בשעות שעברו מאז התקיפה הישראלית חסרת התקדים בקטאר, עברו חלקים בחברה הישראלית בחברה הישראלית מאופטימיות והשתתפות בתחושת הגאווה הכללית, לפסימיות מדכאת שמובילה לקביעה שהתקיפה הייתה כישלון. המעבר קרה בעקבות העיכוב בפרסום תוצאות הפעולה, והחשש שראשי חמאס לא חוסלו כמתוכנן.
ראשית יש לומר ולהדגיש שגם אם עוד לא יודעים האם כל הבכירים חוסלו, עדיין יש משמעות להרתעה. יש חשיבות לאמירה שהבכירים המעונבים לא חסינים למרות שהם מנסים להציג עצמם כאילו הם "דיפלומטים" ולמרות מעמדם בקטאר.
נוסף על כך, תקיפה אחת משדרת שיכולה להגיע עוד תקיפה אחריה, ושכדי שזאת לא תתרחש אז על הקטארים לשנות גישה ולהפסיק להיות מדינת מקלט לכל אותם מחבלים בחליפות. לאור זאת, לא הייתי ממהר להכתיר את התקיפה ככישלון.
הכי מעניין
הבניין בו שהו בכירי חמאס בדוחה | צילום: AFP
ואחרי שאמרנו את זה, צריך לומר שגם עם התקיפה תתברר כמוצלחת ובכירי הזרוע המדינית של החמאס באמת חוסלו, מי שחושב שזה ישפיע על המשא ומתן ויגרום להתגמשות בעסקת החטופים - טועה ומטעה.
נוח לדמיין את ראשי החמאס בדוחא מנהלים מו"מ קשוח כשהם יודעים שחייהם אינם בסכנה, בזמן שהם נהנים ממסעדות יוקרה, מלונות פאר וחיים נוחים, כשלעומתם, מפקדי השטח ברצועת עזה לכודים במנהרות, חיים במחסור ובחרדה מתמדת. לכאורה, הפער הזה היה אמור לייצר מחנות שונים – המדיניים בקטאר נוקשים במו"מ, הצבאיים במנהרות בעזה "רכים" ומתחננים לפשרות. בפועל, זהו ניתוח שגוי שמושתת על השלכת ערכים מערביים על תנועה אסלאמיסטית סונית אידיאולוגית.
המציאות היא אחרת לגמרי: אין פער גדול בגישות בין הצדדים. מעבר לכך - ב"חמאס-עזה" אין כל כוונה לשחרר את כל החטופים החיים. מבחינתם, כל עוד קיימים אזורי מקלט שבהם צה"ל טרם פועל (כמו מחנות המרכז והמוואסי) הסיוע ההומניטרי זורם באין מפריע, והלחץ הבינלאומי על ישראל מתגבר - אין כל סיבה להתגמש.
עשן בשמי דוחה | צילום: מהרשתות הערביות
עז א-דין אל חדאד, עד לא מזמן מפקד חטיבת עזה וכיום ראש הזרוע הצבאית לאחר חיסול מוחמד דף ויחיא סינוואר, כבר אמר לאנשיו שהחטופים הם קלף שיש להחזיק בו עד הסוף, אם יהיה צורך - גם במחיר חייהם, ולכן יש להמתין בסבלנות, ולהילחם בגבורה נגד צה"ל. לצדו, מח"ט עזה החדש, מהנד רג'ב, נערך למערכה הקרובה של צה"ל בעיר עזה במסגרת "מרכבות גדעון ב'". הוא פרס את הכוחות בשטח והחל לאגור אמצעי לחימה, מזון וסיוע הומניטרי שנועדו, לפי הערכות, להספיק לחמישה חודשים של לחימה מתמשכת. כל זאת, כאמור, בניגוד לתפיסה שרווחה לאחרונה בישראל, לפיה הזרוע הצבאית היא פרגמטית יותר.
המשמעות ברורה: החיסולים בדוחא אולי מהדהדים היטב בזירה התודעתית ויש להם חשיבות רבה, אך הם אינם משנים את האסטרטגיה של החמאס בעזה. מי שמצפה לפריצת דרך במו"מ בעקבותיהם - חי באשליה.
עוד כתבות בנושא
יחד עם זאת, צריך להיות קונסטרוקטיביים ולציין כי ל-20 החטופים שבחיים - אין זמן. מצבם הולך ונהיה גרוע מיום ליום ולכן מדינת ישראל חייבת להזדרז גם בציר הזה, במקביל לפעולה הצבאית בעזה.
בתחילת חודש אוגוסט, עם סיום מבצע מרכבות גדעון א', הצעתי מספר הצעות, אחת מהן הייתה סימון בכירי חמאס בחו"ל כמטרה לגיטימית, כעת ברור שזה שכבר קורה. השלב הבא יכול להיות פתיחה בתהליך החלת ריבונות על חלקים ברצועה בקצב הולך וגובר, כדי ללחוץ על חמאס להתגמש ולשחרר חטופים. אפשר להתחיל בהחלת ריבונות בתוחמת הצפונית, בציר פילדלפי ובפרימטר לאורך הגדר. יש להוסיף לכך עוד צעדים יצירתיים שייצרו משוואה חדשה עם משתנים שלא היו קודם ופתרונות חדשניים שיגרמו לחמאס להבין שהרווח שלהם מהמצב הולך וקטן.
עוד כתבות בנושא
