מגזינים online

שונאים

שונאים כדורגל ישראלי: היחס לערבים

הכדורגל הוא אחד הענפים היחידים בישראל שהערבים משתלבים בו בצורה טבעית, וגם זה מפוספס בענק. מאור זכריה על מה שמושך אותו ומגעיל אותו בו זמנית

מאור זכריה | 13/4/2012 11:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יש מצב שזה הטקסט שכתבתי הכי מהר בחיים שלי. התה של הבוקר עוד לא הספיק
באדיר מנסה לעצור את מודריץ'. אנחנו מפספסים פה
באדיר מנסה לעצור את מודריץ'. אנחנו מפספסים פה צילום: אי-פי
להתקרר, והכול כבר היה מוכן: הטענות, הסיבות, הדוגמאות. קל מדי, לא כוחות. ובעיקר מביך. אני מת על הכדורגל הישראלי, אבל שונא אותו שנאת עולם. הוא מושך ודוחה אותי, הוא מדליק ומגעיל אותי, הוא ממכר אותי וגורם לי להקיא. בו בזמן.

כל התחושות החיוביות כלפי הכדורגל כאן נובעות מחוסר היכולת שלי להכיר באמת העצובה: הענף הזה איבד את ההילה שהייתה לו עד אמצע שנות ה-90 והפך לעסק ממוסחר – ועוד בצורה העלובה ביותר – שמרבית העוסקים בו הם, איך נאמר בעדינות, ערסים מגעילים עם ניחוח עברייני קל עד כבד.

מה לעשות, תסתכלו על עצמכם ותראו וונאביז של הסופרנוס. כן, הסופרנוס. פולי גולטיירי, זוכרים? עם יד על הלב, אתם לא רואים מצב שהוא, או אדם שנראה כמוהו, ממונה למנכ"ל אחת הקבוצות כאן, שלא לדבר על תפקיד בכיר בהתאחדות?

וזה עוד כלום. מכירים את התחושה הזו, אחרי משחק מוזר במיוחד שבו הקבוצה שלכם הייתה צריכה לפרק את היריבה 0:6, אבל הפסידה 2:1? יש לתחושה הזו כמה שמות, אבל כולם ייפסלו מראש על ידי היועץ המשפטי של העיתון, אז נשאיר אותה מחוץ לטקסט.

אבל שוב, מישהו לא יוצא עם התחושה הזו משניים-שלושה משחקים בעונה, כל עונה? והכי מעצבנת זו ההתעלמות מהמסורת, מהחוקיות של פעם, מהכבוד של הימים ההם – ולא מדובר על ימים כאלה רחוקים, אגב.
צילום: דני מרון
הדרבי התל אביבי. ההילה של שנות ה-90 הלכה לאיבוד צילום: דני מרון

אלה ימים שבהם לא זלזלו בהפועל פ"ת, לא התעלמו ממכבי נתניה ומבני יהודה, לא הסתלבטו בלי סוף על הפועל ב"ש ולא הפכו את הכדורגל לקליקה סגורה של ארבע קבוצות בלבד.

וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהפריחה והלבלוב של הליגות הנמוכות – שם עדיין חיים את הכבוד ההוא של פעם – התעלמות שרק בשנתיים שלוש האחרונות מתחילה התקשורת לכפר עליה (לזכות ההתאחדות לכדורגל ייאמר שהיא זיהתה את החטא עוד קודם, ומינתה את אבי לוי לראש אגף הליגות הנמוכות – אולי המינוי הטוב והנכון ביותר שנעשה בהתאחדות).

ויש עוד סיבה: גודל ההחמצה. הכדורגל הוא

אחד הענפים היחידים בישראל שאזרחיה הערבים של המדינה משתלבים בו בטבעיות ואף יכולים להפוך בו לדמויות משמעותיות. ודווקא הענף הזה, שאמור למחוק את השסע היהודי ערבי ולאחד את כל המשתתפים בו למען אותה מטרה, מפספס בענק.

ביום שבו גילויי גזענות מגעילים ייעקרו מהשורש, ביום שבו קבוצה שתצהיר שהמדיניות שלה היא לא להחתים שחקנים בגלל דתם תעוף לליגה ג' ותתחיל שם את העונה במינוס 12 נקודות, ביום שבו אף אחד לא ירים גבה כשימונה קפטן ערבי לנבחרת – זה היום שבו נחזור לאהוב את הכדורגל הישראלי. בעצם, תלוי מה יהיה המצב של בני יהודה בטבלה באותו יום.

צילום: דויד פליגל
מלך השערים של הליגה יגיע לנבחרת ישראל? אחמד סבע צילום: דויד פליגל
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

למה אנחנו שונאים כדורגל ישראלי

צילום: דני מרון

אחרי עוד שבוע גדוש בגועל נפש, ולמרות אליפות היסטורית של ק"ש, כתבי nrg מעריב כורתים את הענף ומסבירים: למה אנחנו שונאים את הכדורגל הישראלי

לכל הכתבות של למה אנחנו שונאים כדורגל ישראלי

עוד ב''למה אנחנו שונאים כדורגל ישראלי''

פייסבוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים