הטוקבקיסטית מגישה: חגיגה תקשורתית בערוץ הניו-אייג'
שרי אריסון מתקשרת! קטעים, אה? אבל מה זה תקשור, לעזאזל? מישהו יודע?! עושה רושם שלא, אבל היתה אחלה מסיבה. החודש נהפכה התקשורת כולה לערוץ הניו-אייג', וא' תיזזה בין הזירות, כי כששרי מתקלטתתת - רוזנברג מתלהטתתת
מסיבה מתוקשרת. אריסון יוזמת פסטיבל ניו-אייג'י צילום: פלאש 90
רגע לפני שהתקשורת ממשיכה לליצן התורן הבא, ורגע אחרי שכולנו שמענו כבר את כל מה שניתן היה לשמוע בנושא, גם אני רוצה להגיד את זה: שרי אריסון מתקשרת! קטעים, אה? אבל מה זה בדיוק אומר, מתקשרת? ומה זה תקשור, לעזאזל, מישהו יודע? כלומר, באמת יודע? עושה רושם שלא ממש. אולם, מה זה חשוב, העיקר שהונח על מפתן לשוננו עוד מונח שחוק ומעורפל מבית היוצר הניו-אייג'י שאפשר להשתעשע על חשבונו. ישחקו המלאכים לפנינו. והשדים, והרוחות, והחוצנים, והמתים, ובעיקר – הישויות, את המילה הזאת אנחנו הכי אוהבים, כי היא יותר מעורפלת אפילו מהמילה תקשור.
החודש, מסיבות מובנות, קראה לי ישותי המטקבקת, שהיא אך חלק קטן מישותי הענפה, להרחיב את שיטוטיי אל מעבר לגבולות המדור. "יש שם מסיבה בחוץ", לחשה לי, "וכולם רוקדים, אבל נראה שתנועותיהם מגושמות מעט, גופם ודעתם אינם מורגלים בז'אנר המוסיקלי הזה". "נו אז?" שאלתי, אך שאלתי לא נענתה. "נו אז?" חזרתי ושאלתי, "מה אני אמורה לעשות עם המסר הזה?" דממה. ככה זה איתן, עם הישויות, שותלות לי איזה משפט סתום בתודעה, ומשם אני אמורה להמשיך לבד. אז המשכתי, מתוך שאני שמה פעמיי אל המקום ששלחתני רוחי, או לפחות פלח ממנה.
שרי אריסון מארחת
אריסון. על זה כל המהומה? רובי קסטרו
ההמונים צבאו על דלתות המסיבה, שהתבררה כאחת מחגיגות התקשורת הגדולות ביותר שנראו השנה, ובימים אחרים המראה הזה לבדו היה מסמן לי את הדרך חזרה הביתה. אלא שקול בתוכי (או שאולי מחוצה לי?) אמר לי להישאר, ומיד פניתי אל אחד המיוזעים שנדחסו אל התור כדי לקבל מידע על המתרחש בפנים. "שרי אריסון מתקלטת!" אמר לי. "שרי אריסון?" תמהתי, "על זה כל המהומה? כאילו, עם כל הכבוד, זה לא שמייקל ג'קסון קם מן המתים וניצב עכשיו בעמדת הדי ג'יי". "אין לדעת", הזיע המיוזע, "השמועות מספרות שהיא כנראה הולכת לארח אותו, והם יתנו סט שלם בק טו בק".
פילסתי את דרכי פנימה, קניתי לי בירה והתבוננתי בקצפת הדביקה של האנשים שפיזזה ברחבה, נשאה עיניה אל הדובדבן שלמעלה, הלא היא שרי כבודה, וליהגה בקרירות מכוונת. הנה, למשל, החבר'ה ממוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", שהעידו על עצמם כבר בהתחלה שהם "מתים על זה", אבל רגע לפני שהחלטתי
להאמין להם התברר לי שלא היה זה אלא משחק מילים שנועד להגיד שלא, הם ממש לא מתים על הסיפור המתוקשר הזה.
פה ושם, לעומת זאת, נראה מישהו שליהג באופן מעט שונה והעז לחטוא בניואנס או שניים שחרגו מהמקובל, דוגמת עכבר העיר - יואב זאבי, שאמר: "אישית, לא הייתי הולך ללמוד אצלה רוח. ועדיין... אני מעדיף בצמרת הכלכלה מישהו שמדבר על מודעות ואהבה... מאשר עוד איזה נאד נפוח ותאב בצע שאפילו לא משתדל להסתיר את חמדנותו".
אני נוטה לצדד בדבריו של זאבי, אם כי הנושא שמעסיק אותי באופן אישי ניצב מעבר לאישיותה של אריסון עצמה. אותי מעניין להבין מדוע זכתה אריסון למנה הגונה של ציניות ולעג, מה היא בסה"כ אמרה? והאם השימוש הבומבסטי במונח "תקשור" הוא נחוץ או "חכם", כשמדובר ברצון להגיע אל האוזן הציבורית וליצור שינוי, קל שבקלים, בתודעה הקולקטיבית, שינוי שמטרתו בסופו של דבר, היא ליצור עולם "טוב יותר"?
במאמר שהופיע החודש בערוץ על קרישנמורטי, אחד המורים הרוחניים הבולטים של המאה העשרים, מסופר לנו על יומניו האישיים של האיש שחושפים את פעילותו האזוטרית, לרבות תקשורים, למרות שבהופעותיו הפומביות ובמאמריו יצא באופן גורף נגד נחיצותן של חוויות מיסטיות בתוך התהליך הרוחני. הוא טען שהעיסוק בפן המיסטי הוא "מיותר" ו"מסובך", ובסופו של דבר מביא לבזבוז אנרגיה שמסיט את התלמיד מהעיקר, ואילו העיקר הוא חקירה עצמית שאיננה נזקקת לגורו ולשאר לחשים וכישופים, משום שהתלמיד הוא-הוא השער לעצמו.
כותב המאמר, אורי יריב, טוען שקרישנמורטי הקפיד לשמור בסוד את חוויותיו המיסטיות משום ש"תיאורים אלו עלולים להישמע פיוטיים מדי, שלא לומר דמיוניים, עבור מי שאינו מורגל בעולם המיסטי... הוא ביקש לגעת דווקא בקהל שאין לו בהכרח נטיות מיסטיות. הוא רצה לתאר לאנשים את מציאות הרוח כמשהו נגיש ומוחשי, לא כעניין שהגישה היחידה אליו היא דרך אמונה ילדותית..."
ולמסקנות. תקשור היא מילה גדולה, גדולה מדי לטעמי, בעיקר עבור אלו שאינם מורגלים בעשייה רוחנית, ואינני בטוחה שכדאי לפנות אל לבם של ההמונים דרך השימוש במונח הבעייתי הזה, שכפי הנראה עלול רק להרחיק אותם מאותה עשייה. אולם, מצד שני, ייתכן שדווקא מתוך הפנייה שביצעה אריסון אל מסה גדולה של אנשים, תמיד יהיה מישהו שהמילה תעורר בו סקרנות כלשהי, וממנה הוא ימצא את דרכו, אט אט, אל השלום שבתוכו. ולסיכום, הנה מאמר של פרסיקו, שנותן זווית נוספת על הנושא.
סתם בולשיט ניו-אייג'י מתקתק
הדובי הזה. תנסו בבית ציור של בוטרו
מתברר שישנה מחלה שנקראת "חוסר חדוות החיים". המאמר הזה מספר לנו על הסימפטומים השונים של המחלה, מתוך שהוא מעביר אותנו דרך שאלון, על מנת שנוכל לאבחן בעצמנו אם אנחנו אכן סובלים ממנה. וכן, אנחנו סובלים. לפחות רובנו. אולם, כשכבר נדמה לנו שאין דרך חזרה וככל הנראה ניקח את המחלה הזאת אלי קבר, מציע לנו המאמר תרופה טבעית למחלה, "לא תרופה שלוקחים דרך הפה או מורחים על העור, אלא תרופה שעשויה ממודעות שהתודעה שלנו רוקחת".
מאוד קל לפטור את המאמר הזה באמירה דוגמת תגובה מס' 2: "סתם בולשיט ניו-אייג'י מנותק ממציאות החיים האמיתית!" אבל אני מציעה שתנסו את התרופה בבית ותראו. וחוץ מהכול, התמונה של הדובי שם למטה, היא אחת התמונות היפות והנוגעות ללב שנראו במדור.
"בני אדם טראנס חושיים: פרק מספרו של ד"ר אריק פרל". זה השם. עשו טובה, כנסו כנסו, ושמישהו יסביר לי, למען השם, על מה מדובר שם. אתם יודעים מה, אל תיכנסו, זה אבוד. אין סיכוי שתבינו. אבל רגע, אולי בעצם, רק תעיפו מבט בתמונה, ואח"כ קראו את תגובה מספר 2: "מה יהיה עם כל התמונות יח"צ האלו? לא מחמיא. שיק של בובת שעווה". ועכשיו גילוי נאות: אני כתבתי בזמנו את התגובה הזאת. אינני באה ללעוג למישהו חלילה (ואפילו עושה רושם שהד"ר שם בתמונה הוא בחור נאה למדי), להיפך, אני מנסה לעזור, והגיע הזמן שמישהו יגיד את זה: חבר'ה, רדו מתמונות היח"צ האלו, הן עשויות מדי. בפשטות, בפשטות, זה מדור הניו-אייג' כאן, אנחנו אוהבים את זה נקי.
ד"ר אריק פרל. למה התכוונת כשאמרת טראנס-חושי?? יח''צ
עכשיו אני מבצעת פעולה שהיא מנוגדת בתכלית לחוקי האתיקה, או מה שזה לא יהיה, וקוראת אתכם להצטרף אלי לכאן, למאמר פרי ידי. מתנצלת, אבל קשה לי להתאפק - מוכרחה לומר דבר מה: תודה מעומק ליבי לכל אותם הומופובים שהגיבו למאמר הזה וחיזקו את ידיי, בלעדיכם הוא לא היה נכתב מלכתחילה. ותגיד, יוסף (מס' 3), אתה בטוח שאתה מטפל?
אני מסיימת עם מאמר שאהבתי במיוחד, קטע מתוך ספר חדש, "עוברת אורח בדממה", המתעד 10 שנים של מסע חניכה רוחני של האמנית פביאן ורדיה. והנה ציטוט נבחר משם: "אל תאלצי את עצמך כשהמעיין ממנו את שואבת את הטוב שביצירתך יבש, אל תנסי לסחוט בכוח, בכל מחיר, את ההשראה החולפת, חמקמקה כמו התשוקה. צאי החוצה, טיילי, דברי אל הציפור שלך. ואל תצטערי כלל: כל שהיית יוצרת היה יצירה מתה". מקסים.
נא להמתין לטעינת התגובות
