משולש הזהב החדש: וושינגטון, אנבידיה ואינטל

השקעת הענק של אנבידיה והרוח הגבית מהממשל האמריקאי הן לא רק חבל הצלה לאינטל, אלא שינוי טקטוני בכלכלה העולמית ככלל והישראלית בפרט

תוכן השמע עדיין בהכנה...

טראמפ כל כך רוצה בטובת אינטל, שהוא פשוט מצייץ עליה פעמים רבות. סוג של "פמפום", אבל מנשיא ארה"ב | מתוך חשבון ה-TRUTH של דולנד טראמפ.

טראמפ כל כך רוצה בטובת אינטל, שהוא פשוט מצייץ עליה פעמים רבות. סוג של "פמפום", אבל מנשיא ארה"ב | צילום: מתוך חשבון ה-TRUTH של דולנד טראמפ.

כתבתי כאן לא פעם על שקיעתה האיטית והכואבת של אינטל, מעצמת השבבים שהייתה פעם השליטה הבלתי מעורערת של עמק הסיליקון. במשך שנים, נדמה היה שהענק הכחול, שהוא גם המעסיק הפרטי הגדול ביותר בישראל, פשוט לא מצליח למצוא את הכיוון. החלפת מנכ"לים, שינויי אסטרטגיה, השקות מוצרים שהתקבלו בפיהוק - שום דבר לא עזר לעצור את הדימום מול מתחרות זריזות ורעבות כמו AMD ובעיקר מול עליונות הייצור הבלתי נתפסת של TSMC הטייוואנית והמוצרים הטובים בעולם של הענקית אנבידייה. רבים כבר הספידו את החברה וראו בה שריד לעידן אחר.

חברת אינטל | EPA/JOHN G. MABANGLO

חברת אינטל | צילום: EPA/JOHN G. MABANGLO

אלא שאז, ברגע אחד, כללי המשחק השתנו. לא בגלל טכנולוגיה חדשה או אסטרטגיה חדשנית, אלא בגלל שני כוחות אדירים שהתערבו במגרש: ממשל אמריקאי נחוש וענקית שבבים שמדפיסה כסף בקצב מסחרר. השבוע, הודיעה אנבידיה, מלכת הבינה המלאכותית, על השקעה של 5 מיליארד דולר באינטל. החדשות האלו, שהגיעו זמן קצר לאחר שהממשל האמריקאי עצמו הזריק קרוב ל-10 מיליארד דולר לחברה, שלחו את מניית אינטל לזינוק החד ביותר שלה מאז 1987. השוק, כך נראה, מריח הזדמנות משמעותית לשינוי מגמה.

עוד כתבות בנושא

לא טכנולוגיה, גיאופוליטיקה

הכי מעניין

כדי להבין את גודל המהפך, צריך להרים את העיניים מהדוחות הכספיים ולהביט במפה. העולם המערבי התעורר בשנים האחרונות להכרה מסוכנת: התלות שלו בנקודה קטנה על הגלובוס, טייוואן, בכל הקשור לייצור השבבים המתקדמים ביותר, היא חרב שמונחת על צווארו. המתיחות הגוברת עם סין הבהירה לממשל בוושינגטון, תחת הנהגתו של הנשיא טראמפ, שהבטחת שרשרת אספקה יציבה של שבבים היא לא עניין כלכלי, אלא עניין של ביטחון לאומי. זו לא רק תלות בעקבות המתיחות עם סין, אלא רצון אמיתי ויש שיאמרו פטריוטי של הנשיא האמריקאי לחזק את הכלכלה והתעשייה האמריקאית.

כאן נכנסת אינטל ($INTC) לתמונה. למרות כל צרותיה, היא עדיין יצרנית השבבים הגדולה ביותר על אדמת אמריקה. היא מחזיקה במפעלים, בידע ובכוח אדם שהם נכס אסטרטגי. ההחלטה של הממשל להשקיע בה ישירות, במקום רק להעניק סובסידיות, היא הצהרת כוונות ברורה. המסר הוא: "אנחנו צריכים אתכם חזקים". מעבר לכסף, ברור שאינטל תזכה כעת לרוח גבית אדירה בדמות רגולציה נוחה ומכסים שיועילו לה במאבק מול היצרניות האסייתיות. פתאום, החיסרון של אינטל - היותה חברה "כבדה" עם נכסים פיזיים יקרים בארה"ב - הפך ליתרון הגדול ביותר שלה.

האויב של אויבי הוא... השותף שלי?

אבל מה האינטרס של אנבידיה ($NVDA)? מדוע שהחברה הלוהטת ביותר בעולם, זו ששולטת ביד רמה בשוק הבינה המלאכותית, תשקיע במתחרה ותיקה ודועכת? התשובה, כמו תמיד, מורכבת ומרתקת.

חברת אנבדיה | EPA/JOHN G. MABANGLO

חברת אנבדיה | צילום: EPA/JOHN G. MABANGLO

אנבידיה היא חברת פאבלס  (Fabless) - היא מתכננת את השבבים המבריקים שלה, אך את הייצור עצמו היא משאירה לאחרים, בעיקר ל- TSMC אלא שהתלות הזו היא גם נקודת תורפה. TSMC מייצרת עבור כולם, כולל עבור המתחרים של אנבידיה. בכך שאנבידיה נכנסת כשותפה באינטל, היא משיגה כמה מטרות במכה אחת. ראשית, היא מפזרת סיכונים ומבטיחה לעצמה קו ייצור נוסף וחיוני על אדמה ידידותית. שנית, היא מחזקת את כושר הייצור של אינטל בתחום המחשבים האישיים, תחום שבו לאינטל עדיין יש דריסת רגל משמעותית. במקום להקים מפעלים בעצמה בעלות אדירה, אנבידיה "קונה" לעצמה יכולות ייצור קיימות בהשקעה קטנה יחסית, ובדרך מחלישה את TSMC ואת AMD שתישאר תלויה יותר במפעלים בטייוואן. זהו מהלך שחמט גאוני, שבו אתה מחזק את עצמך על ידי חיזוק יריב ותיק, והכל במטרה להחליש את היריבים המשותפים.

המיליארדים שבדרך (אבל לאט)

הפוטנציאל הכלכלי של שיתוף הפעולה הזה הוא אדיר. בנק אוף אמריקה כבר מיהר לפרסם דו"ח שמעריך כי ההסכם בין שתי הענקיות יכול לייצר הכנסות שנתיות של בין 25 ל-50 מיליארד דולר. דמיינו את השילוב: המעבדים (CPU) רבי העוצמה של אינטל משתלבים באופן הדוק עם מעבדי הבינה המלאכותית (GPU) הבלתי מנוצחים של אנבידיה, וכל זה מיוצר במפעלים אמריקאיים מתקדמים. התוצאה יכולה להיות דומיננטיות חסרת תקדים במרכזי נתונים, מחשוב ענן ומחשבים אישיים.

אבל חשוב לשמור על פרופורציות. לחבר שתי ספינות ענק כאלה בלב ים סוער זה תהליך שלוקח זמן. סנכרון טכנולוגיות, תיאום קווי ייצור והתאמת תרבויות ארגוניות ייקח שנים, והרווחים הגדולים לא יגיעו מחר בבוקר. באופן אירוני, מי שעשויה ליהנות מפירות בטווח הקצר היא דווקא אנבידיה, שכבר עכשיו מרחיבה את אפשרויות הייצור שלה.

מנכ"ל אנבידיה ג'נסן יונג | Patrick T. Fallon / AFP

מנכ"ל אנבידיה ג'נסן יונג | צילום: Patrick T. Fallon / AFP

ובכל זאת, עבור אינטל, זהו חבל הצלה שנזרק משמיים. זוהי הזדמנות היסטורית לחזור לקדמת הבמה, לא רק בזכות עצמה, אלא בזכות כוחות גדולים ממנה שהחליטו שהיא חשובה מדי מכדי ליפול. וההצלחה שלה, חשוב לזכור, היא הצלחה כבירה גם עבורנו. עם אלפי עובדים, מרכזי פיתוח ומפעל ייצור בקרית גת, אינטל היא עמוד תווך בכלכלה הישראלית. כשהגלים הגיאופוליטיים הגדולים מרימים את הספינה האמריקאית, הסירה הישראלית הקשורה אליה עולה יחד איתה. המבחן האמיתי של אינטל יהיה כעת היכולת שלה לנצל את ההזדמנות שנפלה בחלקה ולתרגם את ההשקעות והתמיכה להצלחה טכנולוגית ומסחרית אמיתית.

עוד כתבות בנושא