אמריקן איידול 8: כואב אבל פחות
גבריאלה הרוסה: אדם למברט לא זכה בעונה השמינית של אמריקן איידול, אמריקה לא השתנתה. ובכל זאת, איך אפשר שלא לפרגן לכריס אלן על ההישג ולא להשתאות מהגמר הגדול שהביא לבמה את קווין, קיס, סנטנה ושופטת אחת עירומה? טור אחרון לסיכום העונה
- אמריקן איידול 8: הגמר הגדול בתמונות
אדם למברט היה צריך לזכות השנה באמריקן איידול, ולא בגלל שהוא היה הפייבוריט מתחילת העונה, אלא בגלל שהוא היה הכוכב של העונה. שבוע אחר שבוע, הוא היה הסיבה העיקרית – ולפעמים היחידה – שחיכינו לצפות בתוכנית, לראות מה אדם יעשה הפעם. הוא נתן לתוכנית את זכות הקיום, בעונה שבה לא פעם אמריקן איידול איכזבה יותר משעמדה בציפיות.
אני לא לוקחת מכריס אלן דבר כשאני אומרת שהציפיות ממנו – גם שלו עצמו, נראה – מעולם לא היו גבוהות כמו אלו שהיו מאדם מהרגע שיצא מחדר האודישן. במובן הזה, לכריס היה קל יותר בתחרות: בכל פעם שעשה ביצוע מרשים, הוא הפתיע. לאדם, לעומת זאת,
אז למה אדם לא ניצח? יהיו כאלה שיאמרו שזה בגלל הזהות המינית שלו, שאמריקה לא מוכנה עדיין לאיידול הומוסקסואל. אני לא משוכנעת שזו הסיבה. בניגוד למקרים בעבר שבו משהו לכאורה שנוי במחלוקת באישיות המועמד גרם לו לעוף מהתחרות, הפעם לא התנהל קמפיין נגד אדם במהלך העונה בארצות הברית. שאלת הזהות המינית שלו העסיקה בעיקר כותבי טורים וחברים בקהילה ההומוסקסואלית. אבל במיינסטרים אמריקה זה לא היה נושא שיחה כשלעצמו.
עם זאת, העובדה שאדם הוא פרפורמר מוחצן עם חיבה לתיאטרליות ופרובוקציות בפירוש הפכה אותו לטעם נרכש, ובארץ שבה עיקר המצביעים בתוכנית הם במדינות הדרום השמרני, אדם של "טבעת האש" הוא לא הטעם של המצביע/ה הממוצע/ת.
ויש גם כמובן הרבה מאד מצביעים שראו את אמריקן איידול בפעם הראשונה העונה בשבוע גמר עצמו – הרייטינג מוכיח זאת – וזו היתה הפעם הראשונה שהם נחשפו אל אדם. והוא לא בדיוק מישהו שהאמריקאי הממוצע יתאהב בו במבט ראשון, בין אם אדם הוא סטרייט או גיי.
אבל מה לי להלין על אמריקה שאיכזבה אותי, אם אני עצמי ידעתי מלכתחילה שאדם לא יזכה ויהי מה? איך יכול להיות שנתתי לעצמי לשכוח את מה שבעצמי טענתי כבר בתחילת העונה? הנה מה שכתבתי בטור הראשון שלי השנה, אחרי בחירת הנבחרת של הטופ 36 – לפני ששמענו ולו מועמד אחד שר בשידור חי:
"יש לי תיאוריה, שאדם למברט הוא הזמר הטוב ביותר שהגיע לאמריקן איידול אי פעם - ולמרות זאת אין מצב שהוא יזכה בתואר. יש ללמברט קול אדיר. מה זה אדיר? בקנה מידה של ברברה סטרייסנד ופרדי מרקורי. עד כדי כך.
"אבל למברט (כמו סטרייסנד ומרקורי, אגב) תיאטרלי מדי, אנדרוגני מדי - ואמנים כאלה לא זוכים לאהבת המיינסטרים אלא רק אחרי שנים במקצוע. ובכל זאת, יש מצב שלמברט המשופשף יצליח לצבור מספיק מעריצים כדי להגיע רחוק בעונה הזו. כך או אחרת, תזכרו את השם, כי אין ספק שהוא יהיה דומיננטי העונה".
1. אדם משוחרר מהצורך לשיר בכל הזדמנות את שיר הזוכה המזעזע ביותר בתולדות אמריקן איידול. באמת, "ללא גבולות" – שנכתב יחד עם השופטת המהוללת קארה דיוגווארדי – הוא לא רק שיר כתוב רע; הוא לא רק השיר עם המילים המפגרות ביותר בתולדות התחרות; הוא גם שיר שלא מתאים לסגנון של אדם. או של כריס, לצורך העניין. אני בטוחה שאדם הרגיש הקלה מסויימת רק מעצם המחשבה שהדבר הזה לא ייכנס לאלבום הבכורה שלו בעוד כחצי שנה.
2. אדם הפסיד לכריס, ולא לדני גוקי. וזה משהו, בכל זאת. המשפט הראשון של כריס, אחרי הזכייה, היה: "זה הגיע לאדם, אני מצטער. אני לא יודע מה להרגיש עכשיו". אם דני היה זוכה, הוא היה מוחא לעצמו כפיים ועושה עם הידיים סימן של לב לקהל. ואני הייתי שוברת את הטלוויזיה. ואדם היה מבין שאמריקה מעדיפה אלמנים על פני אמנים.
את כריס, לעומת זאת, אדם מעריך. החיבור בין השניים הוא אמיתי - תראו, למשל, מה קורה כשהם נפגשים באקראי במהלך סבב ראיונות בבוקר שאחרי הגמר. השניים היו שותפים לחדר לאורך כל התוכנית, ולמרות הרקע הכל כך שונה שלהם אפשר היה לראות בשבועות האחרונים שהם באמת חברים. לחצי הגמר, למשל, כריס עלה עם לק שחור על הבוהן – ואדם עם בוהן נקייה מצבע – כאות הזדהות אחד עם השני. וכשריאן סיקרסט שאל את הקהל, בערב קדם הגמר, מי יהיה אמריקן איידול הבא, גם אדם וגם כריס הצביעו אחד על השני ואמרו ביחד: "הוא!". מקסים.
4. אדם נשאר נאמן לעצמו עד הסוף, ובהתחשב בעובדה ש"לעצמו" כולל ביגוד שערורייתי, לשון משורבבת, איפור מלא והופעות עם עשן, תאורה, מדרגות נעות או מעליות – ההגעה שלו לגמר, וההופעה הפרובוקטיבית שלו עם להקת קיס, זה אולי ההישג הגדול ביותר של אדם בתוכנית שמופיעה במילון תחת ההגדרה לפוריטניות.
יותר מזה, אדם הוא הדבר המקורי ביותר שהגיע לאמריקן איידול אי פעם – ובתוכנית שבה שירי סלין דיון וויטני יוסטון היו תמיד הנורמה, הוא לנצח ייזכר כמי שהיה הראשון לשיר לד זפלין ו"דמעות לפחדים"; הראשון לעשות קאבר מקורי לשר; הראשון לעמוד בשבוע קאנטרי עם לק שחור; הראשון לקבל מסיימון קאוול מחיאות כפיים בעמידה. אז הוא אולי לא לקח את התואר, אבל הוא זה שהמתמודדים בשנה הבאה יימדדו בהשוואה אליו.
5. כריס הוא לא זוכה בלתי ראוי, אחרי הכל. במבט לאחור על פני העונה, היו לכריס כמה מההופעות הטובות ביותר – She Works Hard for the Money, Ain’t No Sunshine, Falling Slowly, וכמובן Heartless היו בעיניי בין ההופעות הטובות ביותר של העונה ומהווים רצף מוזיקלי קוהרנטי של אמן עם זהות וטעם ברורים.
◄ לא ברור למה בכל שנה המפיקים מתעקשים להלביש את הפיינליסטים בלבן להופעה אחרונה משותפת, כאילו היתה זו הופעת סוף שנה בתיכון. יום אחד הם גם ישירו את "אולי עוד קיץ" של חלב ודבש.
◄ ההופעה של דיוויד קוק, עם השיר שכתב על אחיו אדם, שמת מסרטן לפני כשבועיים, היתה הסיבוב הראשון שלי על חבילת הטישיו.
◄ כריס אלן וקית' אורבן נשמעו מצויין ביחד. הסגנון הזה, של פופ-קאנטרי, בהחלט מתאים לכריס ואני יכולה לדמיין אותו מקליט אלבום שלם בסגנון הזה.
◄ ג'זמין מורי, המתמודדת הראשונה שהודחה השנה, קיבלה יותר זמן מסך ויותר שורות סולו מבכירים וטובים ממנה. את סקוט מקינטייר, למשל, לא ראינו בכלל. טוב, אני לא ממש מצטעת על זה.
◄ ההופעה של אליסון אירהיטה עם סינדי לאופר היתה אחת ההופעות האהובות עליי בגמר הזה – ובגמרים קודמים של איידול.
◄ ההורים של כריס אלן הפגינו צניעות מרשימה: ברור לגמריי מאיפה כריס עצמו ירש את המגז הנוח והענווה שכל כך אפיינו אותו לאורך העונה. קשה שלא לאהוב את המשפחה הזו.
◄ כשדני גוקי שר את "הלו" של ליונל ריצ'י, עם דיוויד קוק בקהל, כבר לא נותר ספק למה גוקי הוא לא אמריקן איידול. מצד שני, למרות השמאלץ הנוטף, גוקי וריצ'י נשמעו מצויין ביחד – זו היתה אולי ההופעה הטובה ביותר של דני העונה!
◄ כשאדם שר את בט, למרות חליפות העור הפרובוקטיבית והאיפור הנוצץ מסביב לעיניים, היה נדמה לי שראיתי אותו מתרגש בפעם הראשונה העונה. היתה לו בפניו פגיעות שלא ראיתי עד כה, וזה נגע ללב.
◄ וכשהצטרף אל קיס על הבמה, עם המגפיים הענקיות והפירוטכניקה מסביבו, לא יכלתי שלא לחשוב על הקונצרט הראשון שלו בעוד שנה. אני כל כך אהיה שם!
◄ קרלוס סנטנה על הבמה! אחד המוזיקאים האהובים עליי עם כמה מהשירים שאני הכי אוהבת. כשמאט ג'יראוד התחיל לשיר Black Magic Woman ואחריו אדם את Smooth, חשבתי לעצמי, הגמר הזה מושלם.
◄ ואז הצטרף חורחה נונייז, וזה קצת נהרס.
◄ מצד שני, לראות את אדם ואליסון רוקדים לצלילי Smooth היה מקסים.
◄ הוידאו של פורד עם כריס ואדם נפרדים מהעונה השמינית של אמריקן איידול היה הסיבוב השני שלי על חבילת הטישיו.
◄ סטיב מרטין לא מקבל מספיק קרדיט על הכשרון שלו. הוא סטנד-אפיסט, הוא כותב מחזות, הוא מלחין, הוא נגן בנג'ו, והוא מצליח לגרום למייגן ג'וי ומייקל סארבר להישמע בסדר. איזה עוד אמן יכול להציג כזה רזומה עשיר?
◄ רוד סטיוארט נראה כמו סבא, אבל נשמע נפלא! ההופעה שלו, עם "מאגי מיי" – ועם קארי אנדרווד נראית רוקדת בקהל, כמו גם בו בייס – היה רגע של אושר צרוף. אפילו אני רקדתי על הספה.
◄ בהתחשב בהשוואה הבלתי נמנעת בין אדם לפרדי מרקורי, צריך לתת לכריס שאפו גדול על העובדה שלא נבלע ונעלם בהופעה המשותפת עם אדם ולהקת קווין.
◄ וצריך, שוב, לתת לאדם שאפו על היכולת שלו לשלוט בעצמו ולעשות כבוד לשותפים שלו בדואטים. כמו עם אליסון בשבוע הרוק, וכמו בהופעות קודמות בערב הגמר, אדם הוכיח שהוא לא רק סולן מבריק אלא גם איש אנסמבל מצויין. מי לא ירצה להופיע איתו אחרי זה?
◄ אה, כן, ההופעה עם קווין היתה סיבוב נוסף על חבילת הטישיו. מהתרגשות.
◄ ואז הכריזו על הזוכה, וחבילת הטישיו נגמרה. בעיקר בגלל ששוב נאלצתי לשמוע את "ללא גבולות".
10. Slow Ride – אליסון אירהיטה ואדם למברט – שבוע רוק. אחת ההופעות השמחות של העונה, כזו שרואים בדרך כלל רק בגמר, אחרי שההצבעות כבר הסתיימו. השילוב בקולות של אליסון ואדם היה מושלם, והגרוב של השיר עושה חשק לקום ולרקוד, בעיקר אם בסוף אפשר לראות שוב ושוב את השניים נופלים זו לזרועותיו של זה ברגע המתוק ביותר של העונה.
9. Mad World – אדם למברט – שבוע "שירים מהשנה שנולדת בה" / קדם הגמר. רגע מכונן בתחרות, שהוכיח כי אדם הוא לא רק זמר נפלא אלא גם מוזיקאי עם ידע נרחב וכושר שיפוט מעולה. הוא לא היה צריך לטעמי לשיר את השיר שוב בקדם הגמר: הפעם השנייה היתה, מן הסתם, פחות מפתיעה ולא שונה מספיק כדי להצדיק את המיחזור. אבל כך או אחרת, זה שיר יפהפה שהתאים ליכולות הקוליות של אדם באופן מושלם.
8. She Works Hard For The Money – כריס אלן – שבוע דיסקו. עיבוד נפלא לשיר לכאורה סתמי, שהפך אותו למודרני ורלוונטי לתקופה שבה אנחנו חיים.
7. Part Time Lover – מאט ג'יראוד – שבוע "שירים מהשנה שנולדת בה". עוד שיר שעל הנייר אני ממש לא סובלת, אבל קיבל ממאט עיבוד מצויין שהפכו את השיר לגרובי ומדליק.
5. Ain’t No Sunshine - כריס אלן – שבוע "שירים פופולריים מאייטיונס" / קדם הגמר. חיבבתי את ההופעה של כריס בפעם הראשונה, אבל ממש אהבתי אותה בפעם השנייה. אולי כי בשבועות הרבים שהפרידו בין שתי ההופעות כריס הלך והתפתח; אולי כי ידעתי כבר מה לצפות ממנו. כך או אחרת, כריס שר את השיר הזה, שזכה בהיסטוריה ליותר ממאה קאברים – כולל מפול מקרטני, ג'ו קוקר וטרייסי צ'פמן – כאילו היה בכלל פרי עטו.
4. Come Rain or Come Shine – דני גוקי – שבוע הראט פאק. כן, אני מפתיעה אפילו את עצמי כשאני בכלל כוללת את דני ברשימה הזו, אבל זו בפירוש היתה אחת ההופעות האהובות עליי העונה. שיר נפלא, ביצוע מרגש, והפעם היחידה העונה שדני הצדיק את הקמפיין שהתנהל סביבו מאז האודישנים.
3. Falling Slowly – כריס אלן – שבוע שירים מהקולנוע. כריס אלן נתן לי את המתנה היפה ביותר שכל אמן יכול לקוות לו, ובוודאי כל מתמודד באמריקן איידול: הוא גרם לי להכיר שיר שלא הכרתי קודם לכן, ולהתאהב בו. במידה רבה, ההופעה הזו היתה המרגשת ביותר עבורי בכל העונה.
1. Whole Lotta Love – אדם למברט – שבוע רוק. אם הייתי צריכה לבחור רק וידאו קליפ אחד מאמריקן איידול לקחת איתי על האייפוד לאי בודד, זה היה הוידאו של ההופעה הזו של אדם, הפעם הראשונה שמישהו שר לד זפלין על במת התוכנית הכי שמרנית באמריקה. ולא, אני לא מתכוונת מהעונה הנוכחית בלבד. זה היה עבורי רגע השיא של אדם העונה – הרגע בו הוא היה הכי טבעי והראה לעולם מי הוא מוזיקלית ואמנותית. איך אמרה פאולה עבדול? זה היה Whole Lotta Perfect.
נשארו בחוץ, אבל קרובים לרשימה: My Funny Valentine (מאט ג'יראוד); Someone to Watch over Me (אליסון אירהיטה); ובעצם כל שאר ההופעות של אדם למברט.
אה, וכמובן, We Are The Champions מהגמר.
זהו, יקיריי. תמה עוד עונה, ואני יוצאת לחופש (עם האייפוד כמובן). מחר תתחיל בארץ העונה השביעית של "כוכב נולד" – וכמו שצביקה הדר אומר, לא נפסיק לשיר, גם אם זה לא ממש נראה כאן אותו דבר כמו שם.
אבל גם פה מה שבסוף קובע זה המוזיקה והמתמודדים, ולכן אחרי האודישנים, נחזור עם טור ביקורת חדש על "כוכב נולד" – נקווה שיהיו הפתעות, ובעיקר: שיהיו אחלה הופעות.
אז לבינתיים, בראון אאוט.
נא להמתין לטעינת התגובות
