אמריקן איידול 8: הדינג דונג הגדול
התסריט נכתב כבר בתחילת העונה. המפיקים והשופטים עשו הכל להיצמד אליו. אבל לאמריקה היתה תוכנית אחרת. שבוע לפני הגמר הגדול בעונה השמינית של אמריקן איידול, כישרון ומקוריות ניצחו את התסריט. ואיכשהו, דיוויד קוק אחראי לזה
רגע אחרי שריאן סיקרסט בישר לכריס אלן שהוא הראשון לעלות לגמר עונה השמינית – ממש שניות אחרי שגמרתי להמהם בלי סוף "כריס-אדם-כריס-אדם-כריס-אדם-כריס-אדם" – באה לי ההכרה עד כמה אני אוהבת את אמריקן איידול.
אני יכולה לקטר מפה ועד להודעה חדשה על העובדה שלראשונה בחצי הגמר כל מועמד שר רק שני שירים במקום שלושה; שבמקום מוזיקה קיבלנו מינון יתר של מלחמות השופטים; שקארה ממשיכה להרגיז אותי ברמות קשות (Here’s the thing, Kara: את פשוט מדבר באינטונציה מעצבנת ואומרת לא פעם שטויות); שריאן סיקרסט צריך להפסיק כבר עם הבדיחות קרש ההומופוביות שלו לעבר סיימון קאוול (ראית את סיימון רוקד בווגאס על עקבים? באמת? זה מה שעלה לך לראש באותו רגע?); ושתוכניות ההדחה עדיין מרוחות ולא בנויות מספיק טוב.
אני יכולה לקטר על הרבה דברים, אבל שבוע לפני אחד הגמרים
אמריקן איידול הרחיבה את ההיכרות של כולנו עם שירים מוכרים יותר או פחות, אבל מעבר לחשיפה של שיר כזה או אחר, או אמן כזה או אחר, ההשפעה של איידול על עולם המוזיקה בכלל היא מאסיבית. אישית, אני יכולה להעיד שבכל עונה של אמריקן איידול אני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה יותר מהרגיל במוזיקה: אני שומעת יותר, אני מקשיבה יותר, אני מבינה יותר. אני לומדת להעריך אמנים ושירים חדשים וישנים דווקא דרך הפריזמה של ההתעסקות הזו. ואני קונה יותר מוזיקה.
לא פלא, אם כך, שאחרי שתעשיית המוזיקה התייחסה אל אמריקן איידול בשנותיה הראשונות כמוקצה מחמת מיאוס, אותה תעשייה הזו מחבקת היום את התוכנית ומחזרת אחריה כמדיה הטובה ביותר למכור את מרכולתה.
בפקולטה להכנת מועמדים עתידיים לאמריקן איידול, צריך להקדיש סמינר שלם לניתוח תופעת כריס אלן.
הנה מועמד שלא קיבל שום זמן מסך בשלבים המוקדמים של התוכנית ובכל זאת עלה לנבחרת ה-13 בזכות שיר יחסית לא מוכר של מייקל ג'קסון ("איש במראה"); הנה מועמד שאין לו קול ענק ומנעד רחב כמו כמה מהמועמדים הבולטים ביותר בתוכנית; הנה מועמד שלא בא עם סיפור אישי מרגש (מה אנחנו בכלל יודעים עליו?); הנה מועמד שלא קיבל שום יח"צ מההפקה ושהשופטים עשו הכל (כולל בליץ ראיונות מטורף) להסביר לאמריקה למה הוא לא מתאים.
הנה מועמד שעלה לגמר הגדול של אמריקן איידול 8 בזכות ולא בחסד.
יותר מכל מועמד אחר השנה באמריקן איידול, כריס אלן מכר לאמריקה חבילה שלמה – ולא פעם אפילו מושלמת. הוא הוכיח את עצמו כמוזיקאי מוכשר ונגן מעולה גם בגיטרה וגם בפסנתר. הוא הפגין צניעות, אשר יחד עם המראה הנאה שלו הפכו אותו למודל הערצה לרבים (ורבות) מהצופים/צופות.
הוא ידע לבחור כמעט תמיד את השירים הכי נכונים עבורו – ולהפוך אותם ללהיטי רדיו עדכניים. יותר מכל אחד אחר – אפילו יותר מאדם למברט, המלך הבלתי מעורער של העונה – כריס אלן הוכיח שהוא אמן עדכני שמוכן לצאת לעולם ולכבוש את המצעדים במוזיקת פופ איכותית.
השבוע, בתוכנית חצי הגמר, השופטים פספסו לגמריי את האסטרטגיה הגאונית של כריס. הוא היחיד ששר שני להיטים גדולים מהשנתיים האחרונות – השופטים בחרו עבורו את השיר הראשון (Apologise של OneRepublic) והוא בחר את השני (Heartless של קנייה ווסט). הוא היחיד שניגן – פעם אחת על פסנתר ופעם שניה על גיטרה. והוא היחיד שהפתיע, עם אחד העיבודים המקוריים והטובים ביותר אי פעם בתולדות איידול, כשלקח שיר היפ-הופ/ראפ והפך אותו לבלדה נוגעת ללב.
בכל תולדות אמריקן איידול לא זכור לי פער כל כך קיצוני בין ההפקה ושופטי התוכנית ולבין התקשורת המסקרת אותה, כמו שהיה השנה במקרה של דני גוקי. שבוע אחר שבוע השופטים היללו בשבחו וההפקה קידמה את האלמן ממילווקי כמועמד ודאי לגמר הגדול – אם לא לתואר הזוכה העונה. שבוע אחר שבוע, כותבי טורים ומבקרים בכל עיתון ובלוג (טוב, אולי לא במילווקי עצמה) קטלו את גוקי וקראו להדחתו.
בין אם זה הלוס אנג'לס טיימס או הניו יורק פוסט; אנטרטיינמנט ויקלי או הרולינג סטון; הבלוגים הגדולים שמלווים את איידול כבר שנים; או הפורומים ברחבי האינטרנט שאירחו דיונים לוהטים במהלך כל העונה: בכל אחד מאלה, למצוא מילה טובה על דני במהלך השבועות האחרונים היה אירוע נדיר.
בשבוע שעבר, כשאליסון אירהיטה הלכה הביתה אחרי הופעה מצויינת ואילו דני גוקי נשאר אחרי אחת ההופעות הגרועות בהיסטוריה של התוכנית, התגובות כלפי גוקי הפכו לתיעוב וזלזול מוחלט. ועם זאת – או דווקא בגלל זה – כולם ציפו שדני יעלה לגמר גם אם הוא שוב ייתן הופעה בינונית ואף גרועה. אחרי הכל, זה מה שנכתב בתסריט של מפיקי אמריקן איידול – ואין דבר שמרגיז מפיקים של תוכניות ריאליטי יותר מחריגה מהתסריט הכתוב מראש (ע"ע "הישרדות" הישראלית).
סיימון קאוול נשלח לבליץ ראיונות שלא זכור כמותו מאז חידוש החוזה הקודם שלו, ובכל ראיון הקפיד להסביר למה דני יותר מתאים להתמודד מול אדם למברט בגמר ולא כריס אלן. גם ראנדי ג'קסון ופאולה עבדול הצטרפו למסע היח"צ בימים שלפני חצי הגמר. ואפילו בתוכנית חצי הגמר עצמה השופטים התעלמו לגמריי מהאפשרות שאולי התסריט שכתבו בכלל לא מתאים לשחקנים על הבמה.
בתוכנית ההדחה, כשהראו את הביקור של המועמדים בעיר הולדתם, דני נראה כורע תחת המעמסה הרגשית, ולראשונה העונה ריחמתי עליו. קשה להבין את השנה שעוברת על דני: לפני עשרה חודשים איבד את אישתו, רק ארבעה שבועות לפני שהגיע להיבחן באמריקן איידול, ומשם נשאב לטירונות הקשה ביותר בתעשיית הבידור כיום.
נהוג לבקר את אמריקן איידול שהיא מצמיחה כוכבי אינסטנט. האמת היא, שהתוכנית היא במידה לא מעטה קשה בהרבה ממה שנותנים לה קרדיט – והמחיר שכוכבי ה"אינסטנט" האלה צריכים לשלם עבור הכוכבות הזו אינו בטל בשישים.
בשבוע אחד, המתמודדים צריכים לעשות את מה שכוכב ממוצע עושה בחודשים. חזרות והקלטת וידאו קליפ עבור פורד – הפקה שבדרך כלל לוקחת ימים אם לא שבועות – נדחסים ליום-יומיים בלבד. בחירת שיר, אימונים, מסע שופינג עם סטייליסטים לבחירת הלבוש, כוריאוגרפיה, חזרות, הקלטת אולפן עבור iTunes – ועם זה גם מחוייבויות יח"צ למיניהן.
הנטל העצום שהתוכנית שמה על המועמדים – רגשית, מנטלית ופיזית – היה שובר רבים מאיתנו. עבור דני, אני מניחה שזו היתה הסחה בריאה אחרי הטרגדיה שעבר, והאהבה הרבה שקיבל (בכל זאת, הוא לא היה בתחתית בשום שבוע עד שהודח עתה) בוודאי גם עזרה לו להתמודד עם האבל שלו; מעין "שבעה" פומבית בהשתתפות מיליוני אמריקאים. לאדם מאמין כמוהו, אין לי ספק שהתהליך עזר יותר משהרס.
ועם כל השמחה שלי על הבחירה בכריס ואדם לגמר – ועם כל זה שדני, בעיניי, היה צריך ללכת הביתה מזמן, או לפחות כבר בשבוע שעבר – לא יכלתי שלא להרגיש כלפיו חמלה ואהדה עצומה לכשהודח. וכן, חייכתי כשקראתי בראיון פוסט-הדחה שלו שהוא רוצה לשלב את המוזיקה שלו ואת הנסיון שצבר כדי להפוך למטיף רוחני, ושיש לו תוכניות להשיק ליין של מסגרות משקפיים משלו. דני מצא את הנישה הנכונה.
אין ויכוח שאדם למברט הוא אחד המועמדים המעניינים ביותר בתולדות אמריקן איידול – אולי אפילו המועמד הטוב ביותר אי פעם. ובכל זאת, צריך לומר אמת: התוכנית השבוע היתה החלשה ביותר עבור אדם מתחילת העונה.
אמנם, את השיר הראשון שלו בתוכנית, One של יו-2, לא הוא בחר; לפני התוכנית גם הודה שהכיר את השיר משמיעה פה ושם ברדיו, אבל הוא לא מעריץ של הלהקה האירית.
אלא ש-One התברר כבחירה לא מוצלחת עבור אדם. האפשרות לשיר רק שתי דקות מהשיר הרסה את הבילד-אפ הטבעי של המלודיה בשיר המקורי, ובמקום זה קיבלנו עיבוד קברטי-שמאלצי עם אדם עושה הרבה פרצופי דיכאון, מה שרוקן את המסר החברתי (והאופטימי) של השיר מתוכן. גם שינויי המלודיה הרבים שכפה על השיר לא עשו עמו חסד.
בנוסף לזה, ההופעה הבליטה את אחד החסרונות של אדם בשלב זה של הקריירה שלו, והוא חוסר היכולת שלו להתאים את עוויות פניו – ובעיקר הפה והלשון – לטלוויזיה.
ריטה פעם סיפרה שאחרי שראתה את עצמה בטלוויזיה בקדם אירוויזיון עם "שביל הבריחה" – אותה הופעה שכולם זוכרים בגלל הז'אקט הצהוב והכתף החשופה – הזדעזעה לראות איך המצלמה בקלוז-אפ חשפה כל סתימה וסתימה בלוע שהיא חשפה כשהיא שרה בפול ווליום. היא השקיעה הרבה אחר כך בללמוד להגיע לאותם טונים גבוהים, באותו אפקט, מבלי להזדקק לחשיפת שורשי השיניים על המסך הקטן.
גם שחקני תיאטרון שעוברים לשחק על המסך, בקולנוע ובטלוויזיה, עוברים תקופת לימוד של החצנת רגשות במינימום תנועות גוף. ההבדל הוא שלזמר או שחקן על הבמה, מול קהל, יש צורך להגזים כל תנועה – ואין חשש שתנועות בניואנסים (עם הלשון, למשל) ייקלטו על ידי היושבים באולם. להיפך: כשאתה על הבמה, אומרים לך לכוון לשורה האחרונה – שגם שם יראו שאתה כועס או צוחק; שגם שם ישמעו את קולך.
לאדם, מן הסתם, יש נסיון עצום בהופעות על במה – לא כך כך בהופעות על המסך. עכשיו, כשהוא עומד להפוך לסופרסטאר בינלאומי (למישהו יש ספק בכך?) הייתי ממליצה לו לקחת שיעור או שניים אצל מדריכי שחקנים מול מצלמה, ולעבוד על הפקת אותם קולות מדהימים מגרונו מבלי שזה ייראה ויזואלית כמו לטאה שמשחקת עם הלשון שלה. זה בכל זאת קצת דוחה.
קודם כל, לאדם המסכן הדביקו זמרת ליווי מהגהינום ובחלקים מסויימים בשיר בכלל לא הצלחתי לשמוע אותו על גביי הצעקות שלה. מישהו סגר לה אחר כך את המיקרופון וזה השתפר – אבל בתהליך היה היזון חוזר של הסאונד שהוציא את אדם משלוותו (ולכן הוציא את אחת האוזניות תוך כדיי שירה), והשיר איכשהו לא הצליח להתרומם אחרי זה.
אבל בעיקר היתה הרגשה של דה ז'וו, שכבר ראינו את ההופעה הזו מאדם, שאין בה חדש, ושבמונחים של אדם, זו היתה הבחירה הכי שמרנית והכי בטוחה שהוא היה יכול לבצע, מה שקצת איכזב.
יש לי הרגשה שאדם בחר את השיר הזה בעקבות הנסיון של דני גוקי בשבוע שעבר לשיר את Dream On של אירוסמית'. דני ניסה לפלוש לטריטוריה של אדם, אז אדם החליט להבהיר לו (ולצופים) אחת ולתמיד איך עושים סטיבן טיילר. באמת היינו צריכים את זה?
גם העובדה שעלה עם השיר אחרי מסמר הערב של כריס אלן לא היטיבה עם אדם: התחושה היתה שבעוד שכריס לוקח סיכונים ושם את כל מה שיש לו על הבמה כדי להילחם על מקום בגמר, אדם כבר מרגיש שהוא שם וסתם בא לעשות משחקי קול (ולשון).
אני מקווה שהעובדה שכריס עלה לגמר – ושהפרש הקולות בינו לבין אדם היה כל כך קטן (פחות ממיליון!) – תהווה קריאת השכמה עבור אדם, כי בשבוע הבא הוא צריך להביא את כל הארטילריה שיש לו לבמה. שום דבר לא יכול להיות ברמה של ההופעות שלו בחצי הגמר.
אחרי הכל, קשה להתווכח עם העובדה שמגיע לאדם לזכות השנה יותר מלכל אחד אחר.
קשה להגזים בהשפעה העצומה של דיוויד קוק, המנצח בעונה שעברה של אמריקן איידול, על התחרות השנה. לאורך כל העונה הנוכחית שאלת האמנות של המתמודדים והדרישה מהם להיות יותר מזמרים טובים עלתה שוב ושוב, וגם הפילה לא מעט מתמודדים שבשנים עברו היו מגיעים רחוק יותר. דני גוקי, לדוגמה.
קוק ניצח את אמריקן איידול בשנה שעברה בזכות המוזיקליות שלו, ובזכות עיבודים יוצאי דופן ומקוריות שלא נראתה כמוה קודם לכן בתחרות. הוא העלה את רף הציפיות מהמתמודדים כל כך גבוה, והפך את התחרות לאחרת לגמריי ממה שהיתה בעבר – עד כדיי כך שאני בספק אם מישהי כמו קארי אנדרווד, אחת ההצלחות הגדולות בתולדות איידול, היתה מסוגלת לנצח בעונה כמו העונה הנוכחית עם אותן הופעות שנתנה בעונה 4, כשניצחה.
"הסיבה שאני רוצה להיות בתוכנית היא כדי לקחת שיר ששמענו מיליון פעמים ולסובב אותו ולהפוך אותו לאחר", ענה להם. "ואתה חושב שאתה מסוגל?" שאל אותו סיימון. "אני מסוגל", אדם ענה בהחלטיות. "טוב מאד", סיימון ענה – מרוצה מהביטחון של אדם יותר מהתשובה עצמה.
קטע ערוך (ומעוות משהו) מהדיאלוג הזה שודר לפני שהראו את אדם שר את Believe בסיבוב האחרון של הוליווד, והעובדה שנתן כזו הבטחה נשכחה מאז, גם אם שבוע אחר שבוע אדם אכן קיים אותה. לפני תוכנית חצי הגמר השבוע, הוא שוב דיבר על הסיבה לשמה הגיע לאמריקן איידול, בכתבת ליווי מאלפת שעשה כתב ה- USA Today במשך שלושה ימים על המתמודדים.
בכתבה למברט מספר שדיוויד קוק הדליק אותו על האפשרויות שטמונות באמריקן איידול. "הוא באמת היה הראשון להסתכל מעבר לברור מאליו בבחירות השירים שלו ובעיבודים. דיוויד סלל את הדרך לאנשים כמוני לבוא לתוכנית ולהיות מקוריים", אדם אמר.
גם דני גוקי, בראיון הפרידה שלו אחרי שהודח בתוכנית השבוע, אמר לכתבים שכבר לא מספיק להיות זמר טוב באמריקן איידול. "זה כבר יותר משירה", הודה. "אנשים רוצים לראות את האלמנט היצירתי. הם רוצים לראות שיר ישן הופך למשהו חדש. אני חושב שבאמריקן איידול, מאז השנה שעברה, אתה כבר לא יכול לשיר שיר באותו עיבוד כמו המקור – יתקפו אותך על זה".
זו המורשת שדיוויד קוק הנחיל לאמריקן איידול, וזו הסיבה ששני ה-א-מ-נ-י-ם המקוריים והמוכשרים ביותר העונה עלו לגמר הגדול.
מצד אחד, פרפורמר עם קול גדול מהחיים ונוכחות במה גדולה אף יותר, שהעז לשיר את Ring Of Fire בביצוע פרובוקטיבי שהלהיב וזיעזע את הצופים באותה מידה. מצד שני, מוזיקאי צנוע עם הבנה מוזיקלית אדירה שלקח להיט דיסקו חסר משקל של דונה סאמר - She Works Hard For The Money - והפך אותו לשיר R&B מודרני שמשקף היטב את עידן המשבר הכלכלי הגדול ביותר אי פעם.
אז אפשר להתווכח (ואין ספק שבתגובות לטור זה בשבועות קודמים היו ויכוחים כאלה) אם דיוויד קוק הוא טוב יותר או טוב פחות מבוגרי איידול אחרים או ממתחרי העונה הנוכחית. אבל אי אפשר לקחת ממנו את החותם שהותיר על התחרות הזו, ועל עליית המדרגה שאמריקן איידול עשתה השנה.
ויחד עם זה, אני אישית מקווה שבעונה הבאה אמריקן איידול תעשה איזשהו תיקון באמצע. לפעמים, לא צריך לשנות שיר מצויין כדי לתת הופעה מצויינת (כשם שכריס אלן עשה עם Falling Slowly העונה), ולפעמים, דווקא שינוי של שיר אייקוני, מוכר ואהוב הורסת את חווית הצופים ולא מעשירה אותה (אפשר שוב להזכיר כמה שנאתי את העיבוד ל-One השבוע?)
שניהם ישירו שלושה שירים בשבוע הבא – בסיבוב הראשון, כל אחד צריך לבחור את השיר האהוב עליו מהעונה ולשיר אותו שוב (לא ברור למה זה דרוש, בעידן שבו כל ההופעות ממילא נמצאות באינטרנט). בסיבוב השני, יוצר התוכנית ומפיק העל סיימון פולר יבחר שיר עבור אדם ושיר עבור כריס (במקום הבחירה המסורתית של קלייב דייוויס). ובסיבוב השלישי, שני המתמודדים ישירו את אותו שיר נצחון – השיר שייצא כסינגל מייד אחרי ההכתרה, ולפי ספקולציות נכתב השנה על ידי קארה דיוגווארדי.
בערב למחרת, בערב ההכתרה, תעשיית המוזיקה תעלה לרגל להלהיב את הקהל: קארי אנדרווד, ליונל ריצ'י, קרלוס סנטנה, סינדי לאופר והבלאק אייד פיז הם בין האמנים שכבר אישרו את הגעתם.
ולי יש בכל זאת תקווה קטנה: בשבוע שבו המועמד בעל הקול הטוב ביותר אי פעם בתוכנית יוכתר ככל הנראה כמנצח; באותו שבוע שבו להקת קווין נפרדה מהזמר הנוכחי שלה פול רודג'רס; האם זה יהיה מוגזם לקוות שהלהקה תגיע להופיע עם אדם למברט, הזמר הראשון בהיסטוריה של התוכנית שמסוגל לעמוד במשימה ולרשת את מקומו של פרדי מרקורי?
העונה התחילה עם אדם למברט שר "רפסודיה בוהמית" באודישן שלו לאמריקן איידול. זה יהיה צדק פואטי אם העונה תסתיים באותה צורה.
◄ למרות שהם הפכים גמורים אחד של השני, נראה שהמסע של כריס אלן ואדם למברט באמריקן איידול נועד להיות משותף. השניים עברו אודישן באותו יום, הם עלו לשלב הטופ 13 באותה תוכנית, והם חולקים את אותו חדר שינה בבית המתמודדים.
◄ באותה כתבה של USA Today, חשפה הסטייליסטית של אמריקן איידול שאדם למברט שבר את השיא של טיילור היקס בהוצאת כסף מכיסו האישי על רכישת ביגוד לקראת כל הופעה. איידול, מתברר, נותנת לכל מועמד 400 דולר להוצאות על ביגוד לקראת כל הופעה (ו-800 דולר כשיש שני שירים). אדם, מתברר, לא חושב שזה מספיק והחליפה שלבש בשבוע ה-Rat Pack, למשל, עלתה לא פחות מ-1,700 דולר!!!
◄ ריאן סיקרסט סיפר בתוכנית הרדיו שלו אחרי ערב ההדחה שאף אחד לא ידע על התוכנית של קייטי פרי לעלות לבמה עם שכמייה שכתוב עליה "אדם למברט". בוידאו של ההופעה, שנמכר בחנות אייטיונס, ההפקה ערכה את הקטע הזה החוצה...
◄ יש מצב שהמשפחה המקסימה של כריס אלן החזירה לאופנה את החיבוק הקבוצתי.
◄ שמתם לב שבמהלך הקרנת הקטע של אדם למברט בביקור בתיכון שלו, המפיקים בחרו בתור מוזיקת הרקע את באבה אוריילי של להקת "המי", ובמיוחד את הקטע שבו רוג'ר דאלטרי שר על teenage wasteland (שממת הנעורים)?...
רגע לפני הגמר, אני מתכוננת נפשית לחודשי "החורף" שאחרי סיום העונה הנוכחית. ולכן, הייתי שמחה לקבל מכם, הקוראים, רעיונות על מה לכתוב במהלך הזמן הזה – רעיונות לכתבות, או טור קבוע, או ביקורות כלשהן.
לא מבטיחה שכל מה שיוצע יתאים (תשכחו מ"כוכב נולד", למשל. אני לא סובלת את השופטים והמנחה הישראלים), ולא בטוח שכל מה שמעניין אותי יתאים (אני מתה על "נולד לרקוד" האמריקאי שמתחיל בשבוע הבא, אבל זה לא משודר בארץ).
אבל אולי ביחד נמצא משהו חדש להעסיק אותנו עד שהעונה התשיעית של הדבר האמיתי תתחיל שוב, בינואר 2010.
נא להמתין לטעינת התגובות
