הזעם על חיסול בכירי חמאס הוא צביעות. מה שצריך להשתנות זו ההישענות של וושינגטון על האסלאמיסטים בדוחא.
הזעם שהביעו הקהילה הבינלאומית כמו גם העולם המוסלמי והערבי בעקבות התקיפה האווירית הישראלית נגד בכירי חמאס בדוחא, קטאר, לווה רק בזעם שהגיע מצד הממסד האמריקני לענייני חוץ. בלב התלונות שלהם לא עמד רק הכעס על המיומנות של צה"ל ושל מערכת המודיעין הישראלית – ועל נכונותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להתעלם מדעת הקהל העולמית – אלא גם הניסיון לתאר את הפעולה כמעשה של "מדינה סוררת" שמנצלת את קשריה עם ארה"ב במקום לנהוג כבעלת ברית נאמנה.
עוד כתבות בנושא
הנרטיב שנבנה סביב האירוע טען כי נתניהו הטעה או בגד בנשיא דונלד טראמפ לגבי התקיפה, וכתוצאה מכך הותיר אותו "מבוזה".
הכי מעניין
אבל העובדה החשובה ביותר שקשורה למה שקרה בדוחא הוסתרה כמעט לחלוטין מכלי התקשורת: השערורייה האמיתית היא שמי שמנהלים את פעולות חמאס ומייצגים אותו בעולם חיים בגלוי ובביטחון לכאורה באמירות המפרצית.
תמונה זו, שצולמה מסרטון של AFPTV, מראה עשן מתנשא לאחר פיצוצים בדוחא, בירת קטאר, ב-9 בספטמבר 2025. | צילום: AFP
לא שונים מבין־לאדן
רבים בממסד האמריקני רואים ביחסים עם קטאר "עסקה טובה". נטען שקטאר עושה לארה"ב טובה גדולה כשהיא מאפשרת לה להשתמש בבסיס אל־עודייד כמטה פיקוד סנטקום וכתחנת האזנה מול איראן ושחקנים עוינים נוספים במזרח התיכון.
עוד כתבות בנושא
מעבר לכך, הקטארים הצליחו להכניס את עצמם למו"מ בין ישראל, ארה"ב וחמאס, ובכך להפוך לבלתי־נמנעים בכל תהליך של עסקת הפסקת אש ושחרור חטופים.
אבל התפיסה הזו שגויה מן היסוד. קטאר לא עושה טובות לאמריקנים כשהיא מתפקדת כמתווכת מול חמאס – זו חלק ממערכה תודעתית שבמסגרתה היא קונה השפעה בארה"ב ומקדמת את האג'נדה האסלאמיסטית שלה.
נוכחות חמאס בקטאר אינה מקרית. דוחא היא מרכזו של "האחים המוסלמים", התנועה שהולידה את חמאס ואחת ממנועי הג'יהאד הבולטים נגד ישראל והמערב.
ראש ממשלת קטאר מוחמד בן עבד א-רחמן אאל-ת'אני והנשיא טראמפ | צילום: AFP
הפגנות קטאריות בעזה | צילום: עבד כתיב אל רחים, פלאש 90
הנשיא טראמפ עם אמיר קטאר | צילום: EPA
ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסים אאל ת'אני. | צילום: AP
חלוקת משכורות ברפיח מכספי המימון הקטארי, 2018. | צילום: איי.אף.פי
קניית השפעה
האמירות העשירה בנפט שופכת כספים כמו מים בארה"ב. היא התורמת הזרה הגדולה ביותר למוסדות השכלה גבוהה אמריקניים, ומממנת מחלקות לימודי מזרח תיכון שהפכו למבצרי שנאה אנטי־מערבית ואנטישמיות, וגם למגינים נלהבים של איומים אסלאמיסטיים.
קטאר היא גם "חברתו הטובה ביותר" של לובי וושינגטון, וקונה השפעה בקונגרס ובקהילה העסקית. אנליסט המזרח התיכון מייקל פרג'נט אמר לי שיש בוושינגטון לא מעט לוביסטים ודמויות ציבוריות ש"בלי הכסף שהם מקבלים מקטאר – ישירות או בעקיפין – לא היו יכולים לשלם את המשכנתה שלהם".
דוגמה נוספת: קטאר מימנה את הקריירה הקולנועית של הבמאית מירה נאיר – אמו של זוהראן ממדאני, מועמד סוציאליסטי לראשות עיריית ניו־יורק הידוע בעמדותיו האנטי־ישראליות. עשרות מיליוני הדולרים שהוזרמו לקריירה שלה הם "כסף קטן" לעומת מאות מיליוני הדולרים שסייעה האמירות להזרים לעסקי הנדל"ן של שליח טראמפ, סטיב ויטקוף. אבל הכל מצטבר: מאוניברסיטאות ועד הוליווד – קטאר קונה דריסת רגל והשפעה.
וזה עוד מבלי להזכיר את כוח ההשפעה האדיר של ערוץ "אל־ג'זירה", כלי התקשורת הפופולרי ביותר בעולם המוסלמי, שמפיץ תעמולה בסגנון "האחים המוסלמים" תחת מסווה של חדשות – שבעה ימים בשבוע.
נכון, בסיס אל־עודייד חשוב לארה"ב יותר מתמיד לאחר שג'ו ביידן נטש בבושת פנים את בסיס בגראם באפגניסטן ב־2021. אמנם יהיה לא נוח להעביר אותו למדינה מפרצית אחרת – אך זה בהחלט אפשרי. עצם קיומו בקטאר מקנה לגיטימציה לטענה המופרכת שדוחא היא "בעלת ברית". בפועל, זה פוגע באמינות אמריקה במאבק בטרור האסלאמיסטי.
המנהיג העליון של איראן אייתולה עלי חמינאי (ימין) ואמיר קטאר תמים בן חמד אאל ת'אני. | צילום: AFP
מי באמת צריך את מי
קטאר משחקת משחק כפול: מצד אחד עם אמריקה, מצד שני עם ארגוני טרור. בשונה מפקיסטן – שעושה מהלך דומה אך מחזיקה בנשק גרעיני – קטאר נשענת בעיקר על קניית השפעה.
האם התקיפה בדוחא פגעה ביחסי ישראל עם טראמפ? זה מה שהאנטי־ישראלים מקווים. אבל לא באמת.
גם כשטראמפ הביע מורת רוח מכך שישראל פעלה ללא תיאום איתו, הוא עדיין הדגיש כי "חיסול חמאס – שהתעשר על חשבון סבל תושבי עזה – הוא מטרה ראויה". זה רחוק מאוד מהגינויים שנשמעו במקומות אחרים.
טראמפ אף ציין שהתקיפה עשויה לדחוף את קטאר וחמאס להפסיק לגרור רגליים במו"מ, ולהיכנע לאולטימטום שהציב: שחרור כל החטופים והנחת נשק.
הנהגת חמאס בפגישה עם בכירי הממשל האיראני בקטאר | צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
תרמית מתוחכמת
האמונה שחמאס ונותני החסות שלו בקטאר הם צד "רציני" או "אמין" בתהליך דיפלומטי – היא אשליה. המו"מ שאושר בידי טראמפ, ושויטקוף דחף אליו את ארה"ב, אינו אלא תרמית.
חמאס וקטאר לא מחפשים הסדר שלום. מטרתם להרוויח זמן, להבטיח את הישרדות חמאס ולצאת מהמלחמה כמנצחים – גם במחיר הריסת עזה והקרבת אלפי חיי פלסטינים על מזבח מלחמתם להשמדת ישראל.
הדרך היחידה להתמודד עם חמאס היא לחסל עד אחרון מנהיגיו ואנשיו – בדיוק כפי שארה"ב חיסלה את בין־לאדן ואת מנהיגי אל־קאעידה. זה לא מחבל במאמץ להשיג שלום או לשחרר חטופים – חמאס ממילא לא מתכוון לשחרר אותם.
נתניהו צודק כשהוא מבהיר – גם לידיד קרוב כמו טראמפ – שישראל לא תקבל שום הסכם שיסכן את ביטחונה או יאפשר לחמאס להמשיך להתקיים.
בין אם המערב מבין זאת ובין אם לא, התקיפה בדוחא לא רק חיזקה את ביטחון ישראל – היא גם פגעה בכוחות שמסכנים את ארה"ב ואירופה. קטאר היא בעלת ברית לא אמינה. ישראל – היא בעלת ברית אמינה. ככל שטראמפ יתפכח מהר יותר מהאשליה שדוחא משרתת את האינטרסים שלו – כך תתנהל מדיניות חוץ אמריקנית רציונלית יותר.
עוד כתבות בנושא