עקיצה ב-15 דקות
"15 דקות", הטלנובלה החדשה של yes, היא שוב ניסיון של הברנז'ה להשתזף באור הזרקורים של עצמה. בין השירים והריקודים, אנחנו מקבלים עלילה שטחית למדי על מאחורי הקלעים של תוכניות הריאליטי. את מי זה בדיוק מעניין? ביקורת
''15 דקות'', א'-ה', 20:05, Yes Stars Next
וזו גם בדיוק הרמה שבה נשארת הסדרה - ממש לא משהו שנתגאה לשלוח לאוסקר השנה.
בסדרה אנחנו מלווים את פתיחת העונה השלישית של "מגה סטאר" - תוכנית ריאליטי שמזכירה בעיקר את התוכנית הכושלת "גריז" של "רשת".
שלל מתמודדים קלישאתיים מתקבלים – הרוסי, הגולנצי'ק, הפרחה, הדתל"שית והבן של ראש משפחת פשע. הגיוני, כי כמו שהסביר זאת אנדי וורהול, לכל אחד מגיעות 15 דקות של תהילה.
בקיצור, טדי הפקות ובו השילוש הקדוש – טמירה ירדני, יואב צפיר וצביקה הדר - רקחו סדרה שתעקוב אחר מאחורי הקלעים של תעשיית הריאליטי. קצת הזוי שאחרי שעשו זאת בעצמם, הם עכשיו מנסים לצחוק על זה ולחשוף באופן שנון ועלילתי (עלק) זוויות שלא הכרנו.
תכלס, מדובר בהמשך ישיר לטלנובלות שמודעות לעצמן, דוגמת "טלנובלה בע"מ" ו"חשופים". האם יש לנו כוח לזה? שוב הברנז'ה משתזפת באור הזרקורים של עצמה. בניגוד לטלנובלות של פעם, אלו שעסקו בעיקר במשפחות פשע, רשע, כסף ובלונד, "15 דקות" ממשיכה לרכב על טרנד הסלביות המטופש והעיסוק העצמי המופרך.
למשל, חפירה מאסיבית בניסיון לחשוף את טיב היחסים – וההחרמות ההדדיות – בין עיתונאים לתוכניות הטלוויזיה. אקסייט.
מדובר בתופעה אידיוטית למדי, שעיקר נזקה הוא בכך שהיא משדרת לילדים כי עולם התעשייה הוא ה-עולם להיות בו, שבו קוראים התככים, העניין והאקשן.
חוסר המקוריות לא נגמר שם. בהתאם לטרנד, בלווין חשים גם צורך להוסיף לנו זמריריות יתר. בדיוק כמו "השיר שלנו","תיכון השיר שלנו", ו"דני הוליווד", הטלנובלה החדשה ספוגת שירים עם צידוק עלילתי מופרך יותר או פחות. בכל זאת, הפעם צריך לגייס מתמודדים מוכשרים למחזה זמר.
וונאביז שמשחקים וונאביז? ממש המטריקס פה. ''15 דקות''
יוני המנחם
הריאליטי עולה על כל דמיון
הבעיה מתחילה כאשר מבינים ששום תסריט לא יעלה על המציאות בארצנו. המתמודדת הפרחה אמנם לא מצליחה לנסח ולו משפט אחד תקין בעברית, אך היא לא מגיעה לג'ורותיהן מפיקי המרגליות של מעיין חודדה וליעד מ"הישרדות";
המתמודד העיוור נראה יותר כמו בדיחה לא מצחיקה על מורן מזוז; והשופטים בסדרה מחווירים לעומת שופטי הריאליטי הצבעוניים שמציפים את המרקע.
בניסיון לקחת את המציאות ולהקצין אותה, כפי שאמורה סדרה מסוג זה לעשות, מערבבים היוצרים בין פורמטים כמו "כוכב נולד", "גריז" ו"האח הגדול".
לא היה לנו כבר משהו כזה במציאות? אנשי ה"הפקה". "15 דקות" יוני המנחם
רק שמישהו שם ודאי שכח שהם כבר ניסו לעשות זאת במציאות. קראו לזה "מחנה אימונים", בו עקבנו, בשלל מצלמות, אחר המתרחש מאחורי הקלעים של "כוכב נולד", גם אם הזמרים הצעירים לא היו נעולים בבית שלושה חודשים. וכן, גם אז זה היה משעמם.
כשמסך הטלוויזיה שלנו עמוס לעייפה בתוכניות ריאליטי, בכל כך הרבה פורמטים הנמצאים בכל מקום אליו נזפזפ, האם אנחנו באמת זקוקים לעוד ריאליטי על המסך, גם אם הוא לכאורה עלילתי?
כי הרי אנחנו לא זקוקים ל"15 דקות" כדי לגלות את "האמת", שהכל בתוכניות המציאות מלא אינטרסים וזיופים. בקיצור, תביאו איזו רוני דלומי בפיתה, מה שקורה ב-"15 דקות" מעלה לנו את הרעב.
אז מה למדנו מהסדרה?
1. שכדי להתקבל לתוכנית עדיף שתהיה לך פרוטקציה או סיפור אנושי מרגש. כך, לשם ההמחשה, ניתן לתהות כיצד התקבלה מיכל צפיר לתפקיד. האם מישהו הכניס פתק לשופטים שהיא מוכרחה לככב בסדרה?
2. הספיישלים שמבטיחים לנו מדי שבוע בפרומואים הם הכי לא ספיישל שיש ורק עוד תירוץ עלוב להשיג רייטינג.
3. שהתגובות של זכייניות הטלוויזיה מוכנות
מראש ולא קשורות למציאות. למשל, "תשובה מס' 4: לא מדברים על פורמטים בפיתוח".
4. שערוץ 4, בו משודרת התוכנית הבדיונית "מגה סטאר", יכול להתגאות גם במהדורת חדשות מעולה, זו שכיכבה ב"חשופים".
5. שמחנכים את המתמודדים בתוכניות הללו ש"עיתונאים הם נאצים ואתם אנה פרנק".
6. ושמישהו למעלה חושב שכל זה מעניין את הקהל.
למה כן: כי ל"הוט" עדיין אין טלנובלה חדשה שעלתה לאוויר, וכמו טיפקס לנרקומנים, ברור שגם מעל הדרמה היומית הזו מרחפת סכנת התמכרות קשה.
למה לא: כי יש לנו מספיק מהדבר האמיתי – ריאליטי – על המסך ושום תסריט כתוב לא יצליח להתחרות בזה.
בקטנה: המוזיקה שמופיעה בפתיח ותשגע אתכם אחרי שתשמעו אותה עשרות פעמים היא היצירה Gopher Mambo, של הזמרת הפרואנית אימה סומאק.
"15 דקות", א'-ה', 20:05, Yes Stars Next
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם