בגלל האוהדים: סימפטום נמני

כשאוהדי מכבי התחילו לפחד מאוהדי מכבי אחרים, נהרסה לי הקבוצה ונגמר לי הכדורגל. אבי אורנן נפרד מהכדורגל הישראלי כשהחולצות השחורות החלו להטיל אימה ביציעי בלומפילד

אבי אורנן | 7/4/2012 9:26

תגיות: שונאים כדורגל ישראלי

עמדתי בצד, די המום. כל חיי אני מוצא את עצמי בדעת מיעוט. זה לא חדש. אני לא מבין מה מראים לי בטלוויזיה, ולמה. רגיל להפסיד בבחירות. אפילו את המפלגה כבר גנבו לי (פעמיים), אבל הרעיון שאאבד גם את קבוצת הכדורגל שלי נראה הזוי.

מודה, אנשים בועטים מעולם לא באמת עשו לי את זה. יותר מדי פעמים מול 0:0,

אבי נמני צילום: דני מרון

לפעמים בלי להתקרב לאיזשהו שער. הידיעה שקבוצה יכולה להיות הרבה יותר טובה, ולהפסיד לבונקריסטית שבאה להפריע ופתאום עוברת בטעות את החצי בדקה ה-74; הפערים הבלתי נתפסים בין הרעש שהכדורגל הישראלי מייצר לבין התוצאות. השנים שבהן בהיתי בחוליית הקישור של מכבי משגרת כדורים למעלה, בסוג של מחניים דשא, בתקווה שאלי דריקס יצליח לעצור אותם על החזה, ואולי תיוולד התקפה.

ועדיין, בהשאלה מריצ'רד גיר, אפשר להגיד שכדורגל מעולם לא יהיה חלק ממני, אבל למדתי להעריך את המשחק, בין היתר כחוויה חברתית.

שנים צעדנו בשבתות אל אצטדיון רמת גן. לא הבנתי הרבה בטקטיקה (עד היום לא השתכנעתי שמעורבת בסיפור יותר מדי טקטיקה), אבל התפוקות של מוטי איוניר בהחלט עיצבו את מצב הרוח שלנו לסוף השבוע. היינו ילדים קטנים שלא ראו מימיהם אליפות. כל שנה האמנו שהנה היא מגיעה. היא לא הגיעה, וכל שנה באנו מחדש. מכבי היתה די פאתטית, אבל היא היתה הקבוצה שלנו. היינו אוהדים.

לא שום דבר דומה לאלה שעמדו עם חולצות שחורות וגב אל המגרש, כשהקומץ החליט לתבוע את עלבונו של אבי נמני. ושלא יספרו לי על אהבות נכזבות. כשמחלקת הכדורסל הוציאה את מיקי ברקוביץ' לפנסיה מוקדמת, הייתי ילד בן כלום, שבאמת האמין שהעולם נגמר, רק שאיש לא העלה בדעתו להפגין לשמעון מזרחי מתחת לכיור.

ולא, נמני לא היה הבעיה, רק הסימפטום. היום שבו ניסו אוהדי כדורגל להפוך שחקן ליותר חשוב מהמועדון שלהם,

ואת עצמם ליותר חשובים מכולם.

באותו חודש הרומן נגמר. זה לא ההפסדים. אלון נתן וארז לולו הפסידו לי שנים מהחיים, אבל בדרך הביתה דיסקסנו את גיורא שפיגל, ולא את איכות העידוד שלנו. לא היינו האישיו. מדי פעם עמדנו מתחת לשער 4, ואולי אפילו הצענו למאמן כזה או אחר להתפטר. אבל מעולם לא פחדנו מאוהדי מכבי אחרים. לא היו לנו ארגונים מתחרים, מחנות וקבוצות. היתה לנו קבוצה אחת. והם הרסו אותה.