מכה שלא כתובה במגזין: 10 מכות שנחתו על הלייף סטייל שלנו השנה
הסלבריטאים כבר לא מתביישים ללבוש פרווה, מלך האופנה הבועטת אלכסנדר מקווין ירד מן המסלול, והפייסבוק הצליח להמאיס סופית את סצנת הדייטינג ברשת. רק עשר מכות
בחודש האחרון נדמה שהעולם התחלק לשתי קבוצות שאין ביניהן דבר במשותף. האחת נדחפה בערב פתיחת סניף M&H הראשון בעזריאלי אל תוך חלל החנות הקסומה, שסוף סוף פתחנה שעריה, וחטפה את החולצות והשמלות עם תגי המחיר המעלפים. השנייה - צפתה באינטרנט בסרטון הפתיחה והלינה ברמת מרץ זהה על הפרובינציאליות ועל ההיסטריה.
אכן, הטירוף סביב הרשתות החדשות שהועילו
מותו המפתיע של מעצב העל אלכסנדר מקווין היווה מכה אמיתית וכואבת לכל חובבי האופנה, ולו בגלל המימד האנושי ונסיבות פטירתו. אבל מה שהתחיל במילים מרגשות ומתן כבוד אחרון הפך במהרה לפסטיבל הספדים, כתבות אזכרה, והגרוע מכל – ניחושים מי יירש את האימפריה שלו. האם זה יהיה הילד שרע של עולם האופנה, גארת' פיו? האם סטודנט שמסיים את "סיינט מרטינ'ס קולג'" היום יכול למלא את נעליו של הגדול מכולם? רגע אחרי שהתקשורת היללה את הגאונות החד-פעמית של מקווין, הדיבורים האלה נשמעים מעט מיותרים.
מה שכן, מסלולי התצוגה המפתיעים והפריטים יוצאי הדופן שעשה (האחרונים היו נעלי הפלטפורמה האימתניות שנעלה ליידי גאגא בקליפ המדובר), שהעידו על חוש הומור משובח, לא פחות מעל כשרון עיצוב, יחסרו.
הכול קרה במקביל – קניה ווסט ובת זוגתו הפרחית אמבר רוז הגיחו לשבוע האופנה במעילי פרווה תואמים שמפלצתיותם עיקמה אפילו לאנה וינטור את הפרצוף; מעצבים רבים הצעידו על המסלולים דוגמניות שנראו כאילו יצאו הרגע מהג'ונגל, מצוידות בפרווה ועורות הרבה מעבר למקובל; הירחונים העלימו עין, והקמפיינים המתוחכמים של PETA הושתקו מאחורי ערמות של חיות מתות שיהפכו בסתיו 2010 לטרנדיות במיוחד, שוב. איך חזרנו לאותה הנקודה? תשאלו את קניה, שהתייחס בבלוג שלו לתגובות הזועמות: "אנחנו כוכבי רוק, בייבי". ווטאבר.
שיחה שנשמעה לא מזמן בין שני גברים שפויים למדי: גבר מס' 1: "תגיד, יש ל"אפל" משהו חדש? בא לי איזה גאדג'ט". גבר מס' 2: "אייפד....?". גבר מס' 1: "כן, בדיוק! בא לי על אייפד".
דיו רב נשפך כבר בנושא הכשפים שחברת "אפל" מפעילה על חובבי האביזרים עגולי הפינות, אבל עם השקת ה"אייפד", לוחית מרובעת וטיפשית שמבטיחה לארוז את ה"מאק" וה"אייפון" המאוס לחבילה שטוחה אחת, הגיע גל שיגעון חדש שלא מתבסס על כלום מלבד הדחף לאחוז שוב, לפני כל החברים, בהמצאה החדשה של סטיב ג'ובס. איזו מכה.
כשהתחילו להיפתח סביבנו סלוני טיפוח מתוקתקים בסגנון ניו-יורקי, עם כורסאות גדולות ואינספור מניקוריסטיות קשובות, היה נחמד ואופטימי. אבל השמחה הייתה מוקדמת, שכן 2010 הגיעה ואיתה העלאות מחירים דרקוניות שייגרמו לכל בחורה ממוצעת לכסוס ציפורניים לא מטופחות בעצבים. למי יש 45 שקל לשיוף ומריחת לק? מישהי מתנדבת לבזבז מעל מאיה על הדבקת מדבקות צבעוניות, עמידות ככל שיהיו? מה שנותר זה להרחיק אחר הריטואל המפנק אל מעבר לגבולות ארצנו או לשכוח מכל העסק, עד יעבור הזעם.
אם כבר ב"לייף-סטייל" עסקינן, השתלטות הרשת החברתית על מערכות היחסים שלנו חייבת להכנס להרשימה. אין עוד תופעה שנכנסת בכזו תוקפנות לאורח החיים שלנו, מפרנסת כל כך הרבה כתבות על יחסים ("עזבי כבר את שורת הסטאטוס שלו!"), מפרה כל כך הרבה שיחות סלון ומשבשת את דעתם של כל כך הרבה משתמשים תמימים בכל רחבי הגלובוס.
יותר ויותר שיחות, פלרטוטים ופרידות (ראו מקרה אסף אבידן ואסתי גינזבורג, שפתח פתח לטרנד חדש) נעשות ברשת המרשעת שמשאירה כל כך מעט מקום לחיוך, קול וחיבוק אמיתיים. די.
זה היה צפוי. כל הבנים והבנות האבודים שבחרו ללמוד סטיילינג בבתי הספר הרבים שנפתחו בשנים האחרונות למטרה נעלה זו, היו צריכים לפרוץ לחיינו מתישהו. והנה – אי אפשר להתעטש מבלי שמישהו יציע לנו לעטוף את האף במטפחת יפה ולהוסיף אקססורי ש"ישדרג" את ההופעה.
פתאום שירותי סטיילינג אישי מוצעים לנו ב"זארה", ב"קסטרו" ובכל בוטיק שמכבד את עצמו בעצם, ליאת אשורי מפתיעה אותנו ב"משביר לצרכן" וניצולי "פרויקט מסלול" מבקרים את הביגוד שלנו ברחוב. קשה.
בהמשך למכה הראשונה שדנה בפלישתן ההיסטרית של רשתות האופנה הזרות, מתעוררת התהייה – כמה רשתות אופנה עם ישראל כבר צריך? נראה שבעלי הרשתות לא נתקלו בתהייה זו מעולם, כי לאחרונה אנו שומעים מכל מקום על "מתיחות פנים" ו"שינויי תדמית" שנעשו לרשתות ביגוד עייפות ותמוהות.
ב"ג'אמפ" הכריזו על פנייה לפלח שוק צעיר, ML דיברו על מיתוג מחודש והגישו לנו את אותה נעה תשבי באדרת טיפה יותר סקסית, ב"לי קופר" התיימרו להמציא מחדש את הג'ינס, וכן הלאה. עוד קונספטים ללא כיסוי, עוד סטיילינג עבש, עוד ניסיונות לרקוד על שתי החתונות ולהמשיך להיאחז בקניונים ובתודעה שלנו. נו, מילא.
בכל רגע נדמה שתוקפו של נושא היוגורטיות עומד לפוג, אבל כל עוד הן מסרבות להיעלם מזווית העין העירונית שלנו, המחאה בעיצומה. בהתחלה זה היה רעיון חביב ודיאטטי, תל אביבי במידה ואפילו טיפה מרגש. אחר כך הגיע גל יזמות שלקח בשלוק אחד את הסושיות, דוכני הטורטייה ואת יתר החיילים האמיצים בקרב על הקיבה שלנו.
הלבן המתקתק אורב לנו כעת בפתח תקווה ובחיפה, על הטיילת באילת ובפינת רחוב ברמת השרון. הראש מסתובב מרוב תוספות ואופציות לגביע המשמים וב–Yogo, המוסד בנחלת בנימין שהתחיל את השיגעון, התורים לא מתדלדלים גם בעיצומו של החורף. הגיע הזמן שנחזור למילקי.
ולסיום מרגש - בדיוק כשהיה נדמה לנו שפיצחנו, הפנמנו ותייקנו את ה"גבר החדש", מי שהוא לא יהיה, או לפחות סיימנו עם הדיון המעייף הזה, בקעו סער ואלירז מה"אח הגדול" והציפו אותו שוב על פני השטח.
אז מי הוא הגבר (או שמא הגבר-גבר) החדש, האמיתי, הנחשק? האם הוא שוביניסט או פילוסוף? צועק או בוכה? מעליב או נעלב? עממי או מתוחכם? בג'ינס מהתחנה המרכזית או בתחתונים של "קלווין קליין"? התלבטויות רבות מדי סביב שתי דמויות שייעלמו בקרוב, בתקווה, אל האנונימיות אפופת הטסטוסטרון ממנה הגיעו. כי לנו נמאס כבר למחזר דיונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם