ב־21 ביולי חמאס היה מרושש. הוושינגטון פוסט דיווח שהארגון לא מסוגל לשלם ללוחמיו או להעביר "קצבאות שהידים" למשפחות מחבלים שנהרגו. חמאס היה בעיצומן של שיחות על הפסקת אש. כעבור שבוע, ישראל נאלצה להכריז על "הפסקה הומניטרית" – כלומר הפסקת אש – מבלי שחמאס נתן ולו ויתור אחד בתמורה. איך הגענו מנקודה אחת לשנייה? זוהי דוגמה נוספת לסיפור של תעמולה שמתחפשת לעיתונות.
ב־20 ביולי הג'רוזלם פוסט דיווח: "ישראל, ארצות הברית, קטאר ומצרים עדיין ממתינות לתשובת חמאס להצעת עסקת החטופים והפסקת האש שהוגשה על ידי המתווכים בשבוע שעבר". מקור אמר לחדשות N12 כי "גרירת הרגליים של חמאס, גם אם נדמה לו שזה משרת את האינטרסים שלו, עלולה בסופו של דבר לפעול נגדו".
לפי הדיווח ב"וושינגטון פוסט", "חמאס ניצב בפני המשבר הכלכלי והניהולי החמור ביותר בתולדותיו, ומתמודד עם קשיים חמורים בגיוס המשאבים הדרושים להמשך הלחימה בישראל ולשליטה ברצועת עזה". הכתבה הבהירה, על פי מקורות שונים בעזה, כי תפיסת הסיוע ההומניטרי הייתה מקור הכנסה מרכזי לארגון. "חמאס הרוויח בעיקר מהסיוע שלא עלה לו דבר, ושאת מחיריו הם העלו", צוטט בה קבלן שעבד במעברי הגבול של עזה בזמן המלחמה.
הכי מעניין
"במשך כמעט שנתיים", הוסיף, "ראיתי את חמאס גובה באופן שגרתי 20 אלף שקל מסוחרים מקומיים, תוך איום להחרים את משאיותיהם אם לא ישלמו. אני זוכר שעובדי ממשלת חמאס אמרו לי כמה פעמים שהם יהרגו אותי או יסגירו אותי לישראל כמשתף פעולה אם לא אתיישר עם דרישותיהם להסיט סיוע. סירבתי. אבל אני מכיר לפחות שני נהגי משאיות סיוע שנרצחו על ידי חמאס אחרי שסירבו לשלם".
היערכות צה"ל להצנחת הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה | צילום: דובר צה"ל
הוושינגטון פוסט גם ציטט מקורות שהסבירו כי הסיבה שחמאס רצה לחזור לשיטת חלוקת הסיוע הישנה, לפני הקמת קרן הסיוע ההומניטרי לעזה, היא הצורך בהכנסות הללו. במילים אחרות, בשלב הזה חמאס היה עם הגב לקיר. על פי הכתבה, נראה היה כי אם יימנע מחמאס לחזור לגזל הסיוע, הוא לא יוכל להחזיק מעמד עוד זמן רב.
התקשורת הבינלאומית התגייסה
אבל באותו יום שבו פורסם הדיווח לפיו 28 מנהיגי מדינות התערבו והפעילו לחץ – לא על הצד שפתח במלחמה במתקפה ברוטלית ואכזרית ושממשיך, כמעט שנתיים אחרי, להחזיק חטופים – אלא על ישראל. המדינות הללו פרסמו הצהרה שטענה כי המלחמה בעזה "חייבת להסתיים עכשיו".
ביום שלמוחרת, 22 ביולי, חמאס דחה את הצעת הפסקת האש שהייתה על השולחן והוסיף דרישות חדשות, בהן הפסקת פעילות קרן הסיוע ההומניטרי לעזה.
בשלב הזה, התקשורת הבינלאומית התגייסה – כמעט בתיאום – עם מקהלה של כותרות ותמונות על רעב ברצועה, שנועדו להפעיל לחץ על ישראל לתת לחמאס בדיוק את מה שהוא רצה: עוד יום לחיות.
מחבלי חמאס משתלטים על משאית סיוע הומניטרי | צילום: AP
כך, למשל, כותרת ב"וול סטריט ג'ורנל" קבעה כי "ילדים גוועים ברעב בעזה עם החמרת משבר הרעב". "הדיילי מייל" כתב: "נותרו רק עור ועצמות בעזה: הסיפור המזעזע שמאחורי תמונת ילד רעב המשתמש בשקית פלסטיק כחיתול". ה"ניו יורק טיימס" פרסם כתבת שער תחת הכותרת: "צעירים, זקנים וחולים מתים ברעב בעזה: 'אין כלום'". ב"סקיי ניוז" נכתב: "בעזה מתרחש רעב המוני מעשה ידי אדם בשל המצור הישראלי – כך אומר ארגון הבריאות העולמי".
רבים מהדיווחים הללו, יש לציין, הסתמכו על תמונותיו של אותו ילד עם שיתוק מוחין ואימו האלמנה. היא אגב ככל הנראה אלמנה משום שבעלה היה מחבל, כפי שמראה העיתונאי העצמאי דיוויד קולייר. רוב כלי התקשורת לא חשפו את מצבו הרפואי של הילד.
ב־29 ביולי ה"ניו יורק טיימס" הוסיף הערת מערכת לגרסה המקוונת של הכתבה: "המאמר עודכן כך שיכלול מידע על מוחמד זכאריה אל־מותוואק, ילד בעזה הסובל מתת־תזונה קשה. לאחר פרסום המאמר, נודע לטיימס מרופאו של מוחמד כי היו לו גם בעיות בריאות קודמות". בשלב הזה, הנזק כבר נעשה.
תמונתו של הפעוט מוחמד אל־מעתוק משמשת את הקמפיין השקרי נגד ישראל | צילום: Omar AL-QATTAA / AFP
אין ספק שתושבי עזה, ובכלל ילדים, סובלים. זהו מצב טרגי הקיים בכל מלחמה. הוא נמשך למרות שג'ון ספנסר, יו"ר לימודי לחימה עירונית במכון ללימודי מלחמה מודרנית, אמר: "אין תקדים היסטורי לכך שצבא סיפק רמה כזו של סיוע ישיר לאוכלוסיית אויב, כפי שישראל סיפקה לעזה". אבל הדרך היחידה לשים סוף מלא לסבל הזה ולמעגל המלחמות והפסקות האש שנמשך מאז שחמאס תפס את השלטון בעזה היא בכניעה של חמאס – שתכלול שחרור כל החטופים.
על סמך הדיווחים שהובאו לעיל, שהראו כי חמאס היה מרושש והתמודד עם "קשיים חמורים בגיוס המשאבים הדרושים להמשך הלחימה בישראל ולשליטה בעזה", נראה שהמטרה הזו הייתה בהישג יד. כותרות תעמולתיות מהשבוע האחרון, שהגזימו בסבל והאשימו צד אחד בלבד, ככל הנראה רק האריכו את המלחמה – ואת סבלם של שני הצדדים.
עוד כתבות בנושא
