
שונאים כדורגל ישראלי: היחס לערבים
הכדורגל הוא אחד הענפים היחידים בישראל שהערבים משתלבים בו בצורה טבעית, וגם זה מפוספס בענק. מאור זכריה על מה שמושך אותו ומגעיל אותו בו זמנית

כל התחושות החיוביות כלפי הכדורגל כאן נובעות מחוסר היכולת שלי להכיר באמת העצובה: הענף הזה איבד את ההילה שהייתה לו עד אמצע שנות ה-90 והפך לעסק ממוסחר – ועוד בצורה העלובה ביותר – שמרבית העוסקים בו הם, איך נאמר בעדינות, ערסים מגעילים עם ניחוח עברייני קל עד כבד.
מה לעשות, תסתכלו על עצמכם ותראו וונאביז של הסופרנוס. כן, הסופרנוס. פולי גולטיירי, זוכרים? עם יד על הלב, אתם לא רואים מצב שהוא, או אדם שנראה כמוהו, ממונה למנכ"ל אחת הקבוצות כאן, שלא לדבר על תפקיד בכיר בהתאחדות?
וזה עוד כלום. מכירים את התחושה הזו, אחרי משחק מוזר במיוחד שבו הקבוצה שלכם הייתה צריכה לפרק את היריבה 0:6, אבל הפסידה 2:1? יש לתחושה הזו כמה שמות, אבל כולם ייפסלו מראש על ידי היועץ המשפטי של העיתון, אז נשאיר אותה מחוץ לטקסט.
אבל שוב, מישהו לא יוצא עם התחושה הזו משניים-שלושה משחקים בעונה, כל עונה? והכי מעצבנת זו ההתעלמות מהמסורת, מהחוקיות של פעם, מהכבוד של הימים ההם – ולא מדובר על ימים כאלה רחוקים, אגב.

אלה ימים שבהם לא זלזלו בהפועל פ"ת, לא התעלמו ממכבי נתניה ומבני יהודה, לא הסתלבטו בלי סוף על הפועל ב"ש ולא הפכו את הכדורגל לקליקה סגורה של ארבע קבוצות בלבד.
וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהפריחה והלבלוב של הליגות הנמוכות – שם עדיין חיים את הכבוד ההוא של פעם – התעלמות שרק בשנתיים שלוש האחרונות מתחילה התקשורת לכפר עליה (לזכות ההתאחדות לכדורגל ייאמר שהיא זיהתה את החטא עוד קודם, ומינתה את אבי לוי לראש אגף הליגות הנמוכות – אולי המינוי הטוב והנכון ביותר שנעשה בהתאחדות).
ויש עוד סיבה: גודל ההחמצה. הכדורגל הוא
ביום שבו גילויי גזענות מגעילים ייעקרו מהשורש, ביום שבו קבוצה שתצהיר שהמדיניות שלה היא לא להחתים שחקנים בגלל דתם תעוף לליגה ג' ותתחיל שם את העונה במינוס 12 נקודות, ביום שבו אף אחד לא ירים גבה כשימונה קפטן ערבי לנבחרת – זה היום שבו נחזור לאהוב את הכדורגל הישראלי. בעצם, תלוי מה יהיה המצב של בני יהודה בטבלה באותו יום.
