ההרכב הבכיר של שופטי בית המשפט העליון קיבל בדעת רוב של השופטים יצחק עמית ודפנה ברק ארז, ונגד דעתו החולקת של השופט נועם סולברג, לקבל את שורת העתירות נגד החלטת הממשלה שבוטלה בינתיים לפטר את ראש השב"כ, רונן בר. שופטי הרוב קבעו בפסק דינם כי החלטת הממשלה התקבלה בהליך לא תקין ובניגוד לדין, משו שלשיטתם הממשלה לא עמדה בחובתה להביא את סוגיית סיום כהונת ראש השב"כ לפני הוועדה המייעצת לעניין מינויים לתפקידים בכירים. עוד קבעו השניים כי ההחלטה התקבלה כאשר ראש הממשלה עמד בניגוד עניינים נוכח החקירות בעניינם של מקורביו; כי ההחלטה התקבלה ללא תשתית עובדתית; וכן מבלי שהתקיים שימוע כדין לראש השב"כ. עם זאת, נוכח הודעת ראש השב"כ על כוונתו לסיים את כהונתו, נקבע כי בנסיבות העניין אין צורך במתן סעד מעשי.
ראש ההרכב, השופט עמית, כתב בפסק דינו כי חשוב להכריע במחלוקת אודות פיטורי ראש השב"כ, על אף הודעת ראש השב"כ על התפטרותו וביטול החלטת הממשלה על פיטוריו, "ההליכים שלפנינו מעלים סוגיה עקרונית ראשונה במעלה. חשיבותה של הכרעה בנושאים עקרוניים אלה מצדיקה להידרש למחלוקת שבין הצדדים גם מקום שבו הממשלה עצמה החליטה לבטל את ההחלטה בדבר סיום כהונת ראש השב"כ לאחר שזה הודיע על התפטרותו והממשלה ביטלה את החלטה 2904. לעמדתי, כאמור, יש מקום לדון בשאלת חוקיות החלטה 2904. כפי שנפסק בעבר, אף שככלל אין מקום ליתן חוות דעת אקדמיות גרידא בשאלות שההכרעה בהן הפכה לתיאורטית – יתכנו מקרים שבהם יהיה מוצדק לסטות מכלל זה. כך למשל, במקרים שבהם יש להכרעה חשיבות עקרונית מיוחדת; בהליך השיפוטי שקדם לאותה הכרעה הושקעו משאבים ותשומות ניכרות; העניין עלול לחזור על עצמו; יש צורך להרתיע מפני התנהגות דומה ופסולה בעתיד בבחינת הקדמת תרופה למכה; מתעוררת שאלת חוקיות או פרשנות של נורמה כללית".
השופט יצחק עמית. | צילום: נעם ריבקין פנטון
"בענייננו, במוקד המחלוקת בין הצדדים להליכים עומדות שאלות עקרוניות כבדות משקל בנוגע לחוקיות ההליך החריג והתקדימי של סיום כהונת ראש השב"כ; וכן בנוגע לפעילותו התקינה של השירות הציבורי, ובפרט בנוגע לעצמאותו, ממלכתיותו ואי-תלותו של שירות הביטחון הכללי. משהונחה בפנינו התשתית הנדרשת לצורך הכרעה, חשיבות ההכרעה בשאלות אלו והאינטרס הציבורי מצדיקים את הדיון בשאלת חוקיות החלטת הממשלה שבוטלה", הוסיף עמית.
הכי מעניין
עמית הוסיף וציין כי על אף שנתניהו עצמו לא נחקר בפרשת קטאר-גייט העובדה שכמה ממקורביו נחקרים בפרשה מעמידה אותו בניגוד עניינים, "הטענה בדבר חשש מפני שימוש לרעה בסמכות לסיים את כהונת ראש השב"כ לצורך השפעה על מהלכי החקירות, אינה טענה בעלמא, כך שקיים פוטנציאל של ממש לקיומו של ניגוד עניינים בין האינטרס האישי של ראש הממשלה ובין תפקידו הציבורי. לצד האינטרס האישי של ראש הממשלה עצמו בתוצאות החקירות, יש לבחון גם את האינטרס האישי של יועציו, שכן, ניגוד עניינים אישי עשוי להתבטא גם בניגוד בין האינטרס הציבורי שעליו מופקד איש הציבור ובין אינטרס של אדם או גוף המקורבים אליו... כעולה מכתב האישום, ומשלא נטען אחרת לפנינו, אוריך, איינהורן ופלדשטיין החזיקו בתפקידי ייעוץ קרובים לראש הממשלה. בפרט, בכתב האישום צוין כי אוריך משמש מזה כעשר שנים כיועץ תקשורת אישי לראש הממשלה וכפוף אליו ישירות; וכי פלדשטיין נהג לשהות רבות במשרד ראש הממשלה שבמחנה רבין בתל אביב-יפו ולהתלוות לראש הממשלה בסיוריו. אם כן, ומבלי לקבוע מסמרות בנושא, דומה כי על פי המידע שהוצג לפנינו, בין ראש הממשלה ובין לפחות חלק מיועציו אשר נחקרים במסגרת הפרשות השונות קיים קשר קרוב, באופן שמקים חשש לניגוד עניינים מצד ראש הממשלה בכל הקשור לסיום כהונת ראש השב"כ".
לעמדת שופטי הרוב, הליך הפיטורין היה לקוי גם משום שהתשתית העובדתית שעליה בוסס חוסר האמון אותו הביע ראש השב"כ ברונן בר היתה חסרה, "במהלך ישיבת הממשלה שבה הוחלט על סיום כהונת ראש השב"כ, ראש הממשלה לא נימק מהי התשתית העובדתית אשר בגינה איבד את האמון המקצועי בראש השב"כ בחודשים האחרונים, ואשר מצדיקה, לעמדתו, את קבלת ההחלטה. דלות התשתית שהוצגה בישיבת הממשלה מתחדדת עוד יותר נוכח האמור בתצהירו של ראש הממשלה כפי שהוגש במסגרת ההליך דנן. כך, לתצהיר ראש הממשלה צורפו נספחים שונים וצוטטו באופן חלקי קטעי פרוטוקולים שונים. אך כעולה מהחומרים שלפנינו, אפילו אותם חלקי מסמכים לא הוצגו לחברי הממשלה, כך שראש הממשלה לא הציג לשרים מסמכים כלשהם לתמיכה בטענותיו בדבר אובדן האמון המקצועי בראש השב"כ. כמו כן, וכפי שצוין לעיל, מעיון בסטנוגרמה עולה כי אף יתר השרים, מצידם, לא ביקשו לברר מה התשתית העובדתית שעליה נסמכת הצעת ההחלטה ומהם טעמיו של ראש הממשלה המבססים את עמדתו".
"בנסיבות העניין הממשלה לא הקפידה על קיומה של זכות טיעון נאותה לראש השב"כ. אף למסקנה זו יש השלכה על התשתית העובדתית, שכן באמצעות הליך השימוע הממשלה יכולה הייתה לקבל מידע רב שמצוי אצל ראש השב"כ ואשר ייתכן שהיה בו כדי להאיר באור אחר את הצעת ההחלטה", הוסיף עמית.
השופט סולברג טען מנגד בדעת המיעוט שאין מקום לעסוק כלל בעתירה, מרגע שהחלטת הממשלה עליה נסובה בוטלה, "נוכח המחלוקת הציבורית הנוקבת שליוותה את הדיון בעתירות דנן – סערת רוחות עזה – והשפעותיה המעיקות גם על היחסים בין רשויות השלטון. מחלוקת זו, הריהי אך מקרה פרטי, דוגמה למתיחות ההולכת וגוברת במחוזותינו בשעה הקשה הזו; מתיחות אשר מאיימת – איום ממשי, קונקרטי – על מרקם החיים העדין של החברה הישראלית, כמו גם על טיבם ויציבותם של המוסדות המנהלים את ענייניה. דומני, כי במצב דברים זה מוטלת עלינו חובה של ממש לעשות כל שביכולתנו, במסגרת ד' אמותינו, להנמכת הלהבות. הכרעה בעתירות תיאורטיות, בסוגיות המצויות בליבת המחלוקת הציבורית – כאשר ממילא, מדובר בסוגיות שטופלו כדבעי על-ידי המחוקק, והוראות החוק החלטיות ומובנות לכל – אינה משרתת מטרה זו; נהפוך הוא".
השופט נעם סולברג בטקס בבית הנשיא | צילום: חיים גולדברג -פלאש 90
"בהתחשב בכך שאין לפנינו עוד סכסוך קונקרטי שהכרעתנו בו נדרשת; בהינתן שהוראות חוק השב"כ, כמו גם כללי היסוד של המשפט המינהלי – ברורים וידועים, עומדים על מכונם, וינחו את דרכנו, ואת דרכם של הגורמים הרלבנטיים הנוגעים בדבר, גם לעתיד לבוא; ובמיוחד, בּשׂוֹם שֶׂכֶל וּבשִׂים לב לצורך הדוחק לעשות להרגעת הרוחות – מוטב להסתפק בכך. אם נוסיף עוד, לכאן או לכאן – יֵצא שכרנו בהפסדנו; וכשם שקיבלנו שכר על הדרישה, כך נקבל שכר על הפרישה (על-פי בבלי, בבא קמא מא, ב)", הוסיף סולברג בחוות דעתו הקצרצרה.
מהתנועה לאיכות השלטון אשר הגישה את העתירה הראשונה בסדרת העתירות נגד החלטת הממשלה נמסר כי היא "מברכת על פסק דין החשוב והתקדימי של בית המשפט העליון, שקיבל את עתירתנו וקבע כי החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ רונן בר התקבלה בהליך לא תקין ובניגוד לדין. פסק הדין מהווה אמירה נחרצת כי גם בזמן מלחמה, שלטון החוק והעקרונות הדמוקרטיים אינם ניתנים להתפשרות, וכי הקפדה על עצמאות שומרי הסף היא חלק מחוסנה הפנימי של מדינת ישראל".