדותו לכאורה לישראל, ולשדר לעולם הערבי ולעזתים עצמם שהוא לא הובס.
הכי מעניין
עבור חמאס, כל סצנה כזו היא ניצחון תעמולתי. גם כאשר עזה בהריסות, מנהיגיה עודם מסתתרים מתחת לאדמה ואלפי משפחות ברצועה איבדו הכל, ארגון הטרור נאחז בדימויים המקיימים את אשליית הניצחון.
עוד כתבות בנושא
זה לא חדש. מאז ה-7 באוקטובר, חמאס מעולם לא סטה מגישה זו. הוא ממשיך לדרוש, לאיים ולתמרן מסגרות הומניטריות כדי לשרת את מטרות התעמולה שלו. כל משא ומתן הופך לשלב. כל עיכוב הופך להוכחה לעוצמתו לכאורה.
אפילו ביחסיו עם ארצות הברית, ולמרות התיווך הקטארי, חמאס משחק משחק כפול. הוא יושב ליד השולחן ומעמיד פנים שהוא מנהל משא ומתן, ובמקביל מכתיב תנאים כאילו כבר ניצח במלחמה. העסקה הנדונה אינה נקודת סיום אלא תחילתה של עוד תהליך ממושך שבו חמאס ימציא כל טיפת מינוף סמלית שהוא יכול.
כיצד ארגון טרור, שצריך להיות מושפל ומבודד, עדיין מצליח לכפות את הנרטיב שלו על השיח העולמי? כי חמאס מבין משהו שאויביו שוכחים לעתים קרובות: בסכסוך מודרני, תפיסה היא כוח. בעוד שישראל מתמקדת בפעולות צבאיות, חמאס משתמש בכל דימוי, בכל מילה ובכל רמז לחולשה, והופך תבוסה צבאית לניצחון מדומיין.
שירי, כפיר ואריאל ביבס | צילום: ללא קרדיט
ראינו זאת בעבר. בכל פעם שחמאס החזיר חטופים או גופות חטופים, הוא עשה זאת כחלק מהופעה מחושבת ומוקפדת מראש. החזרת גופות משפחת ביבס, האם שירי ושני ילדיה, התינוק כפיר ואריאל, הייתה אולי הדוגמה הגרוטסקית ביותר.
שלוש הגופות הוצגו בפומבי על במה בעזה, מכוסות בקופסאות שחורות שסומנו בשמותיהן ובתמונותיהן, בעוד פעילי חמאס עמדו מהצד והודיעו על החזרת שבויי הדם. החילול היה כה קיצוני עד שאפילו מועצת זכויות האדם של האו"ם גינתה אותו כבזוי לחלוטין, פגיעה בכבוד האדם הבסיסי ובכל עיקרון מוסרי.
עוד כתבות בנושא
זו הסיבה שמחוות סמליות חשובות. כל ויתור בנימה, כל מסר דיפלומטי רך, כל מחווה הומניטרית שנראית תמימה, הם בעיני חמאס דלק למכונת התעמולה שלו.
חמאס אינו מבקש שלום או הקלה לתושבי עזה; הוא מבקש להשיב את יוקרתו האבודה בעולם הערבי והמוסלמי באמצעות מופע ראווה. ישראל והקהילה הבינלאומית חייבות להכיר בכך שמלחמה זו אינה עוסקת רק בשטח, טרור או בחטופים, אלא בנרטיב עצמו.
כאשר חמאס דורש את החזרת הגופות של האחים סינוואר, הוא אינו מנסה לשים קץ לסבלם של תושבי עזה. הוא מתכונן ל"הלוויית ניצחון", המעשה האולטימטיבי בתיאטרון ההתנגדות הגרוטסקי שלו.
עוד כתבות בנושא
