תופעה: הדרך לגירושין עוברת במשטרה
החוק בישראל מגן על נשים שנפגעו מאלימות בתוך הבית, אבל יש גם כאלה שמנצלות את המצב לרעה. בשנים האחרונות פונות יותר ויותר נשים למשטרה במסגרת הליך גירושין ומתלוננות נגד בני זוגן על התעללות או מכות שלא היו ולא נבראו. הנפגעות העיקריות הן הנשים שבאמת סובלות מאלימות
אשתו של ד' מיהרה להתלונן במשטרה על כך שהוא מכה אותה ואת ילדיהם. זה הספיק כדי להוציא נגדו צו הרחקה מהבית ומהילדים ולאסור את גישתו לחשבון הבנק המשותף. ד', שמעולם לא הסתבך לפני כן עם רשויות החוק, היה בהלם מוחלט. אחרי כמה שבועות של חקירה משטרתית, העניינים התבהרו וד' חזר אל חייו הקודמים. "אבל הטראומה נשארה", הוא אומר. "תוך שעה הפכתי מאדם שחי בבית עם הילדים שלו ויכול לראות אותם באופן חופשי, לאדם ללא בית, ללא כסף וללא יכולת ליצור קשר עם ילדיו. הרגשתי שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים. זה דבר שלא שוכחים".
ד' אינו לבד. החוק בישראל מגן על נשים ופועל במהירות ובחדות במקרה של תלונה בגין אלימות במשפחה. בתקופת כהונתה של עדנה ארבל כפרקליטת המדינה אף בוטלה הדרישה להביא ראיות כהוכחה לכך שהבעל מתעלל באשתו, וזאת כדי להקל על נשים במצוקה. עוד נקבע כי אשה לא תעמוד לדין בגין תלונת שווא. המטרה הייתה טובה. להקטין ולמזער כל מכשול שמונע מאשה נפגעת אלימות להגיש תלונה.
החוק כמובן חשוב ומתבקש, צודק וראוי. אשה שמוצאת כוחות להתלונן על בעלה המכה או המתעלל היא אשה שרשויות המדינה חייבות להגן עליה, ובתקיפות. הבעיה היא שלצד אותן נשים אמיצות שעושות צעד קשה ומורכב ומפרקות משפחה כדי להגן על עצמן ועל ילדיהן, מתפתחת בשנים האחרונות תופעה מכוערת, המנצלת את ההתמודדות חסרת הפשרות של הרשויות נגד גברים מכים ובכך פוגעת בחפים מפשע.
לצערנו, יש נשים שכחלק מהליך הגירושין מגישות תלונות שווא נגד בעליהן. הן אפילו לא צריכות לומר שהוא הרביץ להן. מספיק שיגידו שהבעל הלך אחריהן בבית או שהן מרגישות מוטרדות על ידו, כדי שהוא יוצא מהבית ויילקח לחקירה משטרתית.
עו"ד טלי גוטליב ייצגה בשנים האחרונות גברים רבים שעמדו מול מצב של תלונת שווא מצד נשותיהם. לדבריה, אף אחד לא חסין. "הגברים נזרקים מעולמם הנורמטיבי ישירות אל בית המעצר, תוך פרסום שמם, שלילת חירותם ושלילת זכותם ההורית. הכל בחסות השיטה של קלות מעצר גבר על יסוד תלונת אשה. בחסות החוק והפסיקה, מתרחשות עוולות שמזעזעות את אמות הספים. אם היום זה קורה לאחד, מחר זה יכול לקרות לך או לבן שלך, לאח או לנכד שלך".
למה בעצם זה קורה? מה יוצא לאשה מהאשמת בעלה?
"אנחנו שומעים לא אחת על אשה שחפצה להתגרש אבל מתאים לה להמשיך לגור בבית. הזכויות הן מחצית- מחצית, אבל בחסות התלונה הגבר נלקח לחקירה ואף שוטר לא רוצה שיגידו שבמשמרת שלו התרחש אסון או טרגדיה ושהכתובת הייתה על הקיר, לכן עוצרים אותו. ואז מתחילה סאגת התשה של אדם שעד לפני רגע היה אדם חף מפשע, נורמטיבי לגמרי, להוכחת שמו הטוב מצד אחד והחזרת זכויותיו הבסיסיות מצד שני".
יאיר קנאי, פעיל בעמותת ההורים 'הורות משותפת - טובת הילד', אומר כי האשמים הגדולים במצב הם עורכי הדין. "עורכי הדין אוהבים להשתמש במושג 'ארגז כלים'", אומר קנאי, "מדובר ב'ארגז הכלים' שהאשה משתמשת בו כדי להשיג יתרון מסוים, ספציפי, במהלך הגירושין. יש פה מהלך טקטי שנעשה פעמים רבות בהשראת עורכי הדין".
לדברי קנאי, מדובר על דינמיקה שחוזרת על עצמה: "שני הצדדים נמצאים בדירה שיש עליה סכסוך. ברגע שהאשה מסלקת את הגבר מהדירה, היא בעצם קובעת עובדות בשטח. הדיון מתחיל כשהיא בתוך הבית והוא מורחק ממנו. כלומר, יש פה סיטואציה עם רווח אדיר ואפס נזק".
אם התופעה כל כך ידועה, למה הרוטינה הזו נמשכת?
"יש קושי מאוד גדול בהערכת היקף התופעה ואף אחד לא אוהב להתעסק עם תלונות כאלה. לא בפרקליטות ולא במשטרה. התלונות הן גם הרבה פעמים הדדיות. במקום להגן על נשים באמת צריכות הגנה, הם מתעסקים במריבות גירושין מכוערות. מצד שני, אף שוטר לא רוצה להשאיר מאחור אשה שמתלוננת על אלימות".
לפני שנה עמד א' ליד בנו שעלה לתורה. "אמו של הבן שלי עמדה למעלה בעזרת הנשים ולרגע הרגשתי שאני מסתכל על כל הסיטואציה מהצד ואומר לעצמי: רק לפני שנתיים, הילד שלי היה כפסע מכך שאבא שלו ייצא מחייו. האשה שאחראית לזה יושבת שם למעלה וכאילו הכול טוב. ואני שואל את עצמי: היא בכלל חשבה עד הסוף על המהלך שהיא עושה? היא הבינה מה הנזק שהיא גורמת? כנראה, כשאתה מבין שאתה יכול להתנהג כמו הבריון של השכונה ולא קורה לך כלום, אז זה משחית. צריך לשים למצב הזה איזונים ובלמים".
התלונה שהגישה גרושתו של א' נגדו, הייתה על שלכאורה דחף אותה והיכה את בנו. "התקשרו אלי מהמשטרה שאבוא לחקירה. החקירה הייתה דקה וחצי, כי הם חייבים לחקור, אבל כנראה שגם להם היה ברור שאין שם כלום. בדיעבד אני מבין שזה חלק מהעצות של עורך הדין שלה. סוג של רפלקס מותנה. קודם כל מתלוננים. היא גם ביקשה צמצום הסדרי ראיה, כי לכאורה הכיתי את הילד".
איך הרגשת?
א' נאנח. "סוג של בגידה. כי עד אז, למרות הגירושין, הדברים זרמו בסדר. התזכיר של פקידת הסעד היה בסופו של דבר הרחבה של הסדרי הראיה".
למרות שהמלצת פקידת הסעד היא ההוכחה הטובה מכל שמדובר בתלונת שווא, התיק נגד א' לא נסגר. "לא קיבלתי שום התייחסות. כשאומרים לי שאני אבא טוב, זה מרגיז אותי. רובנו אבות טובים ורובנו בסדר". מאז שהשקט חזר לקדמותו, א' פועל לשינוי המצב. "אני חושב שאם עשו את זה לי, זה יכול לקרות לכל אחד. אני שומע על מקרים הזויים ואני לא יכול לעמוד מנגד ולכן אני אקטיבי. אני חושב שלא רק אנשים כמוני צריכים להילחם בתופעת תלונות השווא, אלא דווקא אלו שנפגעים באמת מאלימות. הרי אם לא היו כל כך הרבה תלונות שווא, למערכת הייתה אפשרות לעצור ולטפל במקרים של אלימות אמיתית. אבל כשיש כל כך הרבה חקירות, אז החקירה הופכת להיות רוטינה. יש בזה הרבה רווח. בעיקר לעורכי הדין".
"להערכתי, תופעת תלונות השווא נמצאת בשוליים", אומרת עו"ד גלי עציון, היועצת המשפטית של נעמ"ת. "ברוב מקרי האלימות כלל לא מוגשת תלונה, וזאת הבעיה החמורה יותר. עם זאת, עורך דין שמשתמש בפרקטיקת תלונות שווא במסגרת הליך גירושים, עושה דבר חמור. אחרי הכתבה ששודרה בטלוויזיה (אשר בה סיפרו עורכי דין כיצד הם משתמשים בפרקטיקת תלונות השווא, ח"ש) פניתי ללשכת עורכי הדין בדרישה למגר ולהוקיע את התופעה.
מדובר בתופעה אסורה, שלא רק שאינה נותנת כוח לנשים שבאמת נפגעות אלימות, אלא היא גם מחזירה אותן לאחור. תופעת תלונות השווא עשויה להרתיע נשים שסובלות מאלימות מלהגיש תלונה, בשל החשש שיתייחסו לתלונתן כאל תלונת שווא. תפקידם של עורכי הדין הוא להרגיע את המערכת, להביא זוגות להסכמות וכמובן לזהות מקרים של אלימות, כי בעת גירושים, גם מקרים של אלימות סמויה הופכים למקרי סיכון גבוה. הם בעלי פוטנציאל נפיץ".
בארגון 'אמונה' מבהירים גם כן כי "רובן המכריע של הנשים הנפגעות ממעשי אלימות במשפחה או מהטרדות מיניות נרתעות מהגשת תלונות, וממשיכות לחיות תחת פחדים, איומים וחשש לשלומן ולביטחונן. מאז תחילת השנה נרצחו במדינת ישראל עשר נשים על-ידי בני זוגן, פי שניים יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. הקלות הבלתי נסבלת שבה נשים נרצחות ומוטרדות בישראל הפכה להיות סוג של מכת מדינה, ובה יש לטפל בדחיפות. ההתעסקות במקרים המעטים שבהם מוגשות תלונות שווא על ידי נשים, דווקא בתקופה שכזו, דומה לרצון לנקות את חלונות הבית בזמן שהבית עצמו בוער באש. במקום להתמקד בתופעות השוליות של תלונות שווא, הבה נשים את הדגש על מניעת האלימות הרבה הקיימת כלפי נשים, אותה יש למגר מקרבנו".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם