עובדות בשטח: העולים להר הבית מאסו בתירוץ "הריחוק מקרב"

3,527 יהודים עלו להר הבית בתשעה באב לפי נתוני המשטרה. כבר לפנות בוקר חיכו המונים בפתח ההר, אחרי שטרחו והגיעו מקצה הארץ, ועמדו שעה וחצי ושעתיים בתור למרות החום והתענית כדי לזכות לעלות אל ההר. זהו מספר שיא שההר לא הכיר: פי עשרה ויותר ממספר העולים להר ביום הזה לפני עשור בלבד. היתר ההשתחוויה והתפילה בהר לאורך השנה הזאת, ובחודשיים האחרונים גם היתר השירה בו, משכו המונים למקום ועודדו אותם לנסות לדחוק את גבולות האפשר הלאה, אל מעבר לקווי הנסיגה המשטרתית ממדיניות האפליה הוותיקה.

שטף העולים מאתגר ללא ספק את המדיניות הזו, המתבטאת עדיין בעובדה שרק שער צר אחד מעשרת שערי ההר מיועד לכניסת כל מי שאיננו מוסלמי, ובעיקר בנוהל הוותיק מאוד שיהודים שומרי מצוות עולים להר בקבוצות מפוקחות ולא בחופשיות. הנהירה ההמונית בתשעה באב מתחה אל הקצה את יכולות הפיקוח של המשטרה כלפי היהודים בהר. האלפים לא הסתפקו במה שהותר עד כה. הם רקדו, שרו והשתחוו בכל מקום – ולא רק במזרח ההר, שהמשטרה ניקזה אליו את ההשתחוויות והתפילה מאז תשעה באב הקודם. רבים הגניבו להר טליתות, תפילין, סידורים ודגלי ישראל, והרחיקו לכת הרבה מעבר לתחום הלגיטימי בעיני הרשויות.

זוהי קודם כול תוצאה של המלחמה, שהאויב כינה "מבול אל־אקצה" ואילו הצד שלנו הסתפק בשם הסתמי שהמחשב בחר לה - "חרבות ברזל". רבים במדים ובאזרחות מאסו בסתמיות, בחוסר הפשר ובחוסר המשמעות שהנהגת המדינה והפיקוד הבכיר שידרו ומשדרים בכל היבט. למשל, חוגים פרטיים לחלוטין גמרו אומר לשנות את המציאות שמאן דהוא למעלה טרח להנדס, של שלטי דרכים המכוונים לכל אתר נידח בארץ אבל אף לא שלט אחד ברחבי ישראל מוביל להר הבית. בחוגים הללו טרחו בשבועות האחרונים להציף את הארץ בשלטי "הר בית ה'". מדובר בתנועה המכונה "הראל" - על שמו של הראל שרביט הי"ד, מהנופלים בעזה.

יוזמה מקבילה מוביל נריה אופן מיצהר. בשנים האחרונות מופצים ונתלים בניצוחו, בלא מעט צמתים ברחבי ישראל, דגלים הנושאים את הכיתוב "ועשו לי מקדש". השבוע הונף הדגל הזה בטקס סיום המסלול של המחזור הראשון בחטיבת החשמונאים – ועל הדרך צינן מן הסתם את ההתלהבות של גורמים שדחפו בכל הכוח לגיוס חרדים.

תג "למקדש פנינו", שחיילים לא מעטים בחזית עונדים לכתפיהם למורת רוחו המופגנת של הפיקוד הבכיר, הוא תופעה שהחלה כבר בראשית ימי המלחמה. בעוד מטרות המלחמה המוצהרות הן הכרעת חמאס והשבת החטופים, הלוחם הפשוט חיפש ומחפש פשר להקרבה האדירה שלו ולנכונותו לסכן את חייו. לשם מה? מהו היעד? בהיעדר תשובה ברורה מהנהגתו שלו הוא שואב דווקא מהאויב את הבנת מטרות המלחמה. המקבילה האזרחית לתג הן סיכות המקדש שנענדות לאחרונה בסיטונאות בין השאר בידי כתבי ערוץ 14 – גם במקרה הזה כיוזמת הנצחה של חלל המלחמה, זיו חן הי"ד. יש לנחש שלפחות מבחינת חלק מעונדיה, זהו צעד שמגיע בתגובה לענידת סיכות החטופים באולפני הערוצים המסורתיים.

ד"ר אפרת גרוסמן, ראש המכללה האקדמית אמונה לאמנויות ועיצוב וחוקרת הטיפוגרפיה העברית, כתבה השבוע על תופעת המקדש כסמל בישראל 2025 ש"המאבק השקט בין סיכות החטופים לסיכות המקדש קיבל תפנית חדשה בפרסום הכרזה BRING THE HOME NOW עם דימוי של בית המקדש, על משקל הקמפיין שהפך לזעקה גלובלית מאז אוקטובר 2023, BRING THEM HOME NOW".

גרוסמן מצטטת ממאמרו של היסטוריון האמנות גדעון עפרת, "הבית הקם ונופל" (2010): "חלום הבית השלישי דומה שירד מעל סדר היום הציבורי, למעט בשוליים הסהרוריים של הימין". גרוסמן מרשה לעצמה לחלוק עליו מעט, לאור ההתפתחויות: "פריחת סמל בית המקדש בשנה וחצי החולפות מלמדת אולי על כיוון חדש ששווה לבחון אם יתפוס".

האויב כינה את המלחמה "שיטפון אל־אקצה". בתגובה, הר הבית עובר בימים אלה שיטפון יהודי, וסמליו שוטפים את הארץ כולה. זהו תהליך עממי מתחילה ועד סוף, שנעשה למרות - ואולי בגלל - מאמצים ארוכי שנים של המדינה להעלים את הר הבית מסדר היום הציבורי בישראל, להניא יהודים מלעסוק בו ולהקשות על הגעת יהודים אליו. קשר שתיקה של יותר מיובל מתפוגג לנגד עינינו. למרבה התדהמה, ככל שההתעניינות היהודית גדלה, כן גוברת האדישות האסלאמית לנעשה בהר. דורות של מומחי ביטחון שהטיפו לדיכוי הרגשות היהודיים ביחס להר, ובלבד שיישמר בו השקט, מגלים שהשקט מושג סוף־סוף רק בזכות סיום עידן ההתכחשות היהודית לאתר. חיזוק הריבונות בהר עומד ביחס ישר לריבוי ההשתחוויות בו בגרסתן היהודית, בעוד הוא בער באש עד לב השמיים דווקא כשהודרו ממנו הרגליים היהודיות.

קריסת הנחות היסוד ותפיסות העולם הוותיקות בנוגע להר מאז פרוץ המלחמה כוללת גם התמוטטות של תפיסות פנים־בית־מדרשיות ששלטו בשיח במשך שני דורות. בריאיון ארוך של הרב יוסף קלנר לאשף ההסכתים תמיר דורטל, שהתפרסם בשבוע שעבר, האריך הרב להסביר ש"העלייה להר הבית היא יריקה על המקדש וזלזול בעם". כנס רב משתתפים בישיבת הכותל נגד עלייה להר הבית נערך דווקא ערב תשעה באב. אבל שני אלה נענו, בשורה התחתונה, בהפניית עורף מצד הציבור לסוג המסרים הזה. "כנס שאין בו שום אמירה חיובית", הגדיר אותו הרב אריאל אליהו, לגמרי לא אחד מפעילי ההר. "הוא מנסה לבלום את תנועות העולים להר הבית, וכמו בכל שנה הכנס נכשל, כי בכל שנה יש יותר עולים. הכנס הוא למעשה קמפיין, קמפיין שנכשל בכל שנה".

כי בפועל הציבור נהר אל ההר ומאס בהסברים בנוסח "הריחוק המקרב", או בטענה המופרכת שהזנחת ההר לטובת אוהדי מוחמד דף או משחקי כדורגל היא קידושו האמיתי. קרוב אל העין – קרוב אל הלב, גרסו בתור ההמתנה הארוך להר הבית בבוקר תשעה באב, והוסיפו ושרו "כי בא מועד".