ארבה יותר מדי: עשר המכות בתרבות
סרטי תלת-ממד, שבוע סוף, ערוץ 24, סינמה סיטי, דמדומים ועספור הם רק חלק מהדברים שהפריעו לנו השנה. לרגל חג הפסח, החלטנו לערוך ביעור חמץ ולמנות את עשר המכות הגדולות של עולם התרבות
זה נכון שפתאום, במהלך השנתיים האחרונות, הפכנו להיות מעצמת הופעות לא קטנה, אבל האם זה אומר שאנחנו צריכים לכפר על כל השנים האבודות ולארח אצלנו רק אמנים מזדקנים ולא רלוונטיים? פרט לריהאנה, צדיקה בסדום, הליין אפ של ההופעות שלנו לקיץ הקרוב
בהתחלה היה הסינמה סיטי בצומת גלילות, אחר כך יס פלאנט ברמת גן ועכשיו נפתח המגה קומפלקס השני של הסינמה סיטי בראשון לציון, שממשיך להפוך אותנו לעכברי מעבדה במסענו במסדרונות עמוסי אנשים, פופקורן וילדים רעשניים.
אם פעם היינו מגיעים לבית הקולנוע השכונתי שכלל לרוב סרט אחד עד שישה, כיום יציאה לקולנוע כוללת יום טיול, בו מעמיסים על האוטו סוודר (בשביל המזגן המקפיא), מימיה (במקום הקולה היקרה להחריד) והמון מצב רוח (שכנראה יתקלקל אחרי שעה בתור המתפתל בקופות). במקביל, אגב, בתי הקולנוע העירוניים נסגרים והופכים לרשתות אופנה מהניכר. לא פלא שאנחנו מעדיפים לראות הכל בדי.וי.די.
"מכסחי השדים", "מי הפליל את רוג'ר רביט", "הסיפור שאינו נגמר", "צוללת צהובה", "ריקוד מושחת", "צבי הנינג'ה", "הגוניז", "קראטה קיד", "קלולס", "אליס בארץ הפלאות", "תהילה", "משפחת אדמס" ו"הסיוט ברחוב אלם" הם רק חלק מהסרטים שהוליווד סיפקה לנו לאחרונה או מאיימת ליצור במהלך השנים הקרובות ומבוססים על סרטים ישנים שכבר חזינו בהם בעבר. כן, זה נוסטלגי וככל הנראה גם יביא את הקהל לבתי הקולנוע, אבל נראה שקופסת הרעיונות החדשים בהוליווד זקוקה לזריקת רענון.
אם גם לכם נמאס לשמוע את השם "אווטאר" או לראות אנשים צבועים בכחול, כנראה שתצטרכו להמשיך לסבול, כי סרט התלת-ממד של ג'יימס קמרון, שהפך לסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים, לא עומד להיעלם מחיינו כל כך מהר. להפך, בגללו, נידונו ככל הנראה לראות סרטי תלת-ממד לנצח.
באופן כללי, אין לנו שום דבר נגד תלת-ממד. לפעמים זה נחמד ובהחלט מוסיף עומק נוסף לעלילה, אבל הצרה היא שעכשיו מדברים גם על דרמות, סרטים עצמאיים וקומדיות בשלושה ממדים, מה שייאלץ אותנו לחבוש משקפיים מגוחכים ולא מחמיאים בכל יציאה לבית הקולנוע.
על פניו, ערוץ שמוקדש כולו למוזיקה הוא רעיון מבורך. אבל משום מה בשנה האחרונה הפך ערוץ 24 למדגרה של תוכניות חלשות, קשקשת בלתי נגמרת, מעט מדי קליפים והרבה יותר מדי דגש לז'אנר הים-תיכוני על חשבון מוזיקה אחרת. או במילה אחת - "התבורי'ס".
הערוץ הפך להיות כל כך גרוע, שכרגע התוכנית של אלירז שדה, שנראית כאילו היא אוחזת בתקציב של חמישה שקלים, עדיין נחשבת לטובה שבמשדרים. אז תביאו לנו מוזיקה ומהר, כי עוד מכה כמו שימי תבורי ובניו אנחנו לא מוכנים לסבול.
ברור שמעניין לדעת מה קורה בעולם הבידור. אם לא היה מעניין הרי לא היינו נמצאים כאן. ועדיין, אינפלציית מגזיני הטלוויזיה שמוקדשים לתרבות ובידור יצאה מכל פרופורציה בשנה האחרונה. קחו נשימה: "ערב טוב עם גיא פינס", "Y בערב", "חדשות הבידור", "דיבור חדיש", "סטטוס", ולא לדבר על העיסוק המוגבר בבידור ותרבות במהדורות החדשות "הרציניות". אז כן, אנחנו מחבבים אייטמים על בר רפאלי. אבל כשזה בא בכמויות מסחריות, ואפילו בערוץ 8, גם לנו בא קצת שקט.
זה לא שלא משתדלים פה להצחיק. "ארץ נהדרת", "מצב האומה", "שבוע סוף החדש", "צחוק מעבודה", "לילה בכיף 2", כולן באו רק כדי לעשות לנו נעים. אז למה אנחנו לא צוחקים? נראה כאילו בשנה האחרונה למעט מדי תסריטאים יצאה בדיחה מצחיקה. זה יכול להתבטא בפאדיחות (כמו "שבוע סוף", נניח) או בסתם שעמום ("ארץ נהדרת"). אז עד שתבוא פה סאטירה אמיתית, אנחנו בוחרים לחייך מול "רמזור".
איפה הימים של "רמת אביב ג'" ו"כסף קטלני"? איפה הדמעות של "לחיי האהבה" או "משחק החיים"? השנה שוב החליטו להתחכם איתנו והביאו לנו טלנובלות דור 2.0. "15 דקות" הברנז'אית עצבנה אותנו; עם "עספור" לא הבנו מה רוצים מחיינו; "חשופים", נו בסדר, למרות שגם היא קצת בדאווין, ו"נשות הטייסים", אולי הכי קרובה לז'אנר הטלנובלה הקלאסית, הייתה פשוט משעממת.
בתור חובבי טלנובלות מושבעים, אנו זועקים - עזבו אותנו מתחכומים. תנו לנו עלילה פשוטה על עשירים, עניים ויעל בר זוהר, ונהיה מרוצים לסיים את היום.
בשתי מילים: הראל סקעת. ואם צריך להרחיב - הראל סקעת הוא כרגע הדבר שהכי מעצבן אותנו בעולם הבידור. אוקיי, הוא יודע לשיר. אבל מנת היתר הסכרינית וחסרת האישיות הזו פשוט מביאה לנו את הסעיף. גם הקדם אירוויזיון הביזיוני, גם מסע יחסי הציבור לפני ואחרי, וגם מה שבטח עוד מצפה לנו. גם אם היינו אוהבים את השירה שלו (ואנחנו לא), חייבים להודות שכל הבלאגן הזה סביב כלום הוא פשוט מכה שלא תתואר.
בשנה האחרונה שזפנו את עינינו בעשרות (אם לא מאות) גופות לבנבנים וחטובים של בני אלמוות שפקדו כל אזור מוצל בעולם התרבות שלנו. שני הערפדים הפופולריים ביותר הם ללא ספק אדוארד קולן מסדרת הסרטים "דמדומים" וביל קומפטון מסדרת הקאלט "דם אמיתי", שהצליחו לשחזר את הימים של באפי ואנג'ל יחד עם בנות זוגן בלה סוואן וסוקי סטקהאוס, בהתאמה.
כמובן שכתוצאה מכך, וכמו כל טרנד הוליוודי, נידונו לצפות בשנתיים הקרובות בעוד עשרות סרטים העוסקים בעולם האופל, בערפדים, באנשי זאב וביצורים חצי אנושיים שניזונים מדם ומכלים את זמנם בבתי קברות. באופן מפתיע, אפילו כאן נכנעו לטרנד עם "חצויה", כנראה סדרת האימה/ערפדים הסבירה הראשונה.
- עשר המכות באופנה
- עשר המכות ברכילות
- עשר המכות בטכנולוגיה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם