לו הייתה מתפרסמת מודעת דרושים לתפקיד "האמא המשלבת", המילה "אהבה" לא הייתה נכנסת לדרישות התפקיד. הרי אהבה מיידית כנראה אינה קיימת, וגם אם כן, היא לבדה כנראה לא תספיק ליצירת ההיקשרות העמוקה, שהיא ללא ספק אחת המטרות החשובות בבית המשולב.
גם אם אנחנו חושבות שהילדים של בן הזוג שלנו פשוט מקסימים, הם, לא בהכרח מרגישים ככה כלפינו. פעמים רבות הם חשדניים כלפינו בתחילת הקשר. לפעמים, הם מתנגדים בתוך תוכם לעצם קיומנו ואנחנו נתפסים בעיניהם כמשהו שיש לסבול כי ככה אבא בחר. כמו כן, לאורך זמן אנחנו מגלות שהם ילדים ככל הילדים ושלא בהכרח פשוט להיקשר אליהם. כשמתווספים הקשיים והמורכבות של חיי היום יום, הצרכים והעניינים האישיים שיש לכל ילד, ההיקשרות קשה עוד יותר. לפעמים, אנחנו גם מפתחות טינה מסוימת כלפיהם. משהו שלא קל להודות בו.
אז מהו, אם כן, התפקיד של האמא המשלבת?
הדבר הראשון שהייתי מוציאה מהמשוואה, הוא כל מחשבה הקשורה בלהיות תחליף כלשהו לאמא הביולוגית. אני מאמינה שהתפקיד של האמא המשלבת דומה יותר לתפקיד של "חברה בוגרת". מעין מנטורית, אם תרצו. מישהי שהילד יכול לסמוך עליה ולכבד אותה ולראות בה דמות נעימה, מכילה, אכפתית ואחראית.
הילד יוכל לראות באמא המשלבת את כל אלה, רק אם זה יבוא בראש ובראשונה מצידה שלה. היקשרות היא תהליך שעם העמקתו, האהבה, על צורותיה השונות, תהיה התוצאה היפה שלו. אין זאת אחריותו של הילד ליצור את ההיקשרות. זאת אחריותה של האמא המשלבת. כן, זה תפקיד שונה, שדה שאינו מוכר. יש כנראה נשים שעושות זאת באופן טבעי יותר ונשים שזה מורכב להן יותר.
על מנת שההיקשרות תצליח, הדברים תלויים במידה רבה עוד יותר, באבי הילד. על אבי הילד להיות הדמות המחנכת ולהסיר לפחות בתחילת הקשר את התפקיד הזה מבת זוגו עד כמה שניתן.
אין זה אומר שאסור לאמא המשלבת להציב גבולות או להעיר בעת הצורך, אבל זה בהחלט אומר שזה צריך להיות הדבר שמכל הדברים, היא עושה הכי פחות.
במשפחות רבות ראיתי, שפעמים רבות האמא המשלבת נשארת שעות ארוכות עם הילדים של בן זוגה. הדבר מעמיס על מערכת היחסים ומקשה על האמא המשלבת ליצור את אותה היקשרות, כיוון שהיא נתקלת ביותר סיטואציות בהן תצטרך להעיר, לבקש או להגביל. ההמלצה שלי, היא שבהתחלה, האב יהיה נוכח יותר וישחרר את בת זוגו מתפקיד זה. עם הזמן, ככל שההיקשרות תעמיק, הילד יראה באמא המשלבת דמות משמעותית שהוא סומך עליה, מכבד ומעריך אותה.
את דרישות התפקיד אני כותבת בדיעבד, בעקבות ההצלחות והכישלונות שלי, אבל אני מאמינה שהדברים נכונים גם לאבא המשלב. זכינו היום, כעבור ארבע שנים באותו הבית שהילדים שלנו בהחלט רואים בנו את הדמות הזאת- זו שניתן לסמוך עליה, להתייעץ איתה, לשתף אותה והכי חשוב, לכבד אותה ולראות בה סמכות.
ואהבה?
כן. היא כבר לגמרי כאן.
