טובה'לה: "בלי גראס אין לי חיים"
אחרי 26 שנה כמלכת דיזנגוף, טובה'לה ממציאה את עצמה מחדש. עכשיו, כשהיא עוזבת את החנות המיתולוגית ברחוב לטובת סטודיו משותף עם הבת נעמה, היא מספרת איך למרות הגירושים הכואבים והעסק שכמעט פשט רגל, היא עדיין שורדת - עם פה גדול מאי פעם
"נעמה פשטה את הרגל", אומרת טובה'לה בישירות האופיינית לה. "חיכיתי 15 שנה בסבלנות לנפילה שלה, וכל יום אמרתי לה 'מה את צריכה את זה, בואי לעבוד אצלי'. כמו כל ילדה היו לה חלומות להיות עצמאית, ונורא כעסתי על זה. מצב האופנה הישראלית הוא כזה שמעצבים צעירים לא יכולים להצליח פה, והיא אחת מני רבים. המזל של נמי הוא שיש לה אמא, שיכולה להציל אותה מזה ולתת לה עבודה אצלה".
איך עזבת את דיזנגוף, שהיה כל כך מזוהה איתך?
"בקלות. שנאתי את דיזנגוף. הייתי שם כמו שושנה בין החוחים. מאז 'דיזנגוף99' הוא לא התקדם לשום מקום. אני לא יכולה להתגאות שאני הייתי המלכה שלו, כי זה רחוב נזנח. עם כל החנויות הזולות שלו, לקראת הסוף כבר הרגשתי שאני נחנקת מהכיעור שלו. החלום שלי היה כיכר המדינה, שנים חלמתי על זה, אבל מי יכול להרשות לעצמו את זה? לא מותגים ישראליים.
לא נורא, אלוהים סידר לי את הדברים. נעמה מצאה לי פה את המקום ברוטשילד. יש לי פה 300 מ"ר, המתפרה שלי כאן, וזו חנות מהממת. נכון, זה לא על הרחוב, אבל כבר לא באים להצביע עלי, ובכל מקרה המודה היום זה חנויות אטליה כאלה. אילנה (ברקוביץ', מי שנחשבה במשך שנים למוזה של טובה'לה - מ"ז) פתחה מאחורי דיזנגוף, גדי אלימלך פתח בדירה לא רחוק מכאן, וגם גרטרוד עברה לסוף רוטשילד, ודניאלה להבי. רוטשילד הופך להיות ה-רחוב, אני מרגישה פה סוג של חלוצה".
חלוצה גאה, אבל כמו תמיד, הבטן של טובה'לה מלאה. עכשיו זה על דיזנגוף המוזנח, על הסטייליסטים שמעדיפים מותגים נוצצים מחו"ל, על בעלה שעזב אחרי 45 שנה ביחד ועל העיתונאים שלא מתעניינים בה כמו פעם, כשהייתה יקירת מדורי הרכילות ואייטם חם בכל תוכנית טלוויזיה. טובה'לה כבר בת 66, ומדורי הרכילות התמלאו בשמות מעצבים אחרים, נוצצים יותר, כמו אלו שהלבישו לאחרונה את ביונסה (אלון ליבנה) וסלינה גומז (דורית בר אור).
"סלינה גומז בתחת שלי, ואני לא יודעת להבדיל בין ריהאנה לביונסה", מביעה טובה' לה דעה. "לי יש חלומות אחרים. אני רוצה להלביש את ליהיא לפיד, את שרה נתניהו ואת אשתו של בנט. שהן יהיו המובילות החברתיות שלי. לא מעניין אותי להיות בעולם, אני רוצה פה".
דורית בר אור מובילה כאן בשנתיים האחרונות את טרנד הגלביות, שאת מזוהה איתן מאוד. זה מועיל לך או מזיק לך?
"דורית בר אור בקושי שנתיים בעולם האופנה, והיא טוענת שהיא ממציאת הגלביות. הורס אותי שהיא אומרת שהיא המציאה את זה. זה לא היא ולא אני, גלביות זה מתקופת התנ"ך, ואני עושה את זה כבר שנים כי זה מה שמתאים כאן. כשאני באה לקנטינה בחום 40 מעלות ואני רואה מישהי עם ג'ינס צמוד, אני מתה. אני בקיץ בכלל לא עושה מכנסיים, רק שמלות וגלביות. הגלבייה של דודו לא מטרידה אותי, כי את לא מבינה שאם אני אראה גלבייה יותר יפה משלי, אני ישר אשב ואעשה אחת יותר יפה? אבל אני עם מנצחים לא מתווכחת.
דודו היא טרנדית, היא שחקנית והיא פצצה, ואצלה בתצוגה בשבוע האופנה לא היה להשיג מקומות. אבל הבגדים? מה אני אגיד לך. חובת ההוכחה עוד חלה עליה. התצוגה הראשונה שלה בשבוע האופנה הראשון הייתה מהממת, היא הייתה בהשראתי והיא האדירה אותי. בשבוע האופנה השני פשוט התביישתי בשבילה. לא יודעת כמה נשים יכולות ללבוש את הבגדים שהיא עשתה שם. היא עשתה משהו אחר לגמרי, היא התעקשה להמציא את עצמה מחדש, ובשביל להמציא אופנה צריך להיות גאון. אני מתפדחת שקוראים לה בפייסבוק 'גאונה'. זה גאונה? היא גאונה ביחסי ציבור, זה כן".
גם לך לא חסר. גם את היית במשך שנים יקירת מדורי הרכילות, בדיוק כמו שהיא עכשיו.
"אני מסכימה איתך. חשבתי שאני צריכה להיות מפורסמת כי זה יעזור לי לעסק, וזה באמת עזר, אבל יום אחד עשיתי לזה קאט, כי שילמתי על זה מחיר כבד. הרכילות עלי הייתה תמיד פוגענית. גפי אמיר ישבה לי על חשבון הבנק ולכלכה עלי במשך שנתיים, הבנות שלי בכו בלילות. מילא נעמה שאוהבת פרסום, כי זה בגנים שלה, אבל איקה ותמרה? תמיד סבלו מזה. גם אני לא נהניתי מזה. אני סוג של אריק איינשטיין, תני לי רק להיות בבית, אבל אין לי תקליטים והייתי צריכה למכור. אני סוגדת להצלחה של דורית, כמו שאני סוגדת להצלחה של פנינה (רוזנבלום). היא תיפול ותקום ושוב תיפול, ותמיד היא יוצאת עם שיער מסורק למשעי. אשה שעבדה קשה, בעיקר על יחסי הציבור שלה".
אילנה ברקוביץ', מי שהייתה חברה ומוזה, הפכה בעצמה למעצבת. מה דעתך על זה?
"אילנה מאוד מוכשרת, אבל זה לא בשבילה. היא צריכה להיות בטלוויזיה, היא מלכה, מלכה מפונקת. בעיני היא האשה הכי יפה בעולם. אומרים לי 'מה, היא נורא שמנה'. אז מה? אילנה שתשמין גם מאה קילו, זה לא קשור לשומן. זה יותר מזה, גם נעמה שלי שמנה והיא אחת הנשים הכי יפות בארץ. אילנה הייתה מוכרת בחנות שלי, בתקופה של אביב. הם היו כמו רומיאו ויוליה, וככה גם היה הסוף שלהם. היו לי המוכרות הכי שוות. אחת יותר יפה מהשנייה. הילה נחשון, מיכל מונקה, הייתי בוחרת אותן לפי היופי".
היו שמועות שהייתה לך תקופה קשה בעסק לפני שעברת לפה, שהיית על סף סגירה.
"ברור. כשנמי פשטה את הרגל גם אני הייתי כבר בקרקעית. נעמה נפלה מאותה סיבה שאני כמעט נפלתי, שתינו לא ניתנות לשליטה. אני בזבזנית נוראית. אם יש לי לירה, אני ישר רצה לקנטינה. רק כשננטשתי על ידי המנוח, ואיקה, הבת שלי, החלה לנהל את הכספים בעסק, המצב התאזן. היא בונקר, בשביל להוציא ממנה צ'ק את צריכה לחצוב מים מסלע, היא יודעת לשלוט בי".
בעלה של טובה'לה, מי שמכונה על ידה מאז הפרידה "המנוח", הוא עמית חסין, האב של שלוש בנותיהם, נעמה, איקה ותמרה. חסין עבד איתה בעסק עד הפרידה לפני שנתיים. בשנת 1998 הוא הורשע איתה בהעלמת הכנסות, ובעוד שהיא נידונה לשישה חודשי עבודות שירות, הוא קיבל 18 חודשי מאסר בפועל וריצה אותם. גם על הילד שלו מחוץ לנישואים היא דיברה בעבר, אבל עכשיו, אחרי עשרות שנות חיים משותפים היא לבד, גרה בדירת רווקות ביהודה הלוי, ומתרגלת לחיים עם חשבונות שצריך לשלם וחביתה שצריך להכין. בעצמך.
"הוא עזב אותי יום אחד בטלפון, ולא ראיתי אותו מאז. אני לא אשה גרושה, אני אשה נטושה. הוא עזב בשביל אשה אחרת שלא ראיתי מעולם, וגם הבנות שלי לא. הן לא בקשר איתו ולא איתה. אני עוד לא צוחקת על זה, אני עדיין מתאבלת. הורידו לי איבר, איבר חולה, אבל חתכו לי חלק מהגוף והכאבים עוד לא נגמרו. בחיים החדשים שלי פתאום אמרו לי שאני צריכה לקבל ביטוח לאומי, ששלוש שנים בכלל לא באתי לדרוש. במשך כל השנים לא היה לי מושג מה נעשה איתי. אין לי לא פנסיה ולא כלום, אין לי עתיד. בפעם הראשונה בחיי הלכתי לבנק עם הילדות שלי, והן פתחו לי חשבון. הן גם סידרו לי ביטוח סיעודי במכבי. ערכתי את חיי לא נכון, ואני מתחילה עכשיו הכל מחדש.
"המנוח ידע שהוא הולך ללכת. במשך חצי שנה הוא צעק שהוא לא רוצה להישאר איתי, כי אנחנו הולכים להיות הומלסים. ובסוף הוא הלך. כל החיים הייתי מבשלת - הוא היה אומר לי שזה נורא, אם הייתי מכבסת - זה היה נורא. הכל עשיתי רע והוא לא לימד אותי אחרת. יצאתי מהקשר הזה כשאני לא יודעת כלום".
מה עם אהבה חדשה?
"הצער שלי הוא לא על זה שהוא נטש, אלא על זה שאני בגיל השלישי ואין לי צ'אנס שתהיה לי עוד אהבה. גברים בגילי רוצים בנות 40 גג, וגם אני לא רוצה אותם. כשאני רואה אותם בבריכה, בני 70-60, ואני מסתכלת על הלמטה שלהם, בא לי להקיא. הלוואי והיה מגיע איזה גבר עשיר, כי אני רוצה רק גבר שיש לו כסף, אבל אין לי סיכוי. הוויזואליות שלי לא מתאימה לפרסונליות שלהם. כבר שלוש שנים גבר לא הציץ בי אפילו מזווית העין. אני יכולה לנסות לשחק אותה עדינה ולא וולגרית, אבל גם זה לא יעזור לי".
מי שלטענתה הציל אותה מדיכאונה בתקופה שבה העסק היה על פי תהום והזוגיות הסתיימה, היה מוטי רייף, שהרים את שבוע האופנה הישראלי והזמין אותה להשתתף. "השם יתברך, כשהייתי הכי בדיכי - המנוח עזב אותי והעסק היה רגע לפני פשיטת רגל - הגיע מוטי רייף, הכניס את הראש שלו לחנות ואמר לי 'את רוצה להיות בשבוע האופנה?'. צרחתי 'כן', וישר התמלאתי באנרגיות חדשות.
התצוגות בשבוע האופנה, גם הראשון וגם השני, גרמו לעניין אדיר בחנות. פתאום התחילו לזרום אנשים, פתאום הגיעו כוסיות לחנות וחטפו את הדברים, זה הרים אותי לשמים. כמובן שהביקורות חתכו אותי, מה אני אעשה? זה כתבים שבאו מהפרובינציה ומקדשים רק את מה שבא מחו"ל, כי הם עוד לא מרגישים מספיק תל-אביבים. גם הסטייליסטים ככה, מביאים להפקות רק גוצ'י. למה גוצ'י? כי הכי קל להם לעשות את הסיבוב בכיכר המדינה ולקחת הכל משם. הם לא רוצים אותי כי יש לי כתב יד מאוד ברור, והיום הם רוצים כתב יד משל עצמם. הם מעדיפים שיגידו 'זה סיימון' מאשר 'זה טובה' לה'. זה לא שאני לא צריכה אותם, אבל הם לא באים, אז אני מפרסמת את עצמי בעצמי, בפייסבוק ובאינסטגרם, ואני מאושרת מזה. אין לי כסף לפרסום וליחסי ציבור ואני בזה לזה. מה, אני אתן כסף לסלבריטאיות כדי שיבואו להשקה של החנות שלי? זו בדיחה. למזלי, האינסטגרם והפייסבוק זה הראי שלי מול הקהל היום".
אם הסטייליסטים בכל זאת ירצו לסטות ממסלולם ולהגיע לרוטשילד, הם ימצאו שם את נעמה וטובה'לה, שתיהן מנחיתות הוראות על התופרות, שתיהן מעצבות ושתיהן מקבלות את הקונות, אבל לטובה'לה מאוד חשוב להדגיש מי פה הבוס. "בהתחלה היה מאוד קשה לנו. לא היה ברור לה שאני מנהלת את העסק, והיא דרשה ותבעה והיו מלחמות עולם. אמרתי לה 'תני לי עשר שנים ללמד אותך ואז נדבר'. לא סתם שרדתי ככה. עכשיו גם הורדתי מחירים. פעם לקחתי עשרת אלפים שקל על שמלה, וגם 25 אלף, והיום רוב הדברים בחנות לא עולים על 3,000 שקל , ויש גם הרבה ב-1,500. נעשיתי יותר נוחה לקליינטיות".
מכל הבחינות? את כבר לא מעיפה אותן מהחנות? כי היו מקרים.
"בחיים לא העפתי לקוחות מהחנות. טוב, העפתי אם מישהי הייתה אומרת לי 'השמלות שלך כפריות', זה היה מטריף אותי, וגם אם מישהי הייתה מודדת שמלה שלי ומספרת לי שאת הנעליים היא הולכת לקנות ביפו, ישר הייתי מכריחה אותה להוריד את השמלה. אני לא מסוגלת שהולכים עם נעליים מכוערות, כבר עדיף כפכפי ים. גם במשטרות האופנה אני כל הזמן שמה לב, כולן דופקות הופעה - ומפשלות בנעליים. זה הורג אותי".
לטובה' לה יש הרבה מה לומר על משטרות האופנה. במיוחד על זו של דורין אטיאס, שאיתה סכסוך מתמשך, חלקו על גבי האינסטגרם, גרם לדבריה להתעלמות של גיא פינס מהתופעה שהיא: "דורין אטיאס ממליכה ומעיפה לפי מי שחבר שלה, וכבר התרעתי על זה. גיא פינס, שהייתי חביבתו, עכשיו מתעלם ממני, בגלל שנכנסתי בה. יש לה עוד רגשי נחיתות של ספרדים, למרות שבעיני היא אחת הנשים הכי יפות בארץ".
את לא חושבת שהפה הגדול שלך סיבך אותך בתעשייה?
"איזה פה גדול? אני אומרת מה שאני חושבת? אם אני הייתי אומרת מה שאני חושבת, הייתי כבר בבית סוהר. מעטים הם האנשים שאני אומרת להם בפנים מה אני חושבת. אני פחדנית, כמו כולם, אני מרכלת מאחורי הגב. הבנתי סוף סוף איך בנוי העולם, שמור לי ואשמור לך. פעם זה צבט לי את הלב, היום כבר לא. אני רואה אותה מתעלפת על החברה שלה, שלבושה בפיני לייטרסדורף. זה זקן. אני רואה אותה ובא לי לשים לה הליכון ביד, אבל הן מתעלפות על זה. לא היה שום דבר שהייתי מעתיקה מפיני לייטרסדורף וגם לא ממשכית. הייתי רואה את החברות בחדר אוכל עם הטורקיזים והצבעים האלה של משכית, זה היה עושה לי קבס".
טוב , הן כבר לא פה ואת עדיין כאן.
"לא ניצחתי, יש כאלה הרבה יותר מסחריים והרבה יותר טובים ממני, אבל אני עוד פה. אני שורדת בתחום הכי קשה שיש. זה תחום כל כך פרוץ, כל אחד היום הוא מעצב וכל אחד הופך להיות יבואן. כל עיתונאית אופנה חושבת שהיא יכולה לקום יום אחד ולהפוך למעצבת, וכל סטייליסט פתאום מתחיל לייבא. ברור שהם לא ישרדו, כמה יש ששורדים 30 שנה? זה אני וגדעון אוברזון ודורין פרנקפורט, אין כמעט יותר שהם סביב הזמן שלי.
"אני עבדתי קשה בשביל זה, עם הילדות שלי עשיתי את כל הטעויות האפשריות בגידול שלהן. הייתי עסוקה רק בעבודה. כשנעמה עוזבת בארבע לקחת את הילדים שלה, אני משתגעת מזה. את נעמה הייתי משאירה לבד בבית כבר בגיל שנה וחצי, בגיל ארבע היא יצאה מהבית והלכה לחפש אותי. הייתי אמא נוראית, ובכל זאת, יש לי שלוש בנות מהממות ומצליחות, ואנחנו בקשר קרוב נורא, ובכל בוקר כשאני קמה אני יודעת שאני הולכת לבלות עוד יום שלם עם נמי שלי. אני מאושרת, וזה הניצחון האמיתי שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם