דסי פפרמן
מרצה ומנחה סדנאות, כותבת, יוצרת ומטפלת רוחנית-רגשית
הכתבות של דסי פפרמן
אם הנישואים הראשונים נכשלו, למה להתחתן שוב?
לקח הגירושין: כשאת לא אומרת מה את צריכה, אין סיכוי שהוא יידע לתת לך את זה
להתחיל מחדש: פרק ב', גם עבור הילדים
למען ידעו דורותיכם: לראות את הילדים בפרק ב'
לכרוע על חוף הסליחה
העולם לא סובב אותם
הניסיון למנוע מילדינו סבל וצער בחיים האלו נידון לכישלון מראש
גשר לונדון מט ליפול
אחרי החגים יתחדש הכל
אני ונדב פרקטיים: לסדר את הצבעים והצרכים במציאות
האם אלה באמת חיים טובים?
רוב הזמן נוח לי להסתפק בזה שאני יודעת שטוב לה. אבל האם החיים של בתי הם באמת חיים טובים?
זה מסובך. איפה עובר הגבול?
האבא של הגרוש שלי נפטר ומצאתי את עצמי שואלת שוב ושוב את אותן שאלות
איכה ישבה בדד: חורבן הבית הפרטי
בואו נדבר רגע על פחד
עברנו את הקורונה, נעבור גם את זה
ספר ההגדרות הגדול
אם רק היינו מגדירים לעצמנו בדיוק מה תפקידנו כהורים, לא היינו נותנים לילדים לנהל את ההחלטות שלנו
איך שוברים דפוסים?
לקדש זה את ה''בלי'' של זה
הסוד החשוב ביותר לחיי זוגיות טובים טמון ביכולת לשמור על אינדיבידואליות בתוך מערכת היחסים
עשר מפתחות לפרק ב'
דרושה: אמא משלבת
כאבים של פרק ב'
כיצד כדאי להתנהל מול קשת הרגשות המתפרצת של ילדיכם כלפי בן או בת הזוג החדשים שלכם?
עניין של שייכות
ידענו שבסוף הכל יהיה בסדר. ידענו שזה אפשרי. ידענו שהם רק ירוויחו מזה. והם הרוויחו. המשפחה התרחבה
הילד ההורי של פרק ב'
אחים לדרך
אהבה, לא לנצח נצחים
אבני הנגף של פרק ב'
מדוע הילדים לא יכולים להיות שיקול מרכזי בהחלטה שלנו לקום ולהקים בית חדש תחת זה שנחרב?
לחזור על אותן הטעויות
לא בלי בתי: דסי פפרמן מסכמת את המסע שלה בסדרה "עוד נפגש"
למה 70% מהזוגות בפרק ב' מתגרשים?
פרק בתניקים: למה לא להביא ילד משותף?
לא בכל מחיר
אל תנפחו את הבלון הזה
למה אנחנו לא רבים? חלק ב'
כעס, בושה, קטנות וגעגועים צפו בי. החלטתי לגעת בגעגועים בתור התחלה
למה אנחנו לא רבים? חלק א'
אנשים באמת מאמינים בזה. אנשים מבוגרים, שעברו דבר או שניים בחיים, חושבים שזוגיות טובה כוללת מריבות
פרק בתניקים: לא בכוח
נוט טו סלף 2: אל תשכחי שאת מנהלת את חייך
תהיי שותפה, לא מנהלת
אף אחד לא ביקש ממך את כל זה. אף אחד מעולם לא ציפה ממך לכל זה. זאת רק את שהעמיסה על עצמה יותר מדי
מה לימדו אותנו על כסף? חלק ב'
מה לימדו אתכן על כסף?
הדבר שפחדתי ממנו יותר מהכל, התגלה כמשוכה קטנה ובהחלט עבירה, שרק קירבה בינינו עוד יותר
אני פוסט טראומתית
האם יש בכלל דבר כזה "לדעת למה את נכנסת"?
פרק ב'תניקים: "היה לנו כיף. למה הרסת?"
כשבת ה-8 לימדה אותי גם להקשיב באמת לתשובה שלה גם אם זה אומר שלא הכל "מדהים"
פרק ב'תניקים: "ברור מאליו שזה שלי"
זה מורכב: לפעמים מילה אחת מגלמת בתוכה דברים שקשה להגיד
בואי בטוב, בואי נקי
איך אפשר לדבר איתו על הילדים שלו בלי להפוך את השיחה לריב מכוער?
היא הבת שלי
על טעם ועל ריח
הפרק בתניקים
ברוכה הבאה, קנאה.
את לא אמא שלי
