אז מה גרם לבג"צ להתערב באופן הפיטורין של רונן בר, למרות ששאלת פיטורי ראש השב"כ הפכה לעקרונית ותיאורטית? מה היה כל כך חשוב שהדין של בג"צ יקוב את ההר בתקופה של מחלוקת, ובימים של מלחמה, כאשר הסוגיה כלל לא עומדת יותר על הפרק?
הסיבה לפסק הדין הנוכחי היא בדיוק אותה הסיבה כמו בהחלטה הקיצונית של בג"צ בשאלת נציב שירות המדינה שניתן ממש לאחרונה - אין דבר שיותר חשוב לבג"צ מהוצאת השליטה במינויים מהרשות המבצעת. people are policy. אם לוקחים מהממשלה עוד תפקיד שאותו היא יכולה למנות ולפטר כרצונה – שוללים ממנה עוד אלמנט של השפעה על מדיניות. מי שלא שולט באופן בו אנשים נבחרים, יתקשה ליישם מדיניות, ולזה נועד שינוי אופן מינוי הנציב. אך היכולת להכפיף גורם ממונה, ברמה הגבוהה אפילו יותר, היא בשאלה מי יכול לפטר את אותו הגורם, ולזה נועד בג"צ רונן בר.
עוד כתבות בנושא
בג"צ במשך שנים עושה שימוש בעילת הסבירות כדי לפסול מינויים שהם חוקיים בכל מובן אחר. כשהעילה בוטלה, לא היסס בג"צ לפסול חוק יסוד כדי להשיב אותה לחיים. בג"צ שינה לשון מפורשת של חוק וסטה מהלכות קודמות שלו עצמו, כדי לוודא שנציב שירות המדינה, מי שמחליט על המינויים, ימונה בוועדה בשליטה של משפטנים, מה שמבטיח גם השפעה במעגל הראשון על המינוי (כלומר, מי יהיה הנציב), וגם השפעה במעגל שני על כלל המינויים בשירות המדינה (מי יהיה הנציב שממנה את המינויים).
הכי מעניין
כשזאת המגמה, הבחירה של בג"צ לקבל פסק דין עקרוני בסוגיה שהפכה לתיאורטית, בניגוד מוחלט להלכות פסוקות ולהגיונו של הדין המנהלי, ברורה - פסק דין רונן בר נוטל מהממשלה את השליטה בעוד גורם ממונה אסטרטגי, בעוד תפקיד ליבה, והופך את ראש השב"כ - מי שאמור לדווח ישירות לראש הממשלה, ומי שחוקק חוק שבו הוגדר באופן מפורש כי ניתן לפטרו בקלות כדי להבטיח את תפקודו כגורם שכפוף לממשלה - לעוד "שומר סף", עוד מסמר בלי ראש, עוד גורם ממונה ולא נבחר, שלא סר לגורמים הנבחרים.
פיטורים שהיו אמורים להיות קלים ופשוטים, "פיטורין בטלפון" כפי שהגדיר אותם היועץ המשפטי דאז מני מזוז כאשר חוקק חוק השב"כ, בשל ייחודיות התפקיד, והצורך בסינרגיה מוחלטת בין מי שממלא אותו לממשלה, הפכו לכאלה שניתן לפי פסק הדין לבצע רק לאחר שימוע, כאילו מדובר בסוגיה של דיני עבודה, באישור היועמ"שית, לאחר אישור של ועדה למינוי בכירים בשל החלטת ממשלה נשכחת, שספק רב אם אכן חלה על ראש השב"כ (אגב, אחד מחברי הוועדה הוא נציב שירות המדינה. עכשיו תחזרו לפסקאות הקודמות), וכמובן, איך לא - בהתאם לכללי המשפט הציבורי, עליהם, כמובן, יחליט בית המשפט עצמו רק אם ישתכנע שהפיטורין מוצדקים, כלומר, שאם היה עומד במקומו של בעל הסמכות, היה מקבל החלטה זהה. עוד מטרה הושגה, עוד מבצר של הרשויות הנבחרות נכבש על ידי הרשויות הלא נבחרות, ומבצרים אלו נכבשים בקצב הולך וגובר.
ראש שב"כ, רונן בר. | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
הנשיא עמית יכול לסמן הערב וי נוסף. באמצעות שליטתו בבחירת ההרכבים, ובאמצעות הרכב הסניוריטי הצר שהוא כל כך אוהב, בו מובטח הן הרוב שלו, והן קיומה של דעת מיעוט שתשמש כעלה תאנה, נשללה מהגורמים הנבחרים סמכות נוספת. עוד אספקט של ריבונות העם, של היכולת של הגופים הנבחרים לקבוע אג'נדה באמצעות שליטה, ולו מסוימת, בשאלה מי יהיו הפקידים הבכירים בשירות הציבורי, ומה תהיה המדיניות שהם יבצעו, עבר לגורמים הלא נבחרים, באמצעות הרשות השופטת. ריבונות העם ברמה הבסיסית ביותר, היכולת של הציבור באמצעות נבחריו להשפיע על מדיניות, חטפה היום מכה נוספת.
לפני שנתיים וחצי יצאה ממשלת ישראל לרפורמה משפטית מוצדקת מאין כמוה, שבוצעה באופן כושל מאין כמוהו, ונמחקה, כמעט כולה, על ידי בית המשפט אותו הייתה אמורה להחזיר לגודלו הטבעי. האנומליה שהביאה לצורך ברפורמה לא רק שלא נעלמה לשום מקום, היא רק התרחבה, בחסות המלחמה, מאז ההכרזה על הרפורמה. בית המשפט העליון היום הוא החזק מאי פעם, כשאין עליו, על פי הגדרותיו שלו, מגבלות כלשהן. כוחה של הרשות המבצעת לקבל החלטות בתפקודי הליבה שלה, ובראשון המינויים, הולך ומצטמצם, הולך ונכחד.
למדינת ישראל במהלכה של מלחמה עם אויב אמיתי, אין את הפנאי למלחמת רשויות. אך מלחמה כזאת מתקיימת, והיא מתקיימת במעמד צד אחד. ואותו הצד החליט להכריע, אף שלא היה בכך צורך אמיתי, קונקרטי, לשם הפרנציפ, לתחזק את הוויכוח, ולהגביר את הקיטוב. או במילותיו של שופט המיעוט, המשנה סולברג עצמו, מפסק הדין:
השופט סולברג. | צילום: אמיל סלמן
"דומני, כי במצב דברים זה מוטלת עלינו חובה של ממש לעשות כל שביכולתנו, במסגרת ד' אמותינו, להנמכת הלהבות. הכרעה בעתירות תיאורטיות, בסוגיות המצויות בליבת המחלוקת הציבורית – כאשר ממילא, מדובר בסוגיות שטופלו כדבעי על-ידי המחוקק, והוראות החוק החלטיות ומובנות לכל – אינה משרתת מטרה זו".
מילים כדורבנות. חבל, שחוץ מסולברג, נראה שאין בבית המשפט העליון מי שיקשיב.