בני אדם טראנס חושיים: פרק מספרו של ד"ר אריק פרל
עד כה היו מודעים מרבית האנשים רק ליקום שבו הם נמצאים. בעקבות התדרים המתחברים מחדש אנו מסוגלים כיום להידבר עם מישורים או ממדים אחרים בצורה מודעת. זהו המעבר שלנו מבני אדם בעלי חמישה חושים למה שאני מכנה "בני אדם טראנס חושיים"
עד כה היו מודעים מרבית האנשים רק ליקום שבו הם נמצאים. בעקבות התדרים המתחברים מחדש אנו מסוגלים כיום להידבר עם מישורים או ממדים אחרים בצורה מודעת. זהו המעבר שלנו מבני אדם בעלי חמישה חושים למה שאני מכנה "בני אדם טראנס חושיים"
בני האדם הם ישויות סקרניות. אנו רוצים תמיד לדעת את ה"איך" וה"למה", גם כאשר התשובות אינן יכולות להועיל לנו, ולרוב הן אינן מועילות. לעיתים קרובות קורה שהשאלות "איך" ו"למה" רק ממעיטות מכוחנו. עם זאת, מן הרגע הראשון שאלתי בדיוק את זה: "איך?", "למה?", "איך זה פועל?", "למה זה כאן"?, "מה קורה כאן?" מעולם לא קיבלתי תשובה שסיפקה אותי באמת.
אני יודע שיש כאלה שאינם מתעקשים לקבל את התשובות. יש כאלה שפשוט לא שואלים שאלות רבות. הם קוראים על משהו, והם מאמינים לו. חבריהם אומרים להם משהו אחר, והם מאמינים גם בזה. תמימות גדולה המשולבת במה שאני מכנה בשם "גורם למינג" גורמת לאנשים לרוץ ולקפוץ מצוק אחד של העידן החדש לצוק אחר, לחפש תשובות ויחד עם זאת לטבוע בים תמידי של חוסר החלטיות חסרת כיוון.
רק לאחר שהבנתי שלא אקבל שום תשובות אחרות, ממקורות חיצוניים - בכל מקרה, הגעתי למסקנה שאולי זה לא חשוב בשבילי לדעת. אולי הידיעה רק תזיק לי. אולם היו רמזים - רמזים מפתים שאותם אחלוק אתכם כעת.
"מה שאתה עושה הוא חיבור מחדש של שרשרות."
"מה שאתה עושה הוא חיבור מחדש של מחרוזות."
כפי שהוזכר קודם, אלה היו המשפטים השלישי והרביעי שתיעלו אליי חלק מהחולים. מניסיוני ידעתי תיכף ומיד מהי המשמעות של "שרשרות". כאשר אנו משתמשים באנרגיה המרפאת זאת, אנחנו עושים יותר מאשר לתקן בעיה כלשהי; אנחנו מחברים מחדש, פשוטו כמשמעו, שרשרות – שרשרות של חומצה דאוקסיריבונוקלאית: ד.נ.א.
זוהי מולקולה מורכבת המכילה שתי שרשרות שמחוברות בצורה סלילית כפולה מתפתלת, כמו סולם מפותל. לפי המחקר המדעי, יש לכול אדם שתי שרשרות כאלו בכול מולקולת ד.נ.א. בגופו, והן הבסיס של הקוד או של החותם הגנטי שלנו. מתוך פיסות חומר זעירות אלה נוצר מבנה גופנו, מוחנו ואפילו חלק גדול מהאישיות שלנו.
מה שהמדע לא יודע, לפחות לא עדיין, הוא שייתכן שבשלב מסוים היו לנו 12 שרשרות של ד.נ.א. שקידדו הרבה יותר מידע! "חיבור מחדש של שרשרות" משמעותו היא שבמקום להמשיך להתפתח קדימה בצורה "קווית", הגזע האנושי יפיק תועלת מכך שבאותו זמן הוא יחזור בזמן וכך יתעוררו בנו צדדים מסוימים מהתקופה
זה חלק ממה שקורה כעת עם ההתחברות מחדש: אנו מתחברים מחדש עם מי שהיינו פעם.
"מה שאתה עושה הוא חיבור מחדש של שרשרות."
"מה שאתה עושה הוא חיבור מחדש של מחרוזות."
בתחילה חשבתי ששני המשפטים מדברים בערך על אותו דבר – יש כאלה שמשתמשים במילה שרשרות: אחרים משתמשים במילה מחרוזות, זה הכול. סמנטיקה. ואז שמעתי על תפיסה הלקוחה מפיזיקת קוונטים וידעתי שפספסתי לחלוטין את עניין "המחרוזות" שעליו דיברו הישויות.
ביטוי זה לא נגע כלל לד.נ.א. אלא למישורי קיום (מקבילים) המתרחשים בו זמנית: הוא התקשר לפיזיקה תת-גרעינית. הוא תיאר את המבנה הבסיסי של היקום עצמו. הוא דיבר על תאוריית המחרוזות. בעיקרון, "תאוריית המחרוזות" היא דרך להתבונן באבני הבניין של חומר ואנרגיה בצורה שעשויה להבהיר את אותה דילמה שמטרידה את המדענים כבר דורות: הטיעון ששני ענפי הפיזיקה הראשיים אינם יכולים להיות, שניהם, אמתיים!
זו אינה הפיזיקה שכולנו סבלנו ממנה כאשר למדנו בתיכון. זוהי פיזיקה שמעניקה תמיכה ובוננות בקשר לחיים, בקשר לרוחניות ובקשר למישורי קיום מקבילים. שימו לב. אחרי הכול, פיזיקה היא מה שמגדיר את היקום הפיזי שבו אנו חיים. פיזיקה עוסקת באובייקטים שקיימים בתוך יקום זה, בכוחות שמחזיקים אותו יחד ובסודות שמאפשרים לו לפעול.
פיזיקה נוגעת גם לקיצוניות. בצד אחד של הציר, העקרונות המוזרים של "מכניקת הקוונטים" מתארים וחוזים את ההתנהגות של משהו מאוד קטן: אטומים והרכיבים שלהם. בצד השני, שתי תיאוריות היחסות של איינשטיין מתעסקות עם המרחב של היקום עצמו, עם מהירות האור ועם מסלולי ההקפה של גופים מסיביים במרחב-זמן, כמו כוכבים, גלקסיות וחורים שחורים.
מעבר ליופי המופשט שלהן, שתי התיאוריות הוכיחו את עצמן בתור כלים רבי עוצמה. מכניקת הקוונטים הובילה לפיתוח שבב המחשב. היחסות העניקה לקוסמולוגים את הכלים להסביר סוגים שונים של פעילות מוזרה בתוך המרחב העצום של היקום.
הבעיה, הם אומרים, היא שאם פיזיקת קוונטים נכונה, אז היחסות שגויה, ולהפך. כאשר מנסים ליישם את הכללים ששולטים בתחום אחד על הכללים ששולטים בתחום האחר, הם מפסיקים לעבוד. מכניקת הקוונטים מציעה שברמה התת-אטומית, שבה חומר ואנרגיה מפסיקים להיות ישויות נפרדות, היקום הוא כה מבולבל ובלתי צפוי, שמכנים אותו בשם "קצף קוונט" (quantum foam). מצד שני, יחסות פועלת רק ביקום חלק, מושלם וצפוי מאוד.
במשך דורות חיפשו פיזיקאים דרך לאחד את שתי התיאוריות החזקות הללו לתיאוריה אחת של הכול. כעת נראה שאולי הם מצאו את זה – באמצעות תיאוריית המחרוזות.
על פי תפיסה זו, "הדברים" הזעירים ביותר ביקום אינם החלקיקים התת-אטומיים שכולנו שמענו עליהם - פרוטונים, ניוטרונים ואלקטרונים - אפילו לא אותם חלקיקים מסתוריים שפיזיקאי גרעין נוהגים לעסוק בהם - קוורקים, לפטונים, נייטרינים (שנשמעים כמו סוג של דגני בוקר אם תשאלו אותי), וכך הלאה.
נראה כי החלקיקים הבסיסיים ביותר ביקום אינם חלקיקים כלל. הם מתוארים בצורה הטובה ביותר כלולאות של "מחרוזות", שמתנודדות בתדרים מסוימים. תדרים מתנודדים אלה קובעים את "הזהות" של המחרוזת ובעקבות כך את סוג החלקיק שהיא תהיה חלק ממנו: קוורק שהוא חלק מאטום שהוא חלק ממולקולה של חומר, או חלקיק שיהפוך בסופו של דבר לפוטון של אנרגיה אלקטרומגנטית. הכול תלוי בתדר של התנודה.
כאשר רואים את "קצף הקוונט" כך, הוא כבר לא נראה מבולבל בצורה חסרת תקנה. ובכן, זה עשוי לספק את הפיזיקאים, אולם מה בקשר לשאר האנשים? מה המשמעות של תיאוריית המחרוזות עבורנו? קרוב לוודאי שכבר תפסתם את זה: תיאוריית המחרוזות טוענת שהצורה והתוכן של היקום כולו נקבעים על ידי תדרים מתנודדים בלבו של כל אטום בודד, כל חלקיק בודד. תפיסה זו מחזקת את ההנחה שבסופו של דבר אין כל הבדל בין חומר לאנרגיה. הכול אחד הוא – והכול הנו מעין מוזיקה. נשמע מוכר? מיסטיקנים ואנשי רוח אחרים פיתחו את התפיסה הזאת כבר לפני דורות.
אולם יש עוד. ברמה הזעירה של תיאוריית המחרוזות, רמה זעירה כל-כך שרק מתמטיקה מורכבת מאוד מסוגלת להסביר אותה, היקום אינו אותו מבנה בעל ארבעה ממדים שאנו, בני האדם, רגילים לקלוט ולחיות בתוכו. בני האדם מתפקדים בעולם של גובה, עומק, רוחב וזמן. זה כל מה שאנו יודעים. אולם זה אינו הכול.
לפי שעה מניחים הפיזיקאים שעובדים עם תיאוריית המחרוזות, שהמחרוזות מתקיימות בתוך כל מספר שבין 7 ל-11 ממדים שונים בו זמנית. בסופו של דבר הם ימצאו ממד 12 – יש כאלה הטוענים כבר שיש יותר. יש כיום למדענים ראיות לכך שחלקיקים מסוימים, בצד השני של הסולם הקוסמי, לא רק שלא מצייתים ל"גבול המהירות הקוסמית" של איינשטיין – מהירות האור – אלא עולים עליה בהרבה.
מה משמעותם של הדברים האלה בעבורנו, ברמה האנושית? ראשית, הם מלמדים על כך שלמדענים יש עוד הרבה מה ללמוד. שנית, כיום אנו יודעים שקיימים ממדים נוספים. שלבו את זה עם האופי הבלתי יציב והבלתי צפוי של יקום זה, לפי מכניקת הקוונטים, ולא רק שתהיה להם תמיכה מדעית בתפיסה של ממדים מרובים, אלא גם תקבלו ממדי יקום מרובים – במקרה הזה ממדי יקום מקבילים, שהנם הפירוש, כביכול, של עולמות רבים. ייתכן שקיים מספר אין-סופי של ממדי יקום כאלה, שכולם נוגעים בנו ברמת המחרוזות.
המסקנה הלוגית הזאת מלמדת אותנו שהמקום שבו אתם נמצאים ברגע זה, כאשר אתם קוראים את הספר, קיים במספר אינסופי של וריאציות, וכולן מתרחשות בו זמנית. באחד מממדי יקום אלה אתם יושבים לבדכם. ביקום אחר החדר ריק לחלוטין. ביקום שלישי מתנהלת מסיבה. במילים אחרות, לא רק שכל הדברים הם אפשריים, אלא קרוב לוודאי שהם מתקיימים בממדי יקום חלופיים.
עד כה היו מודעים מרבית האנשים רק ליקום שבו הם נמצאים. בעקבות התדרים המתחברים מחדש אנו מסוגלים כיום להידבר עם מישורים או ממדים אחרים בצורה מודעת. זהו המעבר שלנו מבני אדם בעלי חמישה חושים למה שגארי זוקאב מכנה "בני אדם מרובי חושים", או מה שאני מכנה "בני אדם טראנס חושיים" (Transsensory) או "בני אדם שמעבר לחושים" (Transcended Sensory או "transcendsory "). כעת אנו יכולים לנוע אל מעבר (Transcend) לחמשת החושים הבסיסיים שלנו.
כאשר ששת המשפטים תועלו אליי, מי שלח את המסרים האלה? ברור שהם לא נוצרו אצל האדם שאמר אותם, וברור שאיש לא נראה ניצב בחדר. אז אולי זה מישהו מאחד ממישורי הקיום האלה שמתרחשים בו זמנית: מישהו שהבין כיצד לחצות ממישור אחד לאחר ולהכניס את עצמו לחדר בעולם שלנו.
ד"ר פרל מגיע לארץ בחודש יולי ויעביר סדנאות אחדות.לפרטים נוספים
לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
