ציפור הנפש: ביקורת על "עספור"
לפי הפרומואים, "עספור" הייתה אמורה להיות דרמה קיצונית ואופנתית שתכניס ריגוש לחיינו. בפועל, קיבלנו טלנובלה יומית עם דמויות שמתקשות לרגש
''עספור'', א'-ה', 21:30, HOT3
"בנאדם שלא ממלא כרטיס מזל לא יכול לבוא לאלוהים בטענות שהוא אף פעם לא זוכה", נאמר בקריינות בקולו של שלום מיכאלשווילי. על זר פרחים עגול נכתב: "שלום חבר, ד"ש לזוהר".
"העניין הוא שגם לכרטיס יש מחיר", ממשיך מיכאלשווילי בקולו וג'וינט מונח על הסרט השחור, על הפסיק שבין "שלום חבר" ל"ד"ש לזוהר".
ככה נפתחת הסדרה החדשה "עספור", שנכתבה על ידי גיא עמיר וחנן סביון, ובבימויו של רני סער.
זהו פתיח רב עוצמה, מקורי. מוסיקה דרמטית שמתחלפת למזמור תפילה, ציוץ ציפורים, זוויות מצלמה מעניינות ונוף ירושלמי – כל אלה גורמים לעצבי להימתח, לאוזניי לגלות אכפתיות ולעיני להפסיק למצמץ. אלא שאז התחילו הדקות לנוע, התעניינותי הלכה ופחתה ואמון בדמויות - אין.
הסדרה מספרת על ארבעה חברים – מוטי (שלום מיכאלשווילי), איציק (עוז זהבי), קצר (חנן סביון) וניוטון (גיא עמיר). הם גרים בקומונה שהקימו באיזור התעשייה של ירושלים, על שטח חקלאי שסבא של מוטי (גבי עמרני) הוריש לו. בתוך שלושה שלדי אוטובוס, שהפכו לדירות, הם חיים את חייהם המעושנים מירוק, מתפרנסים בשחור ורואים רק ורוד.
הם לא משלמים מיסים, אין להם חשבון בנק, הם מבשלים בגינה שמטיילות בה תרנגולות ומעבירים את הזמן בישיבה על ספות ספוגות אבק.
יום אחד מגיעה בשורה שתשנה את מעגל יומם המעושן, תאלץ אותם להילחם על חייהם ולרדוף אחר מטרה – הרבה כסף שיוציא אותם ממשברי אבטלה וגגות רעועים. בדרכם עומדים אנשים בעלי ממון, השפעה וכוח, עבריינים כבדים, וכמובן זיכרונות שיקומו לתחייה וישפיעו על המהלכים, מעגלי אהבה-שנאה, סקס ושקרים. להצליח או למות.
זהו סיפור שרוצה מאוד להיות אמין, כזה שכל אחד יכול להזדהות איתו, דמויות מהרחוב, מהשכונה, ערסים "לייט" – כמה זה מודרני עכשיו.
אבל קשת הדמויות הן דמויות שוליים קיצוניות. כך נוצרים אצל הצופה גיחוך, אנטגוניזם וחוסר
מוטי עובד כמכין גופות לקבורה, אדיש אך מאוהב, רגוע – עד שמסתובב. איציק מוסכניק, כובש הבחורות, מסובך עם השוק האפור, בלילות חורט רכבים גנובים. ניוטון וקצר הם ליצני החצר של החבורה, שני מובטלים שחיים על חשבון אחרים, מתווכחים על זוטות, טמבלים במהותם.
יחד הם יוצרים חבורה-משפחה עממית ירושלמית, כביכול, ורק כביכול, מהחיים.
בין שאר השחקנים: דן שפירא שמגלם את דמותו של עמית – בחור עשיר ומפונק שעובד אצל אבא שלו, אפרת דור שמגלמת את דמותה של שיר – זוגתו של עמית, עורכת דין ששייכת לעשירון העליון אבל העבר שלה בהודו ואהבתה הפשוטה למוטי, שבים וצפים ומשפיעים על העלילה.
אביב אלוש שמגלם את קובי – איש העולם האפור, ככה חבר טוב ככה רוצח, נתן זהבי כמנהל מוסך עצבני (צפוי), דנה פרידר שמגלמת את דמותה של יולי – חברתה המתקתקה של שיר, הסקסית, ההוללת, התחמנית. גלוריה בס, בדמותה של סיוון – אחותו של מוטי שמאוהבת באיציק חברו הטוב, ועוד רבים כמו גבי עמרני, רובי פורת-שובל, קובי מחט וארנון צדוק.
באופן כללי, המשחק מפוספס. המבטים מהוססים, התנועות חדות מדי ולא טבעיות, הדיאלוגים והמונולוגים נשמעים ברובם כאילו הם מוקראים מתוך דף. אווירת טלנובלה של שנות ה-90.
כל זאת, למעט גבי עמרני שהצליח לרגש במיוחד בסצנה הלקוחה מתוך העבר, בה חוזר מוטי אל זיכרונות ילדותו עם סבו בחורשה שלהם. עמרני, בן 77, ששיחק בסרטי קאלט כמו "תעלת בלאומליך" ו"השוטר אזולאי", ובהצגות "אשכבה" ו"יש לי כנרת", תמיד ייזכר כקיוסקאי בדמות הדוד הטוב מרחוב סומסום. כזה הוא – מקסים וחודר ללב.
וכך, בינות לעצי החורשה, מוטי הילד וסבו היו מחכים לה.
"והיא תגיע"? שואל מוטי.
"בטח שהיא תגיע, אבל אתה צריך לעזור לה להגיע", אומר סבא. "ככה זה עם המזל. קח זרעים תפזר שם".
"סבא, היא באמת מביאה מזל?"
בטח, בפעם הראשונה שהיא הגיעה הכרתי את סבתא שלך, ובפעם השנייה שהיא הופיעה אימא שלך נולדה".
"יש לה שם לציפור"?
"בטח, יא איבני – עספור".
"אבל ככה אתה קורא לי".
"בטח, כי אתה עספור המזל שלי", עונה סבא.
הפרומואים שהציפו את ערוצי הוט בשבועות האחרונים הציגו סדרת דרמה משובחת, מטלטלת, מעניינת מאוד, שונה, אבל אם להוריד את החיתוכים המהירים, העריכה השנונה והמונולוגים-דיאלוגים שבפרומואים, נותרים פרקים מלאים שאינם משתווים להצלחת העריכה הקצרה. בטח שאי אפשר לשייך אותם תחת קטגוריה של סדרת דרמה. אולי טלנובלת שוליים שמנסה כמעט בכוח להצחיק או לעניין.
זו לא סדרת מופת, אבל כמו בכל טלנובלה יומית, הצופה עומד על מצוק בסוף כל פרק, מצפה בכיליון לערב של מחר. עדיין לא ברור אם הסדרה תנסוק כציפור או תהיה חלשלושה וחסרת סיכוי. כך או כך, שני הפירושים הם "עספור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם