בין הבעיות הקשות שהדור המופלא שלנו מתמודד עמן יש אחת רצינית, מציקה ומעצבנת הנקראת “קשיי קשב וריכוז“, או בשפה המקצועית ADHD, והיא מאופיינת באי יכולת להבחין בין טפל לעיקר. אנחנו נענים לכל גירוי בסביבתנו באותה עוצמת חשיבות, בלי לווסת תגובות ולפעול בסדר העדיפויות הנכון.
וכשאני אומרת שהדור הזה סובל מהבעיה הנ“ל, אני לא מתכוונת לאדם מסוים או לקבוצת תלמידים שיש להם בגרות בהיסטוריה וניסו להשיג לעצמם הקלות. אפילו לא לתלמידים שבאמת זקוקים ליחס מיוחד, לאבחונים וטיפולים רפואיים. אני מתכוונת לכולנו, כל הציבור. באופן קולקטיבי. כולנו סובלים מקשיי קשב וריכוז. ולא כאלו שקשורים בעמידה במטלות, אלא כאלו שנוגעים במערכת הבחירות הרביעית הבאה עלינו.
אבל יודעים מה? עזבו את כולם. בואו נתמקד באדם אחד שסובל מזה באופן קיצוני. בי.
לקראת מערכת הבחירות הרביעית אני מרגישה ממש כמו בניקיונות לפסח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– להתחדש, שלא מתוך צורך
– מה שמותר לאלמנה: כשהתקינות הפוליטית יוצאת מהמשחק
– על חטא שחטאנו? כנראה שלא
אני עומדת בכניסה לחדר, עם סמרטוט ביד ושקית זבל, אחרי שהוצאתי הכול מהארונות. כל הרצפה מלאה בגדים, תיקים, מסמכים וחפצים ישנים, ועכשיו אני צריכה להחליט במה כדאי להתמקד ומה סדר העדיפויות הנכון לקבלת התוצאה הטובה ביותר.
לרוב, הפתרון הנכון יהיה פשוט לסגור את הדלת ולברוח, או להעלות את החדר באש בטעות. אבל בערב פסח אין ברירה אלא להתחיל לארגן.
ככה זה גם בבחירות האלו, או בכלל בקשר למפה הפוליטית והקשר שלי אליה.
פעם, היה לי ברור לגמרי מי בצד שלי, ממי עליי להיזהר, מי אפילו לא בכיוון שמקדם את ערכיי ובמי אני צריכה להתמקד. אבל היום, אחרי שצמצמתי במשך שנה את כושר ההתמקדות שלי במעט מאוד דברים, פתאום אני נדרשת להתבונן במפה הפוליטית ובכל המצעים המוצעים לפני וחוטפת סחרחורת. אני מתחילה ברצינות גמורה לשקול לקחת ריטלין לפחות לרגע הבחירות בקלפי, שלא לומר כדור שינה.
על מה הבחירות האלו בעצם? בכל מקום אני רואה פרשנים מסבירים לנו על מה.
על הממשלה הכושלת, על החלפת ראש הממשלה, על הקורונה, על הכלכלה, על הביטחון.
לומר את האמת, יש לי מעט מאוד תקווה, שאכן הפעם אחד מן העקרונות שכתבתי לעיל יתממש ובאמת ישנה לטובה את פני מדינתנו המהממת שבעיניי מתפקדת נפלא.
כנסת מקונמרת
אני לא מיתממת, אני ערה לבעיות וברור שאני חושבת שתמיד יכול להיות טוב יותר.
וזה לא שאין לי דעה. אני לא עלה נידף שקולו הפוליטי יוטה אם תקפידו להאביס אותו בעוד כמה מסרונים על כמה אתם תותחים (ובחייאת, קיבלתי מיליון וחמש מאות הודעות מכם עד עכשיו. תרגיעו. אנחנו עוד לא בשלב הזה בקשר). פשוט, בתחושה שלי, אזרחי המדינה קצת הלכו לאיבוד בכל הקשור לעקרונות, ערכים והכיוון שהם מעוניינים שהמדינה תצעד אליו.
כמעט כל נושא הוא הנושא העיקרי החשוב שעליו להיות ראשון בסדר היום.
כמו בניקיונות לפסח, אין בגד בארון שאני יכולה לזרוק או לפחות להעביר למדף האחורי. הכול חשוב וחשוב באותה המידה.
הביטחון? חשוב, אל לנו להזניח אותו, אחרת נמצא את עצמנו על סירות גומי בדרך לקפריסין. הכלכלה? בוודאי, אי אפשר לוותר על השקעה ומאמץ עיקרי בכלכלה שלנו, בטח אחרי הקורונה והשלכותיה. החינוך? ההתיישבות? הדת?
ברור שהכול חשוב. וברור שאי אפשר לוותר על שום דבר. אבל מה הכי? את מה מכל מצעי הבחירות המונחים על רצפת החדר שלי עליי להרים ראשון?
אז כן, אני יודעת. הציפייה ממני היא שאדע שזה ברור מה הן המלחמות, שהרי אני נלחמת אותן כבר כמה שנים טובות ועליהן אני צריכה לשים את הדגש. זה ברור שביתי קודם לכול, ולכן הדאגה להתיישבות תעמוד די גבוה בסדר העדיפויות. גם חינוך ילדיי וחבריהם הוא בסיסי ואהיה מוכנה להילחם עליו בעוז. ברור לי גם שהביטחון של מדינתי, לא יכול להיזנח אלא צריך להישאר בפרונט. ובאופן כללי, בשורה התחתונה, אני מניחה שלפחות רובכם מנחשים מי הם השליחים שלי לכנסת ה־24.
אבל האמת היא שאף שאני מונחת במקום מובהק למדי על המפה, אני חייבת להודות שהפעם משהו בי פחות ממהר לקחת את הפתק ההוא ולהכניסו למעטפה. משהו מבקש להשאיר את ההתלבטות עד הרגע האחרון ולוודא שאכן, החפצים שהרמתי ראשונים מהרצפה הם הכי חשובים, ובאמת יבואו לידי ביטוי באמצעות הנציגים הספציפיים האלה.
תוך כדי כתיבת השורות האלו אני נזכרת בבושה שפעם סיפרו לי שקיימת דרך נוספת לנקות את החדר לפסח, והיא, בפשטות, לא להגיע למצב הכאוטי הזה. במצב האידיאלי החדר בדרך כלל די מתוחזק, נקי גם ביומיום, בלי פינות מאובקות. החולצות שבארון יודעות את מקומן ותפקידן. מה שלא נחוץ אפשר להעיף ולאוורר מהבית, גם בלי לחכות לפסח, ובגדול, במהלך השנה כל פריט בחדר יודע את מקומו ומתפקד בהתאם לנדרש ממנו, למה שלשמו הוא נבחר.
ואולי זו בעצם בקשתי ותפילתי בבחירות האלו. לא משנה מה אבחר ומה יהיו התוצאות, אני מקווה שמיד אחריהן כל אחד ידע את מקומו ותפקידו. שהכנסת תתפקד ותהיה מתוחזקת ונקייה (בשפת הקון־מארי, “מקונמרת“) כפי שנדרש ממנה, לפחות למשך ארבע שנים, ושלא נמצא את עצמנו בסיבוב נוסף, מבולגן מלוכלך ומלחיץ – רגע לפני החג.
