"אמרתי שאני בהריון ובכל זאת התקבלתי לעבודה"
מי אמר שאי אפשר להתקבל לעבודה בחודשי היריון מתקדמים? שלוש עובדות ושלושה מעסיקים מגלים שאם חושבים לטווח ארוך, אין ממה לחשוש
אחרי חופשת לידה, ועם תינוק בן שבעה חודשים בבית, חזרה קרן סנדרו-בנר לעבודתה כעורכת דין במחלקה המשפטית של 'הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב', אליה התקבלה כשהייתה בחודש החמישי להיריונה. "עבדתי כעוזרת משפטית בבית הדין לעבודה והגיע לידי המכרז לתפקיד של עו"ד ברשות הבדואית, החלטתי להגיש מועמדות. זה היה הרבה לפני שהייתי או שחשבתי על היריון, וכדרכם של מכרזים בשירות המדינה, התהליך לקח אי אלו חודשים. את השלבים הראשון והשני עשיתי לא בהיריון, אבל לשלב האחרון, הריאיון מול הוועדה, הגעתי בחודש חמישי".
אמרת להם שאת בהיריון?
"הריאיון כמעט הסתיים והנושא לא עלה. לבשתי שחור וישבתי, אז כנראה הם לא שמו לב. מפני שאני מגיעה מתחום דיני העבודה ידעתי שאין לי שום חובה לספר, אבל הרגשתי שאני מרמה. כששאלו אותי בסוף אם יש לי מה לומר, אמרתי שאני רוצה לספר שאני באמצע היריון. התגובה הייתה חיובית. מנהל משאבי אנוש אמר שזה לא אחד משיקולי הוועדה. הבהירו לי במקום וגם בדיעבד שמסתכלים על האדם שמעבר".
חשבת שתקבלי את העבודה?
"אחרי הוועדה נפגשתי עם בעלי לארוחת צהרים, וכבר במהלך הארוחה קיבלתי טלפון שהתקבלתי. הייתי כל כך פעורת פה שבעלי אמר לי 'תפסיקי להישמע כל כך מופתעת. הם יתחרטו'. אני יודעת שהיו לתפקיד הרבה מועמדים טובים וראויים והיה ביקוש גדול. הופתעתי מאוד לטובה מהראש הפתוח והתקינות של ההליך. באמת נטרלו את המשתנה של ההיריון מהמשוואה. לגמרי לא מובן מאליו".
בפועל, התחילה סנדרו-בנר לעבוד ברשות כשהייתה בסוף החודש השביעי. "הייתי עם כרסי בין שיניי", היא אומרת בחיוך. "ההתחשבות וקבלת הפנים שחיכו לי היו מלבבים, אנשים יצאו מגדרם כדי לעזור. היה חודש אוגוסט. נתנו לי חניה כדי שלא אצטרך ללכת יותר מדי. קבעו ישיבות בחדרים קרובים. יכולת הקליטה, הסבלנות והפניות של מישהי בחודש שמיני-תשיעי היא נמוכה, וגם בזה התחשבו בי מעל ומעבר. נתנו לי את הפלטפורמה לצמוח, לא הלחיצו אותי ולא גרמו לי להרגיש רע. זה בקלות היה יכול להיות להפך".
גם חופשת הלידה שלקחה סנדרו-בנר הייתה ארוכה מהרגיל. "לכתחילה תכננתי לקחת חופשה מינימלית, אבל מפני שזכיתי בילד שלא ישן לעולם, ידעתי שאני לא יכולה לתפקד ככה והארכתי. קיבלתי תמיכה מסמנכ"ל משאבי אנוש וממנכ"ל הרשות, מובן שזה הגביר אצלי את המוטיבציה והרצון להשקיע במקום ולחזור בשיא הכוחות".
מה את ממליצה לנשים בהיריון?
"אני ממליצה להתעקש ולחפש עבודה, וגם לספר שהן בהיריון. בדיעבד שאלתי את המנכ"ל איך הוא היה מרגיש אם לא הייתי אומרת לו שאני בהיריון בריאיון, והוא אמר שזה היה יוצר משבר ביחסי האמון".
ואיך לשכנע את המעסיק לשכור אותך כשאת בהיריון?
"לא צריך לשכנע, פשוט צריך להיות עצמך. להאמין בעצמך, להאמין שההיריון לא צריך לשנות, ולקוות שהעולם קצת השתנה. את עובדת טובה ופרק הזמן של החופשה, שנראה לך עולם ומלואו, הוא בסך הכול טיפה בים בחיים האמיתיים.
והמעסיק אומר:
יהודה בכר, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב
"אני מאמין באמונה שלמה, כמנכ"ל רשות בשירות הציבורי, כי יש לתת הזדמנות שווה. קרן נבחרה מבין שמונה מועמדים סופיים שהגיעו לאחר מיונים קפדניים ומתוך עשרות מועמדים. היה ברור לכלל חברי הוועדה כי היא העובדת הראויה ביותר, בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח בתפקיד".
אילו תגובות קיבלת כששמעו מסביבך ששכרת אשה בחודש השביעי?
"אנשים חשבו שנפלנו על הראש. לא האמינו לי".
לקרן קלסטר, עוזרת ראש מועצת אפרת ואחראית על פניות הציבור, יש שלושה ילדים בבית ועוד אחד בבטן. "התקבלתי לארגון כשהייתי בהיריון הקודם", היא מספרת. "כיום הבן שלי בן שנה ושמונה ועכשיו אני שוב בהיריון. גם את ההיריון הזה הארגון הכיל ואף אחד לא עיקם פרצוף כשהודעתי על כך".
כתבת שאת בהיריון?
"בעיקרון אני לא כותבת בקורות חיים את המצב המשפחתי שלי. אני כותבת על הצד המקצועי שלי מתוך מחשבה שחיי האישיים לא אמורים להשפיע על המקום המקצועי".
חשבת שיש לך סיכוי לזכות במכרז?
"ידעתי שמבחינה מקצועית אני מתאימה, אבל הגעתי לריאיון ובחוץ ישבו לפחות עוד עשרה אנשים שזומנו. כולם הסתכלו עליי עם חצי חיוך של 'בואי, שבי ממי, נביא לך משהו לשתות'. הם לא חשבו שאני מהווה תחרות. הם חשבו שאני המצחיקה הזו שמגיעה לריאיון בהיריון".
המראיינים ראו שאת בדרך ללידה?
"הייתי כבר בחודש שביעי, זה היה ברור. ייאמר לזכותם שהעניין לא עלה בכלל. ראיינו אותי רק בפן המקצועי, איך אני יכולה להשתלב, מה מעניין אותי. כל נושא ההיריון וחופשת הלידה עלה רק אחרי שהתקבלתי לתפקיד, בשלב החתימה על החוזה. התחלתי לעבוד כשהייתי בחודש שמיני".
לא נשאר הרבה זמן עד הלידה.
"שמונה-עשרה שבועות, אבל הספקתי לא מעט. בחודשיים הרמתי כנס יישובי שהייתה לו חשיפה תקשורתית, השתלבתי בעבודה השגרתית, התחלנו מהלך של כתיבת אמנת שירות. הארגון תפס אותי בצורה רצינית וגם אני לא תפסתי את עצמי כזמנית, השקעתי מאוד בחודשים האלה. כדי לנצח במצב כזה שני הצדדים צריכים להיות בעניין"
את ממליצה לנשים בהיריון להתעקש ולחפש עבודה?
"את יכולה ליפול על כל מיני ארגונים ומראיינים. חבל מראש לוותר ולא ללכת לריאיון. כל אחת צריכה להגיד לעצמה שבאים לראיין אותה על הכישורים המקצועיים שלה ולא רלוונטי כמה ילדים יש לה בבית ואם הם בצהרון. את לא באה בשביל לספר להם איך היה האולטרה-סאונד האחרון, אלא לראות מה את יכולה לעשות בתוך הארגון".
והמעסיק אומר:
עודד רביבי, ראש מועצת אפרת
"שכרנו דווקא את קרן כי הכישורים שלה עלו בהרבה תחומים על המתמודדים האחרים. נושא ההיריון לגמרי לא רלוונטי בעיניי. חשבתי שלטובת המערכת כדאי לקבל את האדם הראוי והמוכשר יותר, למרות הצפי לחופשת לידה. חופשה של שלושה חודשים או חצי שנה לא נתפסת בעיניי כגורם מעכב. התפיסה שלי היא שקבלת אנשים לעבודה זו השקעה לטווח ארוך".
זה לא מסר שמקבלים מהרבה מעסיקים.
"אני חושב שהגישה שלי נובעת מחוויות שחוויתי כמפקד במערך המילואים. החיילים התלוננו שמפטרים אותם או לא מקבלים אותם לעבודה כי הם עושים שירות מילואים. חייבים ליצור תרבות ארגונית בה מעסיקים מקבלים אנשים לעבודה על בסיס הכישורים שלהם ובידיעה שיש תרומות שהן גם תרומות לחברה ולאו דווקא תרומות נקודתיות לעסק".
טל ברודצקי עובדת כבר חודשיים כאחות במחלקה הקרדיולוגית בבית החולים לניאדו. היא סוחבת בטן של חודש תשיעי, אבל עושה כמעט הכול, כמו כולם במחלקה "עד השלב האחרון של ההיריון העבודה היא בדיוק אותו הדבר", מתארת ברודצקי. "בחודש תשיעי זה קצת אחרת. אם למשל יש חולה סיעודי וכבד וצריך להרים אותו, אז בנות אחרות עוזרות לו או עושות את העבודה בעצמן. אפילו אם אני מציעה את עצמי לעזרה, אומרים לי שלא צריך".
יכול להיות שבבית החולים מבינים משהו על החיים, שלא מבינים בשום מקום אחר, אבל פרט להתחשבות שחוותה ברודצקי מצד חבריה למחלקה מתברר שגם לא הייתה לה שום בעיה לקבל את העבודה.
"אני בוגרת בית הספר לאחיות של בית החולים לניאדו ומקובל שבסוף הלימודים הבנות משתלבות בעבודה בתור אחיות. כשאני סיימתי את הלימודים, הייתי כבר באמצע חודש שביעי. החלטתי לעבוד. אני חושבת שזה קשה לשבת כל כך הרבה זמן בבית".
ניגשת לריאיון קבלה?
"כל התלמידות בבית הספר ניגשות לריאיון בסוף הלימודים. נמצאות שם מנהלת בית הספר והרכזת. אני נכנסתי ככה, עם בטן של חודש שביעי, אבל בסופו של דבר זה היה ריאיון רגיל של מישהי רגילה".
לא חשבת שאולי לא תתקבלי, בכל זאת את בהיריון מתקדם.
"לא הייתי היחידה. זה לא דבר נדיר שנשים בהיריון משתלבות אצלנו. זה לא סיפור גדול, הכול נורא טבעי. היריון הוא חלק מהחיים, לא משהו שצריך לעצור בגללו את החיים".
איך הם הגיבו כשהבינו ממך שאת רוצה לעבוד?
"הם הביעו נכונות גדולה לעזור, לשתף ולשלב אותי בעבודה בבית החולים בדרך הכי טובה שאפשר".
והמעסיק אומר:
אסתי שיר, מנהלת שירותי סיעוד בלניאדו
"טבעי לחלוטין שבנות צעירות שמסיימות בית ספר לסיעוד תהיינה בהיריון וחייבים לקבל אותן, אחרת זו אפליה מאוד גדולה. כשבתי הלכה לעשות תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, אמרו לה שהיא יכולה להיכנס להיריון בתנאים מגבילים. זה לא בסדר. היריון הוא חלק מהחיים, וצריך לקחת אותו בחשבון.
"יש אצלנו הרבה אחיות דתיות וחרדיות ובאופו טבעי רמת הילודה גבוהה יותר. לומדים להסתדר וזה בשום אופן לא פוגע במטופלים. עבודות הסיעוד הן עבודות מגוונות, על ידי חלוקה והפקדה נכונה של הצוות לתפקוד יעיל אפשר להתאים לכל אחת תפקיד. מאחות בהיריון נדרשת אחריות מקצועית כמובן, אבל מאשרים לה לטפל בהתאם ליכולות שלה. היא לא תטפל בחולים הכי כבדים במחלקה. זה מאמץ מצד המערכת, אבל אני חושבת שבראייה עתידית של בית החולים ובראייה של הפרט זה משתלם".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם